אוספים
הודעות לעיתונות 2011

הודעות לעיתונות 2011

הדפסשלח לחבר
 




הנסיך פליפה ורעייתו הנסיכה לטיסיה ביקרו במוזיאון ישראל, ירושלים
יום ג', 12.4.11 בשעה 10.15

אפרת נתן, אוהל, 2011
סדרה חדשה של עבודות אמנים ישראלים
5.4.2011


מנכ"לי המוזיאונים המובילים בעולם
הגיעו לוועידת ירושלים לתיירות בינלאומית
31.3.2011

בחירתו של נסיך
יצירות מופת על נייר מאוסף אסטרהזי
27.3.2011

שעשועי פורים במוזיאון ישראל, ירושלים
ביום חמישי 8.3.12
הכניסה לילדים חינם. סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה

ג'יימס סניידר - בין 50 האישים המשפיעים
27.2.2011


הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב
לשנת 2010
30.1.2011

פסלו של רוקסי פיין 'התהפכות' הוצב בגן האמנות
27.1.2011


המבקר החצי-מליון מאז הפתיחה המחודשת
19.1.2011

'פוגשים את מוזיאון ישראל'
תכנית חדשה לתלמידי ירושלים


חלום יעקב: שטיינהרט -
הדפסים, רישומים וציורים

21.11.2010

אוסף פרטי של כתבי יד עבריים מאוירים
מהחשובים בעולם לתצוגה במוזיאון ישאל
21.11.2010

ארון הקבורה של הלני המלכה
1.9.2010

מיכל היימן זוכת פרס שפילמן

31.8.2010

ספר חדש: 100 שנות אמנות ישראלית
בהוצאת מוזיאון ישראל,  ירושלים
26.7.2010

לקראת הפתיחה מחדש ביולי 2010

27.3.2011ביום חמישי 8.3.12 הכניסה לילדים חינם. סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה30.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.2011ביום חמישי 8.3.12 הכניסה לילדים חינם. סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה30.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.2011ביום חמישי 8.3.12 הכניסה לילדים חינם. סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה30.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.2011ביום חמישי 8.3.12 הכניסה לילדים חינם. סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה30.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.201130.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.201130.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.201027.3.201130.1.201119.1.2011'21.11.201021.11.20101.9.201031.8.201026.7.2010 

  
לפרטים:
מחלקת העיתונות, 02-6708935


 

דמויות מלאכים ביצירות מופת, יצירות מתקופת הבארוק האירופאי, ממסורת האמנות הספרדית-קולוניאליסטית, במיניאטורות מוסלמיות ובכתובות יהודיות
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל , ירושלים
הפתיחה 20.12.11
במרכז התערוכה, לחודשיה הראשונים בלבד, יצירתו החשובה של פאול קלה "אנגלוס נובוס"

תערוכה חדשה "על אודות מלאכים" הבוחנת את דמות המלאך, אותו יצור שמימי שגילו ומינו אינם ברורים, והוא מוכר ומסתורי כאחד תיפתח במוזיאון ישראל ב-20.12.2011. בתערוכה מבחר יצירות, רובן המכריע מאוספי מוזיאון ישראל, והיא מציגה את דמות המלאך לא רק כמי שמתהלך בין העולמות אלא כדמות משותפת לכל בני-האדם שחוצה את גבולות הדת והמקום

בתערוכה מגוון רחב של  יצירות מופת ובהם דמויות של מלאכים בתפקידיהם השונים: מלאכי בשורה, שליחי האל, מגיני האדם, או כחלק מצבא השמים כולו המופיעים לראשונה יחדיו. בתערוכה תוצג עד חודש פברואר (בשל עדינותה ורגישותה) גם יצירת המופת של האמן בן המאה ה-20 פול קלה "אנגלוס נובוס", יצירה רבת משמעות

הרישום של פול קלה השוויצי "אנגלוס נובוס" נחשב לאחד המוצגים הנדירים והחשובים ביותר באוסף מוזיאון ישראל בשל חשיבותו האמנותית ומשמעותו הגדולה בתולדות הפילוסופיה המערבית וההיסטוריה האינטלקטואלית של  העם היהודי. פאול קלה יצר אותה בשנת 1920. בעבר הייתה שייכת לשני הוגים יהודים בעלי שם, ולטר בנימין וגרשום שלום. לצד הרשום הנדיר יוצגו ציורים של אמני המאה  ה- 17 פטר לסטמן, יקוב יורדאנס, פדרו אורנטה, חוברט פלינק. יוצגו גם ציורים נדירים של אסכולת הציור הספרדית-קולוניאליסטית מפרו, כמו-גם מלאכים המעטרים כתובות יהודיות ומיניאטורות מוסלמיות. לא יפקד מקומו של האמן הצרפתי בן המאה 19 גוסטב דורה ושל  ישראלים כאפרים משה ליליין, אריה ארוך ואורי רדובן.

מסורת התיאור הנוצרית שנשענה על סיפורי התנ"ך מדגימה בציורים, ברישומים ובפסלים את חשיבותם של המלאך, השליח מבשר הבשורה, השרף והכרוב. מסורת חזותית רבת השפעה זו מצאה ביטוי גם באמנות היהודית, באיורי כתובות מאיטליה ומצפון-אפריקה. מיני המלאכים שנראים בהם מלווים את בני-הזוג הניצבים מתחת לחופה ומגוננים עליהם. המלאך כישות בעלת כוחות מאגיים טמירים נוכח גם בכתבי-יד מאוירים ובמיניאטורות מארצות האסלאם המתארות אירועים מחיי הנביא מוחמד ומחיי המשוררים.

באמנות המאה ה-20 ובאמנות הישראלית לא נפקד מקומו של המלאך. על אף משבר האמונה הגדול בעקבות מלחמות העולם ואולי דווקא בגללו, המלאך מתואר בהן כישות מרדנית או אבודה.

אוצרת התערוכה שלומית שטיינברג.
התערוכה תוצג במשך כשנה.


 

מוזיאון ישראל מציג
פרויקט חדש של הצלמת ויוצרת הסרטים שרון לוקהרט
המבוסס על עבודתה של נועה אשכול.   הפתיחה 13/12/2011

ירושלים, 5 בדצמבר 2011. מוזיאון ישראל גאה להציג פרויקט חדש של הצלמת ויוצרת הסרטים האמריקאית שרון לוקהרט, מהאמניות החשובות כיום שעבודות הצילום והקולנוע שלה מוצגות תדיר במוזיאונים, גלריות ופסטיבלים ברחבי העולם. לוקהרט מגיעה ארצה ותהיה אורחת הכבוד בפתיחת התערוכה ביום שלישי, 13.12.11.

במרכז התערוכה עבודות של לוקהרט, פרי מפגש עם יצירתה ודמותה המיוחדת של נועה אשכול,דמות חשובה בעולם המחול, יוצרת כתב-התנועה אשכול-ווכמן (שיצרה עם פרופ' אברהם ווכמן). המפגש הזה סיפק לאמנית הזדמנות להעלות שאלות על טבעה של העשייה האמנותית.
במרכז התערוכה מוקרן מיצב ענק  רב-ערוצי ובו סרטה של לוקהרט המתעד מנקודת מבטה ובאמצעות הבימוי המיוחד שלה, את עבודתם של רקדניה המקוריים של נועה אשכול בשחזור ובשימור הריקודים. בתערוכה מוצגים סדרת תצלומים חדשה של לוקהרט, שטיחי קיר של נועה אשכול, רישומים מוקדמים ודפי רישום של הכתב שהיו חלק מתהליך פיתוח כתב התנועה ובניית הריקודים וכן חומר תיעודי מגוון.

שרון לוקהרט | נועה אשכול

האמנית האמריקנית הנודעת שרון לוקהרט היא צלמת ויוצרת סרטים שמקום מושבה בלוס אנג'לס. עבודותיה הם פרויקטים מתמשכים שמתבססים על מחקר מעמיק ונעשים לעתים קרובות בשיתוף פעולה עם קהילות שונות. את עבודתה האחרונה המוצגת בתערוכה יצרה עם חברי "קרן נועה אשכול לכתב תנועה" המוקדשת לשימור מורשתה של נועה אשכול, תאורטיקנית של תנועה וריקוד, יוצרת מחול, מורה ואמנית טקסטיל. עבודה נוספת משלימה מוצגת במקביל במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב.

אשכול, ילידת קיבוץ דגניה (2007-1924), התפרסמה בשנות ה-50 כמי שפיתחה יחד עם האדריכל אברהם וכמן את כתב התנועה אשכול-וכמן. כתב מקורי זה, שאותיותיו הן סמלים ומספרים המייצגים את היחסים בין אברי הגוף בתנועה ובמרחב, יצר שיטה חדשה שבכוחה לבטא כל תנועה אפשרית של הגוף. אשכול הקדישה את חייה לגיבושו ולשכלולו של כתב חלוצי זה והוא שימש לא רק לצורכי התוויה של מחול ותיעודו אלא גם בכמה תחומים אחרים של מדע ואמנות.

רקדני האנסמבל הקאמרי של אשכול עמלו על שכלול הריקוד באמצעות תרגילי תנועה וכתב תנועה יומיומיים, בהנחייתה של אשכול בביתה שבחולון. בבית זה שהיה ל"מרכז אשכול-וכמן לכתב תנועה", שמור ארכיון מקיף של רישומים, תכלילי תנועה (פרטיטורות) מקוריים וחומרים אחרים לצד אוסף גדול של שטיחי-קיר שהיא החלה ליצור ב-1973, במהלך מלחמת יום כיפור, משאריות של בדים. את השאריות הללו היא הניחה כפי שהן בקומפוזיציה מסוימת ותלמידיה הרקדנים חיברו ותפרו. מבחר מכל אלה מוצג בתערוכה.

במיצב הקולנוע "חמישה ריקודים ותשעה שטיחי-קיר מאת נועה אשכול" שיצרה שרון לוקהרט נראים   שבעה מרקדני נועה אשכול, שממשיכים לתרגל ולרקוד את ריקודיה, להשתמש בכתב התנועה שהגתה וללכת בדרכה. אשכול ראתה באברי הגוף כלים מוזיקליים ויצרה יחסים רב-קוליים מורכבים בינם לבין עצמם ובין הרקדנים כקבוצה. ריקודיה מינימליסטיים באופיים: בלי "סיפור", בלי תלבושות, בלי תפאורה ובלי מוזיקה, חוץ מפעימותיו הקצובות של מטרונום. 

המפגש בין נקודת המבט המקורית של לוקהרט ועבודת הבימוי והעריכה שלה ובין דמותה ויצירתה של נועה אשכול עומד בלב התערוכה ומעורר שאלות בדבר טבעה של העשייה האמנותית, שימורה ופרשנותה. שבעת הרקדנים שבמיצב רוקדים לקצב 120 פעימות בדקה שמשמיע מטרונום בתוך מערך של שטיחי-קיר שיצרה נועה אשכול והציבה לוקהרט. זוהי הפעם הראשונה שבה השטיחים והריקודים מוצגים יחד.
גישתה האמנותית של לוקהרט המגולמת במיצב ובתצלומים כאחד עונה כהד לאמנותה היוצאת-מן-הכלל של אשכול שתיארה פעם את כתב התנועה במילים אלה: "כתב תנועה הוא כלי חשיבה אשר עשוי ללמד אנשים להתבונן, כלומר לשאוף לדרגה העליונה של הראייה, מתוך זה שהוא מארגן את ה'חומר' שנקרא 'תנועות גוף האדם' בקטגוריות פשוטות יחסית ועל ידי כך מאפשר לנו להבין (בינה למתבונן) את מורכבות התופעה כולה".

ממוזיאון ישראל תעבור התערוכה למוזיאון LACMA    בלוס אנג'לס.

אוצרת התערוכה טליה עמאר, אוצרת משנה לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל.

 


 

  יצירותיו של הפסל ואמן ההדפס רודי להמן
בתערוכה חדשה בבית טיכו
הפתיחה : יום שלישי, 22.11.11 בשעה 6 בערב

רודי להמן (1908 - 1977) היה פסל, אמן הדפס ורשם משפיע בתולדות האמנות הישראלית ומורה שהעמיד תלמידים רבים. הפסלים והדפסי העץ הרבים שיצר, ברובם בנושא חיות, מצטיינים בכך שהם מצליחים במינימום של פרטים להעביר את אופיים ומהותם של מושאי היצירה באופן מזוקק ומלא רוך, אנושיות ותום. פסליו הייחודיים העמידו אותו כאחד הפסלים החשובים בדורו שהשפיע על דורות של אמנים אם כי עשייתו נותרה בשולי היצירה המרכזית בארץ. בתערוכה זו ייושם דגש על פיסול העץ של להמן לצד הדפסי עץ שיצר בעיקר בשנות ה- 1950.
 
האמן יליד גרמניה רודי להמן (1977-1903) מעולם לא התגייר וגם לא למד עברית כראוי, אך יצירתו ודרך הוראתו השפיעו על דורות של אמנים בארץ והעמידו אותו בשורת המייסדים והמגבשים של הפיסול הישראלי.

להמן נע בין הצירים אמנות ואומנות – בין בעל-מלאכה המכיר היטב את החומרים שהוא עוסק בהם לבין אמן העובד מהמיית לבו. נושאים מגוונים היו ביצירתו, ובראשם בעלי-חיים – הם היו קרובים ללבו והוא ביקש ללכוד את מהותם החמקמקה. "את החיה צריך לחפש ולמצוא אותה בביטויה המיוחד" אמר לתלמידו יגאל תומרקין. ואכן, דומה שכל פסל שלו לוכד לצד צורת בעל-החיים גם את רוחו – אצילות הסוס, דריכות הצפרדע, חכמת הינשוף.

מקורות השראה רבים היו ללהמן – מאמנות מצרית ומסופוטמית קדומה, דרך אמנות המזרח הרחוק ועד לאקספרסיוניזם הגרמני בראשית המאה ה-20. עם זה, הוא גיבש שפה משלו; עקרונותיה היו תמצות ושימוש במבנים גאומטריים בסיסיים. הוא התנגד ללמוד את החיות על-ידי רישום ישיר מהטבע וגם לתלמידיו הנחיל ש"מימוש התחושה הפיסולית" מושג באמצעות הקובייה, הגליל, הפירמידה, החרוט והכדור. ואולם, יצירתו נטועה כליל במציאות הנגלית לעין ותיאוריו מלאי תום ורגש.

להמן פיסל בגבס, בטרקוטה ובאפוקסי, אך דומה שאת הפסלים המזוקקים ביותר, הכרוכים באופן המובהק ביותר במגע היד, יצר בעץ. פעמים רבות נשאר העץ חי ולא מעובד, סיביו חלק בלתי נפרד מהפסל, כמו ורידים ונימים של גוף. גם בהדפסיו הרבים ניכר רצונו להטביע את חותם העץ על הנייר. תערוכה זו, ובה מבחר מיצירותיו, מנסה להציץ אל עולמו המיוחד של להמן, ולמה שהגדיר "מבע התחושה".

התערוכה תוצג עד אמצע מרס 2012.

אוצר התערוכה אמיתי מנדלסון, אוצר לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים.


 

6.10.11
לראשונה – תערוכת כרזות ענק מאוספי מוזיאון ישראל
בנמל התעופה בן-גוריון

מוזיאון ישראל בשיתוף רשות שדות התעופה מציגים לראשונה תערוכת כרזות גדולות מימדים על קיר האבן בשדרת הנוסעים היוצאים לחו"ל דרכה חולפים למעלה מ-6 מליון נוסעים בשנה בדרכם מחוץ לישראל.

53 כרזות - אורכן 2 מטרים ורוחבן 1.40 מטרים - ובהן מופיעים מבחר של שכיות חמדה, מוצגים, חפצי אמנות וארכיאולוגיה ויצירות אמנות משלושת אגפי המוזיאון – ארכיאולוגיה, אמנות ותרבות יהודית ויצירות אמנות של גדולי האמנים בעולם מלווים את היוצאים מן הארץ ומהווים מעין תעודת זהות ישראלית תרבותית ומפגש חזותי מרהיב בנכסי התרבות של ישראל.

מבין חצי מליון החפצים באוספי מוזיאון ישראל אשר מייצגים קשת רחבה של יצירה אמנותית ותרבות חומרית מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות עכשווית, נבחרו יצירות המוכרות כבר לקהל הרחב כמו "נמרוד", פסלו הנודע של האמן יצחק דנציגר אשר הפך לאבן דרך באמנות ישראלית, חפצי אמנות ותרבות יהודית, מוצגים ארכיאולוגיים, פסלים בגן האמנות, חפצים פרה-היסטורים , דגם ירושלים בימי בית שני ומגילות ים המלח. בכל כרזה מופיע הסבר דו-לשוני והכרזות מלוות את הנוסעים עד לאולם היוצאים לחו"ל.


2.10.11
יצירה של אל-גרקו מגיעה לירושלים

יצירת המופת "יוחנן כותב הבשורה" מאת הצייר הנודע אל גרקו מגיעה למוזיאון ישראל כשאילה מיוחדת ממוזיאון הפראדו במדריד.
היצירה מגיעה לירושלים לרגל חצי יובל לכינון היחסים הדיפלומטיים והתרבותיים בין ישראל לספרד והיא תוצג במוזיאון החל מיום רביעי, 5.10.11 עד 15.1.12.
אל-גרקו (דומיניקוס תאוטוקופולוס) 1540/1-1614,  נולד בחנדיה, כרתים ופעל בטולדו במאה ה-17.
הציור "יוחנן כותב הבשורה" נעשה בשנים 1597-1604 בצבעי שמן על בד והוא שייך לאוספי המוזיאון הלאומי פרדו במדריד.
הציור מציג את החביב בתלמידיו של ישו כאיש צעיר ונאה ברגע הרה-גורל בחייו כשהוא אוחז בכוס תרעלה שבוקע ממנה דרקון. ציור זה נועד להציג את הקדוש כאחד האדם אך גם כמי שיכול בכוח אמונתו לחולל נסים.

אל-גרקו
דומניקוס תאוטוקופולוס – המוכר יותר בכינויו אל גרקו ("היווני) –רכש את הכשרתו כצייר איקונות במסורת הוונציאנית-ביזנטית שראתה בפעולת הציור הנוצרי טקס קדוש.
הוא נולד בעיר חנדיה שבכרתים ב-1540 או 1541 ולכל אורך חייו הרבה לנדוד וחש עצמו זר במקומות שהגיע אליהם – ב-1558 עבר לאיטליה, שם התיישב תחילה בוונציה ואחר-כך ברומא, אך לא קיבל הזמנות עבודה ולא מצא פטרון שיפרוש עליו חסות כפי שציפה. ב-1576 נדד למדריד, מביא עמו את ההשפעה של המנייריזם האיטלקי של אמצע המאה ה-16 – סגנון המתאר דמויות מוארכות בתנוחה מפותלת ומתאפיין באחיזה חופשית במכחול ובצבעוניות בוטה המשולבת בניגודים עזים בין אור לצל (chiaroscuro). פרק קצרצר של הצלחה בחצר המלך פיליפ השני הסתיים מבלי שהובטח לו מעמד קבע בחצר והוא עזב מאוכזב לטולדו. שם קבע את משכנו, הוליד בן (מחוץ לנישואין) ופתח סדנה משגשגת שזכתה לשפע הזמנות ממוסדות נוצריים באזור ומפטרונים מקומיים.

על היצירה
אף שחוקרים סבורים כי היצירה המוצגת כאן עומדת בפני עצמה, היא מזכירה במחבר שלה ובסגנונה את יוחנן הקדוש האוונגליסט כפי שתיאר אותו אל גרקו בכמה סדרות "שליחים" מאותו עשור (אחת שלמה נשתמרה עד היום בקתדרלה של טולדו)– כולן הורכבו מ-13 ציורים, ישו במרכז, ומשני צדיו שישה שליחים הפונים אליו בתנוחת שלושה-רבעים.
גודלו של הציור מתאים לרוח הקונטרה-רפורמציה ולאידאל שלה להציג את הקדושים כאנשים בשר ודם. אל גרקו צייר את השליח כמו שהוא תואר בדרך-כלל, צעיר ונשי משהו, ושמר בבגדיו על הגוונים הירוק והאדום המזוהים אתו וכמובן על האטריבוט שלו – גביע שעולה ממנו דרקון המסמל את הרעל השטני שנמסך לגביע ונועד להרוג את הקדוש.
ואכן האגדה מספרת שכוהן במקדש דיאנה באפסוס שבאסיה הקטנה הוא שנתן ליוחנן את גביע התרעלה כדי לבחון את אמונתו, אילצו לשתות ממנו ולהוכיח – אם ייצא בלא פגע – שאלוהיו הוא האל האמיתי. שני אסירים כבר שתו מן הגביע ומתו; על-פי "אגדת הזהב", אוסף סיפורים מימי-הביניים על חיי הקדושים, יוחנן שרד, ולא זו בלבד – הוא אף החזיר את שני המתים לחיים. מאז המאה ה-12 קיבלו המאפיינים הקבועים הללו משמעות סמלית – הגביע היה האמונה הנוצרית, והדרקון – השטן.
הרקע של הציור – שמים סוערים בכחול-אפרפר קדורני – מוסיף נימה של מתח לרגע הטעון של ניסיון וישועה.

אוצרת התצוגה שלומית שטיינברג.


  
מוזיאון ישראל מכריז על תכניות להשבחת האוספים שלו ולחיזוקם

30 בספטמבר 2011
בעקבות ההערכה המקיפה הראשונה של אוסף המוזיאון ובו כחצי מיליון חפצים שהצטברו מאז הקמתו ב-1965, הודיע היום המוזיאון על כוונתו להציע למכירה קבוצה של 38 יצירות כחלק מתכנית שנבנתה בקפידה ותכליתה לחזק את האוסף. המכירה תיעשה באמצעות חברת סות'ביס מנובמבר הקרוב ועד חודש פברואר 2012 בניו-יורק ובלונדון. ההכנסות מהמכירות יועברו לקרנות הרכישה של המחלקה לאמנות מודרנית במוזיאון. הסקירה של האוסף וההעמדה מחדש של החפצים היו חלק מרכזי במיזם חידוש פני המוזיאון שהושלם ביולי 2010, וכלל הקמת אולמות חדשים והרחבה של שירותי המידע ושל השטחים הציבוריים.
ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר, אמר: "בשנה שעברה חגג המוזיאון את השלמת תכנית ההתחדשות המקיפה שנמשכה 3 שנים וכללה עיצוב מחדש של האולמות והעמדה מחודשת של החפצים באגף לארכאולוגיה, באגף לאמנות ותרבות יהודית ובאגף לאמנות. במסגרת זו נעשתה הערכה מחודשת של אוצרות המוזיאון, אשר התרחבו בהיקף עצום מאז הקמתו ב-1965 הודות לנדבנותם של תורמים ושל ידידים ברחבי העולם. במאמץ להשביח את החפצים שברשותנו ולחזקם המוזיאון מוציא לפועל תכנית מכירה של יצירות שנבחרו בקפידה. ההכנסות מהמכירה יאפשרו לרכוש יצירות אשר ידגישו היבטים מסוימים וימלאו פערים שנוצרו באוסף".
פרטים על המכירות בסות'ביס ועל היצירות שייכללו במכירה אפשר לראות במצורף,

 


 

מגילות ים המלח נכנסות לעולם הדיגיטלי באתר אינטראקטיווי – מיזם משותף למוזיאון ישראל ולחברת "גוגל"

תמונות באיכות טובה וטכנולוגיה של "גוגל" מאפשרות לגולשים ברחבי העולם לחקור טוב מאי פעם את כתבי היד המקראיים העתיקים ביותר המוכרים

26 בספטמבר, 2011 – מוזיאון ישראל חונך היום את "מגילות ים המלח – המיזם הדיגיטלי", המאפשר לגולשים לבחון ולחקור את כתבי היד היהודיים העתיקים האלה ברמת פירוט שלא התאפשרה עד כה. האתר פותח בשיתוף חברת "גוגל" והוא מנגיש בטעינה מהירה דימויים מהמגילות באיכות גבוהה כולל אפשרות חיפוש, וכן קטעי וידאו וטקסט רקע המספקים הסברים מלווים לכתבי היד הללו ולהיסטוריה שלהם. מגילות ים המלח, ובהן כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך, מאפשרות התבוננות ביקורתית אל תוך החברה היהודית בארץ-ישראל בימי הבית השני, הם ימי התַנאים וגם תקופת ערש הנצרות. 5 מגילות שלמות הועלו למרשתת (אינטרנט) בשלב זה ואפשר להגיע אליהן בכתובת(לינק).
ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר אמר: "זכות גדולה היא לנו לשכן בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל את המגילות שנשתמרו במצב הטוב ביותר והשלמות שאי פעם נתגלו. המגילות הן בין הממצאים החשובים ביותר שנמצאו מתרבות העולם המונותאיסטי והן מייצגות מבחר ייחודי של חפצים השמורים באוסף האנציקלופדי של המוזיאון. כעת, באמצעות המומחיות הטכנולוגית של גוגל, אנו יכולים להביאן לקהל רחב ככל האפשר".
5 המגילות שעברו דיגיטציה עד כה הן מגילת ישעיהו השלמה, מגילת סרך המלחמה, מגילת המקדש, מגילת סרך היחד ומגילת פשר חבקוק. כל ה-5 ניתנות להגדלה, כך שאפשר לבחון את הפרטים מקרוב במדויק. ארדון בר-חמא צילם את המגילות במצלמה דיגיטלית ברזולוציה גבוהה במיוחד של 1200 מגה פיקסל, כמעט פי 200 מבמצלמה ביתית ממוצעת; כך אפשר להבחין בפרטים שאינם נראים לעין לא מזוינת. הצילום הזה נעשה במבזק (פלאש) עם הגנה מקרניים על-סגולות בחשיפה של 1/4000 לשנייה, כדי למזער את הנזק שעלול להיגרם לכתבי היד הרגישים הללו. את מגילת ישעיה אפשר לסקור על-פי עמודה, פרק או פסוק באמצעות החיפוש הרגיל בגוגל, שישלח את המשתמשים היישר אל המגילות המקוונות. יש כלי שמאפשר לקבל תרגום של הטקסט לאנגלית ואפשר לטעון תרגום גם לשפות אחרות.

פרופ' יוסי מטיאס, מנכ"ל מרכז המחקר והפיתוח של גוגל בישראל אמר: "מיזם מגילות ים המלח של מוזיאון ישראל מעשיר ומשמר חלק חשוב מהמורשת העולמית בהנגישו אותה לכול; בפרויקטים דומים שהיינו מעורבים בהם בעבר, ובהם אוסף יד ושם, אוסף מוזיאון הפראדו במדריד וארכיון התמונות של המגזין LIFE, ראינו כיצד אנשים מרחיבים את ידיעותיהם ואת הבנתם באירועים מכוננים בהיסטוריה באמצעות גישה מקוונת אל מסמכים ואל אוספים. אנו מקווים להפוך את הידע השמור בארכיונים היסטוריים ובאוספים נגיש לכול, ובכלל זה לסייע בהעלאת חלקים נוספים מהמגילות לרשת".
"מגילות ים המלח – המיזם הדיגיטלי" מומש בתמיכת ג'ורג' בלומנטל והמרכז המקוון ללימודים יהודיים; הקמת מסגרת שתנגיש את כתבי היד לחוקרים ולקהל הרחב כאחד היתה חזון של המרכז. ד"ר אדולפו רויטמן, אוצר מגילות מדבר יהודה ע"ש ליזבת וג'ורג' קרופ ומנהל היכל הספר, וד"ר סוזן חזן, אוצרת למולטימדיה וראש יחידת המולטימדיה, ניהלו את המיזם מטעם מוזיאון ישראל. ב-2011 הצטרפו מנהל הפרויקט מגוגל ישראל אייל פינק והמנהל החדש לפיתוח עסקי אייל מילר.
על המגילות
המגילות, שמקורן מן המאה ה-3 לפני הספירה ועד המאה ה-1 לספירה, נתגלו בשנים 1956-1947 ב-11 מערות לחופיו הצפון-מערביים של ים המלח. נהוג לייחס אותן  לכת יהודית מבודדת, המכונה במגילות "עדת היחד", שהתיישבה בקומרן שבמדבר יהודה.
מוזיאון ישראל הוא משכנן של המגילות מיום פתיחתו בשנת 1965. המגילות רגישות לאור ומוחזקות ומוצגות בהיכל הספר, המבנה המיוחד שעיצבו להן ארמנד ברטוס ופרדריך קיסלר – בכיפתו מהדהדים מכסי הכדים שבתוכם נמצאו המגילות.

ואלה 5 המגילות שהועלו למרשתת:
• מגילת ישעיהו השלמה - נכתבה בשנת 125 לפני הספירה בקירוב והיא היחידה מכל המגילות המקראיות שנשתמרה בשלמותה.
• מגילת סרך המלחמה – נכתבה בין המאה ה-1 לפני הספירה למאה ה-1 לספירה ומתארת את מלחמת "בני האור" ב"בני החושך", שתימשך 49 שנים שבסופן יגברו בני האור על יריביהם ויוכלו לחזור לירושלים ולקיים את עבודת האלוהים כהלכתה במקדש העתידי, שיעמוד בדרישותיהם ההלכתיות המחמירות.
• 
מגילת המקדש – מראשית המאה ה-1 לפני הספירה. המגילה עוסקת בפרטי הדברים הקשורים לבניין בית-המקדש ולעבודה בו, ומציעה תכנית של מקדש עתידי, דמיוני. המגילה כתובה על קלף בעובי עשירית המילימטר, והיא המגילה הדקיקה ביותר שנמצאה.
• 
מגילת סרך היחד – חיבור מפתח בהבנת אורח-חייה של העדה, שכן נידונים בה נושאים כגון קבלת חברים חדשים, כללי התנהגות בסעודות המשותפות, ואף עקרונות תאולוגיים.

מגילת פשר חבקוק – פרשנות לשני הפרקים הראשונים בספר חבקוק בסגנון ייחודי שהופך את המגילה למקור חשוב של ידע על אודות חיי הרוח של כת קומרן המבודדת  ושופך אור על תפיסת הקהילה את עצמה.

   


 

מוזיאון ישראל משיב ציור מאת מקס ליברמן ליורשי האמן
"שובו של טוביה", 1934 בקירוב, מהיצירות שהעביר ירס"ו ב-1955
לבית הנכות "בצלאל", שהיה לימים למוזיאון ישראל

 8 בספטמבר 2011 – מוזיאון ישראל הודיע היום על החזרת הציור "שובו של טוביה" (1934 בקירוב) מאת הצייר היהודי-גרמני מקס ליברמן (1935-1847) ליורשיו של הצייר. היצירה נבזזה מהמוזיאון היהודי בברלין, שם הוצגה בהשאלת האמן בשנות ה-30. את הציור קיבל בית הנכות בצלאל, הוא המוסד שקדם למוזיאון ישראל, ב-1955 באמצעות ירס"ו, ארגון להשבת נכסי היהודים. הארגון הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להפיץ בין מוסדות תרבות ברחבי העולם יצירות שנבזזו ובעליהן או יורשיהן אינם ידועים.
ציור-השמן "שובו של טוביה" הושלם בשלב מאוחר בחייו של ליברמן, והוא מתאר סצנה מספר טוביה, שבה בנו של טוביה שב הביתה ובידו תרופה לעיוורונו של אביו. השבת היצירה ליורשיהם של הזוג מקס ומרתה ליברמן היא תוצאה של מחקר שנעשה באחרונה והעלה כי הציור היה חלק מרכושו הפרטי של האמן. קודם לכן סברו שהציור הוא עבודה אחרת של ליברמן באותו השם שנבזזה אף היא מהמוזיאון היהודי בברלין.
האוסף של מקס ומרתה ליברמן כלל כמה אלפי ציורים ורישומים, רובם הגדול התפזר ואבד בשנים 1943-1935, בין שאולצו למכור אותם, או שהוחרם מיד לאחר מותה של אשת האמן. מאמצי המשפחה להתחקות אחר חלקי האוסף בשנות ה-50 וה-60 לא נשאו פרי, ואולם מחקר חדש זיהה כמה עבודות אבודות, ו"שובו של טוביה" הוא היצירה השלישית המוחזרת למשפחה. מיד כשיוחזר, יוצג הציור בתערוכה "המוזיאון היהודי בברלין (1938-1933): עקבות אוסף אבוד" שאצרה חנה שוץ במרכז היהודי בברלין מ-10 בספטמבר ועד 31 בדצמבר 2011. 
ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר, אמר: "אנו שמחים על ההזדמנות להשיב את "שובו של טוביה" ליורשי מקס ליברמן. המוזיאון שואף לשמש מופת להשבה אחראית, והסיפוק הוא גדול כאשר מחקר שנעשה בנוגע לעבודות שהתקבלו מירס"ו מסתכם בהשבתן."
משנת 1948 יצירות אמנות וחפצי אמנות יהודית שזוהו ככאלה שנבזזו מיהודים או מקהילות יהודיות אך לא נודעו להן יורשים ואיש לא טען לבעלות עליהן הועברו מנקודות האיסוף בגרמניה לידי ירס"ו. הארגון חילק באופן שיטתי את חפצי המורשת התרבותית הללו בין מוזיאונים, בתי-כנסת וארגונים יהודיים ברחבי העולם. בשנים 1954-1952 גילתה ירס"ו במשרד לרישום נכסים בברלין ציורים שנבזזו מ"איגוד הרייך של יהודי גרמניה" (Reichsvereinigung der Juden in Deutschland). האיגוד הזה, שיהודים אולצו להשתייך אליו, הוקם מכוח חוק נירנברג מס' 2 ששלל מן היהודים את אזרחותם הגרמנית. רוב הציורים שנתגלו, כולל "שובו של טוביה", מקורם במוזיאון היהודי בברלין.
"שובו של טוביה" היה אחד מכ-250 ציורים, 250 עבודות על נייר ו-700 חפצי אמנות יהודית שירס"ו הפקידה בידי בית הנכות "בצלאל", שמוזיאון ישראל הוא ממשיכו, ומיום הקמתו של המוזיאון ב-1965 הוא היה לאפוטרופוס לחפצים הללו. לאורך השנים הציג המוזיאון ופרסם רבות מן העבודות והן קוטלגו והונגשו לציבור באמצעות חטיבה מיוחדת שהוקצתה לכך באתר המוזיאון ב-2007.
השבת הציור ממשיכה מסורת של החזרות חשובות בעבר, כולל רישום של פאול קלה "ריקוד הצעיף" (1920) שהושב ב-2010 לעיזבון של אספן האמנות הגרמנית הרי פולד הבן; ב-2008 הושבו שני מדליונים עתיקים עשויים זכוכית-זהב רומית ליורשי אוסף ג'יילינסקה בטירת גולוחוב בפולין. מוזיאון ישראל רכש מחדש את אחד המדליונים לאוסף שלו, ואת השני רכש אספן שהעביר אותו למוזיאון בהשאלה ארוכת-טווח; עוד דוגמאות מהשנים האחרונות הן רישום הפחם מאת אדגר דגה "ארבע רקדניות עירומות נחות" מ-1898 בקירוב שהושב ליורשי ז'אק חאוטסטיקר, סוחר אמנות הולנדי נודע שנפטר כשנמלט מפלישת הנאצים לארצו; ב-2000 השיב המוזיאון את "שדרות מונמרטר" (1897) מאת קאמי פיסארו ליורשת של מקס סילברברג אשר נספה בשואה, וזו השאירה את הציור לתצוגה במוזיאון בהשאלה ארוכת-טווח. 


 

הקרנה מיוחדת במשך 24 שעות של "השעון", יצירת-המופת מאת האמן כריסטיאן מרקליי,
יום ג', 13.9.11 משעה 16.00 עד יום ד', 14.9.11 בשעה 16.00 כניסה חינם מיום ג' בשעה 21.00 ועד יום ד' בשעה 10.00
יצירת הווידאו המשובחת שכבשה את לב הקהל ברחבי העולם זכתה בפרס "אריה הזהב" היוקרתי בביאנלה של ונציה ב-2011

ירושלים, 31 באוגוסט 2011 – מוזיאון ישראל יקרין את כל יצירת הוידיאו השעון של האמן כריסטיאן מרקליי לכל אורכה במשך 24 שעות תמימות החל מיום ג', 13.9.11 בשעה 16.00 ועד למחרת ביום ד' בשעה 16.00.
בשעות הביקור תשלום רגיל , שלא בשעות הביקור – הכניסה חינם לכל.
יצירת הווידאו "השעון" (2010) מאת האמן כריסטיאן מרקליי הגיעה למוזיאון בהשאלת האמן. זוהי עבודה וירטואוזית המורכבת מאלפי קטעי סרטים שמציגים שעונים ושעוני-יד או בני-אדם המכריזים על שעה מסוימת ביום. מרקליי מחלץ כל אחד מהרגעים הללו מהקשרו הטבעי ומחברם ליצירה המתפרשת על פני 24 שעות.
"השעון" הוצג בפעם הראשונה בלונדון באוקטובר 2010, ומאז הועלה בניו-יורק, בלוס-אנג'לס, בוונציה ובמוסקווה. להקרנות שנמשכו על-פני יממה השתרכו תורים ארוכים והקהל נשבה בקסם העבודה – רבים מהצופים רותקו אליה לשעות ארוכות רצופות. מרקליי זכה ב"אריה הזהב", הפרס הנחשק בביאנלה בוונציה 2011, שם הוצג "השעון" בתערוכה המרכזית. העבודה תוצג במוזיאון ישראל בפעם הראשונה ב-23 באוגוסט ותוצג עד 20 באוקטובר 2011.
"אנו שמחים על כך ששיתוף הפעולה עם האמן כריסטיאן מרקליי מאפשר לנו  לחלוק עם הקהל יצירה מיוחדת במינה זו", אמר ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר. "אנו אסירי תודה לאמן על נדיבותו שתאפשר לחשוף את אחת היצירות המדוברות ביותר באמנות עכשווית לקהל בארץ ".
בכל מקום שהעבודה מוצגת בו הקרנתה מותאמת לזמן המקומי; "השעון" של מרקליי מחבר את הזמן האמיתי עם הזמן הקולנועי ומציג כל רגע חולף כמקור לאפשרויות של נרטיב מותח, טרגי ורומנטי לסירוגין. על-ידי התאמת זמן הסרט לזמן המקומי "השעון" ממיר את התחושה הרגילה של "זמן קולנועי" בתחושת מתח של זמן אמיתי באולם התערוכה.
טכניקת ההדבק (קולאז') משמשת את מרקליי מאז סוף שנות ה-70, אז היה תקליטן-יוצר-מוזיקה חלוצי וערבל קולות והקלטות בטרם נעשה ליוצר רב-תחומי העוסק בפיסול, בצילום, בהדבק ובמיצג. בעבודות הווידאו שלו הוא מצרף לעתים קרובות קטעי סרטים ויוצר הדבקים קוליים וחזותיים. באוסף המוזיאון יש יצירה של מרקליי, "וירטואוז" (2000), שנרכשה ב-2003.
האוצרת האחראית להצגתה במוזיאון ישראל היא סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ ואוצרת לאמנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו.

 

 


 

שיא של מליון מבקרים במוזיאון ישראל המחודש

21 באוגוסט, 2011. ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת ומנהל מוזיאון ישראל מר ג'יימס סניידר קיבלו היום (21.8.11) את  המבקר המיליון מאז חנוכת המוזיאון מחדש ביולי אשתקד. זהו הישג חסר תקדים למוסד תרבות בארץ ונחשב להישג מרשים בעולם המוזיאונים הבינלאומי .

המבקר המיליון הם משפחת מחול מהקיבוץ חולדה . האב עמיר והבנות נגה ומעיין אשר הגיעו לבלות יום שלם במוזיאון ישראל, הופתעו מקבלת הפנים החמה ומברכת ראש העיר מר ניר ברקת אשר קיבל אותם בחום.  מנהל המוזיאון מר ג'יימס סניידר העניק  להם כרטיס מנוי מתמשך וכן סיור מאחורי הקלעים במוזיאון.
מליון המבקרים במשך השנה הגיעו ברובם מהארץ ובהם משפחות רבות, ילדים, סטודנטים, בני גיל הזהב וחיילים, כן פוקדים את המוזיאון תיירים רבים בקבוצות וכבודדים. כמות זו מצביעה על מגמה חדה של עליה במספר הפוקדים את המוזיאון ביחס למספר המבקרים בשנים קודמות.

"הודות ליופיו של הקמפוס המחודש ולתכנית העשירה של תערוכות, אירועים ופעילויות, מספר המבקרים במוזיאון עלה על כל הציפיות. תגובת הציבור, גם אלה המבקרים לראשונה וגם ידידי המוזיאון משכבר הימים חיובית ביותר ואנו אסירי תודה לקהל על התעניינותו ותמיכתו" אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון.

בתקופה זו מאז הפתיחה מחדש ביקר הציבור בגלריות המחודשות, נהנה מהארכיטקטורה החדשה ומתכנית עשירה של תערוכות ואירועים. בין השיאים השנה:תערוכת הפתיחה "שלושה אמנים – צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי" אשר אצרו תערוכות מאוספי המוזיאון השונים; התערוכה החשובה "ויליאם קנטרידג' – חמישה נושאים"; נקודת מגע – אירוע לילי רב-תחומי בו נפגשים יוצרים עם יצירות אמנות, ושתי יצירות האמנות עשר נעשו במיוחד לכבוד הפתיחה מחדש – פסלו של אניש קאפור "היפוך העולם, ירושלים" ויצירתו של אולאפור אליאסון "והיתה הקשת".
• 
• מיזם ההתחדשות המקיף של מוזיאון ישראל, ירושלים ארך 3 שנים והושלם ביולי 2010. במתכונתו החדשה – פרי תכנונם של משרדי האדריכלים אפרת-קובלסקי, ת"א וג'יימס קרפנטר, ניו-יורק ובביצוע אדריכלי הפרוייקט א. לרמן אדריכלים, ת"א, נוצרו במוזיאון חללים ציבוריים חדשים, אולמות תצוגה מורחבים וחדשים וכמובן – עריכה רעננה וכוללת של החפצים והיצירות מן האוספים האינציקלופדים של המוזיאון על שלושת אגפיו – אגף ברונפמן לארכיאולוגיה, אגף ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש מנדל.

  


 

עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים
השנה – עפיפונים פורחים באוויר ובובות ענק בתהלוכה מוזיקלית
יום ג', 23 באוגוסט 2011
הפנינג ססגוני של הפרחת עפיפונים, סדנאות לבניית עפיפונים ותצוגה של עפיפונים מיוחדים

העפיפוניאדה השנתית ה-26 של מוזיאון ישראל, ירושלים תתקיים השנה  ביום ג', 23 באוגוסט 2011 בין השעות 16.00-20.00. ביום זה מציע המוזיאון סדנאות לבניית עפיפונים בשעות הבוקר ואחה"צ והפרחת עפיפונים החל משעה 4 אחה"צ.

השנה מתווספים לעפיפונים בובות ענק בתהלוכה מוסיקלית ומעגלי מתופפים. המוזיאון כולו אפוף באווירת חג והתחדשות,  בניינים חדשים נראים במתחם הכניסה , מעבר מקורה חדש מוביל את הבאים אל לב המוזיאון ואלפים באים לבקר.

אירוע העפיפוניאדה הפך למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים מרחבי הארץ, חלקם בונים את העפיפונים בעצמם וחלקם בסדנאות מיוחדות אשר מציע המוזיאון באותו יום  בשעות הבוקר ואחה"צ.  שיאו של האירוע בהפרחת העפיפונים, חלקם גדולי ממדים,  בגן הפסלים החל מהשעה 4 אחה"צ. שמי המוזיאון הופכים למרבד ססגוני של צורות וצבעים, והעפיפונים נראים למרחוק.

בשעות 10.30 – 19.00 יערכו סדנאות לבניית עפיפונים (בתשלום)
בשעות 15.00 – 16.00 – מפגש עם משפחת שביט, משפחה של בכירי עפיפונאים בישראל שתספר על רשמים  ותמונות מפסטיבלי עפיפונים ברחבי העולם
בשעות 16.00 – 19.00 – הפרחת העפיפונים, בובות ענק בתהלוכה מוסיקלית ומעגלי מתופפים.

הכניסה לאירוע לילדים – חינם, למבוגרים -ללא תשלום נוסף וכלולה בדמי הכניסה למוזיאון, הסדנאות בתשלום.


 

ננעלת תערוכת ויליאם קיינטרידג' במוזיאון ישראל
יום אחרון לתערוכה 30 ביולי 2011
מיצג וידיאו מתוך התערוכה נרכש לאוסף המוזיאון

תערוכת היחיד של האמן הדרום אפריקאי הנודע ויליאם קיינטרידג' אשר עוררה עניין רב עת הוצגה במוזיאון ישראל מאז חודש מרץ האחרון, תינעל בסוף חודש זה. קרוב ל-200 אלף איש ביקרו בה והיא הוארכה לבקשת הקהל במספר חודשים עד ל-30 ביולי 2011.
לפני הגיעה למוזיאון ישראל הוצגה התערוכה הנודדת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, מוזיאון ז'ו דה-פום בפריז, מוזיאון אלברטינה בוינה ואחרים, והיא פרי שיתוף פעולה בין מוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית ומוזיאון נורטון לאמנות ואצר אותה מרק רוזנטל, אוצר במוזיאון נורטון לאמנות.אוצרת אחראית בארץ היתה סוזן לנדאו. מכאן תעבור התערוכה למוסקבה ומשם לאוסטרליה.

היצירה" אני אינני אני, הסוס אינו שלי" – לאוסף המוזיאון

אחת היצירות החשובות בתערוכה, מיצב הוידיאו "אני אינני אני, הסוס אינו שלי" נרכשה למוזיאון ישראל ולמוזיאון הטייט, לונדון, מתנת וונדי פישר, לונדון באדיבות גלריית גודמן, יוהנסבורג.
עבודה זו היא עבודתו החדשה ביותר של קנטרידג' ונקשרת להפקה של “האף" שהעלתה “המטרופוליטן אופרה" בניו–יורק באביב 2010. האופרה של דמיטרי שוסטקוביץ' המבוססת על סיפורו הקצר של ניקולאי גוגול מ–1836 הועלתה בפעם הראשונה ב–1930. גיבור הסיפור הוא פקיד בסנקט פטרסבורג שבוקר אחד מגלה כי אפו נעלם. למגינת לבו התברר לו שדרגת אפו רמה משלו וכי האף מסרב לשוב אל פניו. “אני אינני אני, הסוס אינו שלי" (2008) הוא מיצב המורכב מ–8 קטעי סרטים המשתמשים בסיפורו של גוגול כדי לבחון את האוונגרד המהפכני באמנות הרוסית ואת דיכויו בשנות ה–30. ברוח הגרפיקה הבולטת המאפיינת את האמנות הקונסטרוקטיוויסטית הרוסית, קנטרידג' משלב הנפשת “סטופ מושן" של דמויות ממגזרות נייר עם קטעים מקריים מסרטי ארכיון וסרטי “לייב אקשן", המשלבים דמויות מצוירות עם שחקנים, ליצירת עולם דימויים רוחש המיוחד לו.     


 

הנסיך פליפה ורעייתו הנסיכה לטיסיה ביקרו במוזיאון ישראל, ירושלים
יום ג', 12.4.11 בשעה 10.15

יורש העצר הספרדי הנסיך פליפה מאסטוריאס ורעייתו הנסיכה לטיסיה ביקרו במוזיאון ישראל, ירושלים, ביום ג', 12.4.11 בשעה 10.15 קיבלו את פניהם יגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי ודר' אדולפו רויטמן מנהל היכל הספר.

מסלול הביקור:
דגם ירושלים בימי הבית השני
היכל הספר והמגילות הגנוזות (אין לצלם בהיכל)
מעלה המוזיאון המחודש המשובץ יצירות אמנות
האגף לאמנות ותרבות יהודית עם דגש על כתבי יד עתיקים מספרד
הגלריות לאמנות ישראלית.

גלריית תמונות מן הביקור >>> 

 


5.4.2011
 אפרת נתן
אוהל, 2011
בד, חבל, עץ ומתכת ,אוסף האמנית

סדרה חדשה של עבודות אמנים ישראלים על קיר ענק וגבוה במוזיאון ישראל

 עבודותיה של אפרת נתן סובבות על ציר של זיכרונות אישיים וקיבוציים ונסובות על סמלים שבחלוף הזמן שינו תוכן ומשמעות, התמלאו והתרוקנו. העבודה המוצגת כאן היא ראשונה בסדרת עבודות שיותקנו במיוחד לקיר זה. היא משחזרת אוהל של הצבאות שנלחמו באזור במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה שימשו אוהלי הצבאות הללו את “גדוד העבודה“ בהתגייסותו לבניית היישוב ולהקמת שכונות אחדות בתל-אביב ובירושלים. כשהמשורר שלונסקי תיאר בשירו “זמר“ את “...לובן אוהלינו, שפשטו בעמק כַּיוֹנים“, הוא התכוון לקיבוץ עין-חרוד שקם כמחנה אוהלים כאלו למרגלות הרי הגלבוע
אוהל הוא מקום מגורים ארעי טרם המעבר לבית של קבע ומשכן לנוודים, לחיילים או לפליטים. אוהל-מועד היה משכנו הזמני של אלוהי ישראל עד שנבנה בית-המקדש. בהקשר הציוני האוהל מייצג את תקופת המדינה שבדרך. לאחר הקמת המדינה שוכנו פליטים יהודים מאירופה וממדינות ערב ופליטים פלסטינים במחנות אוהלים. הוריה של אפרת נתן, ממייסדי אחד הקיבוצים בעמק בית-שאן, הקימו את משפחתם עם כניסתם לאוהל שכזה, וכמו חופה הוא מסמל גם התחלה חדשה של חיים משותפים. צבעו הלבן הוא סמל לטוהר וראשוניות. בהצבתו על הקיר השחור האוהל מזכיר גוף שמימי, כאות וסימן המאירים מרחוק. שלא כמו אוהל שיתדותיו נעוצות באדמה, הוא נראה מרחף או צונח. בעבודה אחרת של האמנית, “פסל הנפת החרמש“, שאפשר לראות בתצוגת הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון, 12 חרמשים יוצרים צורת מעגל ומרמזים למחול ה“הורה“ הסוחף. גם “אוהל“ עוסק בתקופת ההתיישבות ובאידאלים שעמדו לנגד עיני החלוצים וגם בו נוצרת צורת מעגל ומתחולל מעין ריקוד של מיתרים ויתדות המקביל לזה של החרמשים. האוהל העגול, המייצג את שלמות הקבוצה ואת ערכי ה“יחד“ שלה, תלוי על בלימה, הפוך ומרוקן מתוכן, אך מאיר ככוכב זוהר בשמי החושך.


מנכ"לי המוזיאונים המובילים בעולם הגיעו לוועידת ירושלים לתיירות בינלאומית

מנכ"ל מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, מנכ"ל מוזיאון ון גוך באמסטרדם, מנכ"ל המכון לאמנות בשיקגו ומנכ"ל מוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג נענו להזמנתו של מנכ"ל מוזיאון ישראל

מנכ"לי המוזיאונים המובילים בעולם באו לירושלים בחודש מרס להשתתף בוועידת ירושלים הבינלאומית לתיירות שהתקיימה בין התאריכים 29 - 31 במרס 2011 במרכז הקונגרסים הבינלאומי בנייני האומה בירושלים. ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, הזמין את עמיתיו מהמוזיאונים המובילים בעולם לירושלים כדי לדון ביכולתה של התרבות לקדם תיירות. בין האנשים שאישרו השתתפות: תומאס קמפבל, מנכ"ל מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק; אקסל רוג'ר, מנכ"ל מוזיאון ון-גוך באמסטרדם;  ג'יימס קונו, מנכ"ל המכון לאמנות של שיקאגו;  מיכאיל פטרוקובסקי, מנכ"ל מוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג רוסיה. כן ישתתף בו מאסימו אנדראולי, יועץ תרבות, ממארגני פסטיבל המסכות בוונציה.
ג''ימס סניידר נבחר לאחרונה לרשימה השנתית היוקרתית של 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם האמנות שמפרסם העיתון הצרפתי ז'ורנאל דז אר, מהדורה-אחות בצרפתית של The Art Newspaper. 
מנכ"ל מוזיאון ישראל: 'ירושלים היא אחת הערים המרתקות בעולם, יש בה שילוב מרתק של קודש וחול. מהמקום הזה, עיר בטבורו של עולם, שהתברכה בהיסטוריה עשירה ובאוצרות התרבות של העולם המונותאיסטי, אפשר לפרש בצורה הטובה ביותר את אוצרותיה למען הדורות הבאים. התמזל מזלי ואני קשור לשינוי המקיף שמוזיאון ישראל - בית להרבה מאוצרות אלה - עבר בעת האחרונה. הדיון שלנו יעסוק באופן שבו מוזיאון ישראל, על אוצרות התרבות וההיסטוריה שבו, משמש אבן שואבת לתיירות בינלאומית, בדומה למוזיאונים בבירות תרבות אחרות, כגון אמסטרדם, שיקגו וניו-יורק.'  

ועידת ירושלים הבינלאומית לתיירות, שהתקיימה לראשונה, נערכה ביזמת משרד התיירות, עיריית ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים ומרכז הקונגרסים הבינלאומי בנייני האומה בירושלים. בוועידה היו צפויים להשתתף כ-1000 איש, מהארץ ומחו"ל. מטרת הוועידה למצב את ירושלים כמרכז לתיירות עולמית ולדון בדרכים השונות לקדם את תעשיית התיירות בעולם באמצעות בחינתה מנקודות מבט של דיסציפלינות שונות וביניהן: כלכלה, טכנולוגיה, שיווק, תקשורת ותרבות.

את הוועידה פתחו ראש הממשלה בנימין נתניהו, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שר התיירות סטס מיסזניקוב וראש עיריית ירושלים ניר ברקת.

מושב מיוחד 'התרבות כמקדמת תיירות' ייערך ביום רביעי, 30 במרס 2011 בשעה 11.30. במושב זה ידונו בנושא 'תיירות והמוזיאון הבינלאומי' בהנחיית מר ג'יימס סניידר  ובהשתתפות מנהלי המוזיאונים מהעולם שהגיעו לוועידה.

 


  
בחירתו של נסיך
יצירות מופת על נייר מאוסף אסטרהזי
המוזאון לאמנויות, בודפשט
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים. הפתיחה 2.4.11

 

109 רישומים והדפסים מהמאה ה-15 ועד המאה ה-18, כולם יצירות מופת מן האוסף העשיר של הנסיך ניקולאס אסטרהזי  השני (Nicolas Esterhazy, 1765-1833 ) השמור במוזיאון לאמנויות בבודפשט, הגיעו בהשאלה למוזיאון ישראל ויוצגו לציבור בתערוכה חדשה  החל ב-2.4.11.

בנוסף לחמש יצירות מאת רמברנדט ון-ריין, יוצגו בתערוכה רישומים והדפסים של אמנים ידועים כגון ניקולס פוסן, לוקס קרנך האב, קלוד לורן, בטיסטה פירנזי, אלברכט דירר,הנס הופמן , פאולו ורונזה ויצירות של אמנים אחרים מן השורה הראשונה.

תערוכה זו היא הראשונה בסדרת תערוכות מאוספים ציבוריים שהתחילו כאוספים פרטיים. מדובר באוסף העצום של ניקולאס אסטרהזי השני, נסיך הונגרי שהיה פטרון אמנות. אסטרהזי בנה את אחד מהאוספים הפרטיים החשובים ביותר באירופה המרכזית בסוף המאה ה-18 ותחילת ה-19. התערוכה מציגה את טעמו האישי של הנסיך אסטרהזי, בן למשפחת אצולה  מהמכובדות בהונגריה . האוסף העצום כולל 51,000 הדפסים, 3,500 רישומים, 600 ציורים, 300 ספרים והוא כמחצית מאוסף המחלקה לרישומים במוזיאון בבודפשט. לתערוכה נבחרו 109 רישומים והדפסים של אמני מופת מאיטליה, גרמניה, ארצות השפלה וצרפת המשקפים את טעמו של האספן וטעם התקופה, הארצות שבהן הרבה לבקר וחיבתו הרבה לאיטליה ולאמניה.

אוסף אסטרהזי מציע הצצה אל אוספי המוזיאון מבירת הונגריה והיצירות שנשמרו בארמונות אצילים ומלכים, וכן הוא מעורר עניין בהיכרות שהוא מאפשר עם טעמו של האספן.

התערוכה מגיעה לירושלים בעקבות הידוק הקשרים בין מוזיאון ישראל, ירושלים והמוזיאון לאמנויות, בודפשט, שניהם מוזיאונים אנציקלופדים ואוספיהם נפרשים משחר העת העתיקה ועד ימינו. לפני כשנתיים הציג מוזיאון ישראל את התערוכה "מורשת ארץ הקודש: אוצרות ממוזיאון ישראל" במוזיאון לאמנויות בבודפשט, והיא התקבלה בעניין רב.

אוצרת התערוכה מאירה פרי-להמן.

לכבוד הפתיחה יראה אור קטלוג דו-לשוני. התערוכה תוצג במשך שלושה חודשים.


27.3.11

ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, דורג בין 50 האישים המשפיעים בעולם האמנות לשנת 2010
העיתון הצרפתיJournal des Arts  כלל את מנכ"ל מוזיאון ישראל ברשימת 100 הדמויות המובילות

מנכ"ל מוזיאון ישראל, ירושלים, ג'יימס סניידר נכלל ברשימה השנתית היוקרתית של 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם האמנות שמפרסם העיתון הצרפתי ז'ורנאל דז אר, מהדורה-אחות בצרפתית של The Art Newspaper. סניידר, יליד ארצות-הברית, דורג במקום ה-46 ברשימה, ולצדו בין השאר  האספנים אלי ברוד ולאונרד לאודר; גלן לורי, מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית וניל מקגרגור, מנהל המוזיאון הבריטי; האמנים דמיאן הרסט ואניש קאפור; האדריכלים פרנק גרי וזהה חדיד; המעצבים רון ארד ופיליפ סטארק; ובעלי הגלריה לרי גגוזיאן וארני גלימטשר.

ג'יימס סניידר הוא מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר מאז 1997. בהנהגתו השלים מוזיאון ישראל באחרונה תכנית התחדשות שנמשכה 3 שנים בעלות של 100מיליון דולר. משרדי האדריכלים ג'יימס קרפנטר מניו-יורק ואפרת-קובלסקי מתל-אביב בנו את התכנית כך שהחלקים החדשים יתמזגו בתכנון המקורי של המוזיאון והוא יתרחב תוך שמירה על צביונו הייחודי. תכנית ההתחדשות היא הגדולה מאז הוקם המוזיאון ב-1965. במתכונתו המחודשת נפתח המוזיאון ביולי 2010 וזכה לתגובות נלהבות ולחשיפה ציבורית רחבה – עד כה ביקרו בו קרוב ל-600 אלף איש.

בתקופת כהונתו של סניידר התחזק גם מעמדו הבינלאומי של המוזיאון בזכות תכנית תערוכות שאפתנית בירושלים ותערוכות נודדות ברחבי העולם; אוספי המוזיאון המגוונים התרחבו; רשת אגודות הידידים הסתעפה והיא פרושה היום על פני 14 מדינות; ונחנך קמפיין להכפלת הקרן השמורה ל-150 מיליון דולר.

מר סניידר עבר אל מוזיאון ישראל מהמוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) בניו-יורק, שם שימש סמנכ"ל בשנים 1996-1986. סניידר בוגר אוניברסיטת הרוורד ועמית ע"ש לוב מטעם ביה"ס לעיצוב של הרוורד.



 30.1.2011
הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנת 2010

ברי פרידלנדר זוכה בפרס סנדברג לאמנות ישראלית,  ארז ישראלי זוכה בפרס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מיכל היימן זוכה בפרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום, עילית אזולאי זוכה בפרס ז'ראר לוי לצלם צעיר, אבי סבג ובית הספר לאמנות מוסררה ע"ש נגר זוכים  בפרס קבלין לצילום על מפעל חיים, קובי ברחד זוכה במענק סנדברג למחקר ופיתוח, אורית חופשי זוכה בפרס  יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי.

פרסי מוזיאון ישראל, ירושלים לאמנות ולעיצוב לשנת 2010 יוענקו בטקס חגיגי במוזיאון ביום ד', 9.2.2011 בשעה 6 בערב. הסופר חיים באר יישא דברים.  מדי שנתיים המוזיאון מעניק פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה וכעידוד לפעלם ולעשייתם האמנותית.

פרס סנדברג לאמנות ישראלית יוענק לברי פרידלנדר, מהחשובים והבולטים באמני ישראל שתערוכות יצירותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בעולם.  בשנות ה-80 פעל במסורת צילום החוצות והציע מבט מקורי ומיוחד לו, בדרך כלל ספוג אווירת נואשות, על המציאות האנושית במרחב העירוני. בשנים האחרונות פיתח זן ייחודי של צילום-רצף דיגיטלי וכל צילום גדוש אירועים חזותיים. המורכבות התוכנית והצורנית של יצירותיו ועצמתן החזותית הן יסודות האיכות היוצאת מן הכלל המאפיינת את יצירתו כולה.

פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר יוענק לארז ישראלי, אשר יצירתו המגוונת הכוללת וידאו, פיסול, מיצב והדפס  נוגעת במוות, בשכול, בנצחיות, ביופי ובנעורים ומפגישה בין הלאומי והקולקטיווי לאישי ולאינטימי. יצירות רבות שלו סובבות סביב המוות ופולחני הנצחה ומייחד אותן החיבור בין הקשרים ישראליים עכשוויים להיסטוריה העתיקה של הנצחת המת ולסמלי זיכרון. דימוייו בעלי עוצמה חזותית והם מציגים אמירה חדה ומטלטלת בעלת עומק רגשי ומחשבתי כאחד.

פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום יוענק למיכל היימן, מהאמניות הפוריות והמעמיקות בארץ אשר צברה מוניטין בזירה המקומית והבינלאומית כאמנית רבת-נסיון במיצבים, בציור, בצילום ובעבודות-וידאו. יצירתה מבוססת תמיד על מחקר מעמיק, בעיקר בתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה, הממזג תיאוריה ומעשה בדרך מקורית ויצירתית. המיזם החדש שלה מבוסס על חקר האינטרקציה בין אמנות לפסיכולוגיה ומתרכז בתפקיד הצילום והדימוי החזותי ככלי אבחון, פרוייקט חדשני וחוצה תחומים.

פרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים יוענק לאבי סבג ובית הספר לאמנות מוסררה ע"ש נגר.
אבי סבג יזם בשנת 1986 את הקמת בית הספר לצילום דווקא בשכונת התפר מוסררה בירושלים. לימים הפך בית הספר למוסד לאמנות רב-תחומית. הודות לחזונו ולעבודתו הנמרצת של סבג הפך בית הספר לגורם מאחד בתוך הקהילה ולמרכז אמנותי תרבותי מוביל בעיר התורם רבות לתחום הצילום בארץ ובירושלים בפרט ואשר רבים מבוגריו נמנים עם אמנים מהשורה הראשונה בארץ ובחו"ל.

פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי מוענק לאורית חופשי, יוצרת וירטואוזית המתמקדת בחיתוכי עץ ובהדפסי מונוטייפ גדולי-ממדים אשר יצירותיה רבות ביטוי ורגישות ומעידות על מעורבות חברתית ופוליטית ועל מקומיות הנראית לעיתים מרוחקת, מדומיינת ואפילו ביקורתית.

פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר יוענק לעילית אזולאי אשר יצירתה מצטיינת ביכולת המצאה מרשימה ומרתקת הבונה עולם חדש מיוחד במינו. צילומים קטנים, לעתים אלפים במספר, יוצרים בעבודותיה המורכבות חזיון פנטסטי, שיטתי וחלומי כאחד.

מענק סנדברג למחקר ופיתוח  יוענק לקובי ברחד על הצעתו העוסקת בחלופות לספר המודפס ובכיווני התפתחות עתידיים בתחום בעידן הדיגיטלי.


שעשועי פורים במוזיאון ישראל, ירושלים
ביום חמישי 8.3.12
הכניסה לילדים חינם סדנאות, בובות ענק, משתה ומופע הפתעה

תחת הכותרת 'שעשועי פורים' הכין מוזיאון ישראל תכנית מיוחדת לכבוד החג  בימים חמישי ושישי , 8-9 במרץ 2012.ביום חמישי, הכניסה לילדים חינם במשך כל היום, סדנאות בתשלום.

תכנית החג:
יום ה 8.3

14:30-10:00
פעילויות יצירתיות ומצחיקות ברחבי המוזיאון
סיורים בתחפושת, בובות ענק של קבוצת תאטרון מסתורין, סדנת אמנות לפורים, והשיא - מופע הפתעה לקהל

14:00-10:00
הליצן "כל-בו"
בסדנת המיחזור לבני 9-3, 15 ש"ח

12:00
המשתה של הכובען
תכנית מיוחדת בהשראת התערוכה "בארץ הפלאות" המוצגת בספריית באגף הנוער
כדאי להגיע מחופשים לבני 4-8, 20 ש"ח

יום ו' 9.3

14:00-10:00
הליצן "כל-בו"
בסדנת המיחזור לבני 9-3, 15 ש"ח

12:00
המשתה של הכובען
תכנית מיוחדת בהשראת התערוכה "בארץ הפלאות"
כדאי להגיע מחופשים לבני 4-8, 20 ש"ח


פסל חדש של האמן האמריקאי רוקסי פיין יוצב במוזיאון ישראל
האמן עצמו הגיע להצבת פסלו בגן האמנות

רוקסי פיין, האמן האמריקאי החשוב (נולד 1966) הגיע למוזיאון ישראל בירושלים ביום ראשון, 23.1.11 כדי להציב את פסלו "התהפכות" בפאתי גן האמנות במוזיאון.

הפסל "התהפכות", עשוי פלדת אל-חלד ומתנשא לגובה 12.80 מטרים ומתאר עץ הפוך שצמרתו נטועה באדמה ושורשיו מתנשאים אל-על. עם הצבתו בגן, מגיע הפסל כמעט עד לגובה בנייני המוזיאון שלצדו. הפסל הוא אחד מתוך סדרת פסלים שהאמן יצר בשנים האחרונות והוצג לראשונה בשנת 2008 ביריד האמנות בבאזל, שם עורר התעניינות בינלאומית. הפסל נתרם למוזיאון ישראל לכבוד הפתיחה מחדש ביולי  2010 מידי ג'יל ו ג'יי ברנשטיין מניו-יורק באמצעות ידידי מוזיאון ישראל בארה"ב.

יצירה זו היא הראשונה בסדרה של פסלי עצים הפוכים הניצבים בשיווי משקל על ענפיהם כאשר שורשיהם פונים מעלה. היצירה נעשתה בעבודת-יד ומורכבת מ-7000 פיסות פלדה וצינורות פלדה המרותכים זה לזה. תהליך היצירה המורכב הוא רב-משמעות עבור האמן שעבודתו עוקבת אחר עקרונות תעשייה ובניית יצירה אחת ממספר רב של מרכיבים. עבודה זו היא דוגמה לתהליך יצירת עצים מפלדה שפיין החל בו בשנת 1999, ואשר לשמו חקר לעומק סוגי עצים שונים ואת חוקיות צמיחתם. באמצעות עבודותיו גדולות הממדים פיין מתייחס לנקודות המגע בין העולם האנושי והעולם הטבעי.

יצירות נוספות של האמן מצויות באוספי מוזיאונים חשובים בעולם: MOMA בניו-יורק, מוזיאון וויטני בניו-יורק ומוזיאון הירשהורן בוושינגטון. במוזיאון ישראל מצויה עבודה נוספת של האמן, 'שדה פטריות', משנת 1997. העבודה מורכבת מ-2900 פסלי פטריות זעירים עשויים פולימר. המיצב הוצג בתערוכה 'עשויים להפליא' לפני כשנתיים.

 


 

חצי מליון מבקרים בפחות מחצי שנה מאז הפתיחה מחדש
19.1.2011

מוזיאון ישראל מכריז היום (19.1.11) על המבקר ה-500,000 מאז פתיחתו מחדש ב-26.7.10. בפחות מחצי שנה לפעילותו השיג המוזיאון שיא חסר תקדים של מבקרים – חצי מליון איש.
רוב המבקרים הגיעו מהארץ ובהם משפחות רבות, ילדים, סטודנטים, בני גיל הזהב וחיילים, כן פוקדים את המוזיאון תיירים רבים בקבוצות וכבודדים.

בטקס קצר שנערך הבוקר במוזיאון הודה מנכ"ל המוזיאון ג'יימס סניידר למבקרת ה-500,000 אלף והעניק לה במתנה כרטיס כניסה חופשי למוזיאון ישראל. (ראה תמונה).



"הודות ליופיו של הקמפוס המחודש ולתכנית העשירה של תערוכות, אירועים ו פעילויות, מספר המבקרים במוזיאון עלה על כל הציפיות. תגובת הציבור, גם אלה המבקרים לראשונה וגם ידידי המוזיאון משכבר הימים חיובית ביותר ואנו אסירי תודה לקהל על התעניינותו ותמיכתו" אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון.

כמות המבקרים מצביעה על מגמה חדה של עליה במספר הפוקדים את המוזיאון ביחס לשנים קודמות, בהם הממוצע השנתי עמד על חצי מליון מבקרים בשנה, מאז הפתיחה המחודשת הוכפל מספרם ומן המוזיאון מקווים כי תתממש הציפיה למליון מבקרים בשנה.

מבקרים רבים מכל שכבות החברה הגיעו למוזיאון לראשונה, יחד אתם הגיעו מבקרים וותיקים הרואים במוזיאון מקום מוכר ואהוב, והם חוזרים ובוחרים כל פעם אגף אחר או תערוכה אחרת לצפות בה, רבים מהם מדווחים על תחושה של "גאווה ישראלית" ומעורבות במתרחש,  ורבים מציינים כי ציפו מאוד  לפתיחה המחודשת . רבים הנרשמים לאגודות ידידי המוזיאון בארץ ובחו"ל ולאגודת מנויי המוזיאון נוספו 12.000 חברים. סטודנטים רבים רכשו מינוי שנתי במחיר סמלי בשיתוף עם עירית ירושלים ו"רוח חדשה". כן נרשמה עליה חדה במספר הנרשמים לסיורים והדרכות לפרטים ולקבוצות.

פתיחתו מחדש של המוזיאון זכתה לחשיפה בתקשורת המקומית והבינלאומית בצורה חסרת תקדים. כתבות, מאמרי מערכת, ביקורות וסקירות הופיעו בעיתונים ברחבי בעולם, ביניהם כתבות מרכזיות בניו-יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס, לה-מונד, פייננשנל טיימס , רשת CNN ואחרים. עם תום שנת 2010 ציינו רבים כי פתיחתו המחודשת היא "אירוע השנה"באמנות, דיווחים רבים  על חוויית ביקור מרגשת התקבלו במוזיאון ונחשף מעמדו האיקוני כאחד מעשרת המוזיאונים הכוללניים החשובים בעולם והיהלום התרבותי בכתרה של ירושלים. 

הקהל נוהר ברובו לאגפים המחודשים – אגף הארכיאולוגיה, האגף לאמנות ותרבות יהודית ואגף האמנויות. פסליהם החדשים של האמנים אניש קאפור ואולאפור אליאסון אשר נוצרו במיוחד לכבוד הפתיחה מחדש זוכים אף הם לפופולריות רבה כמו גם התערוכות המתחלפות, תערוכות אוספי המוזיאון, הסיורים המודרכים והפעילות לילדים באגף הנוער.

השנה מתוכננות 13 תערוכות חדשות לאורך השנה ובהם תערוכות גדולות וחשובות. תערוכה של האמן העכשווי הנודע יליד דרום-אפריקה  ווילאם קנטרידג', תערוכה רטרוספקטיבית לאמן הישראלי זוכה פרס ישראל מיכה אולמן, תערוכת אוספיו של הנסיך פטרון האמנויות אסטרהזי מבודפסט ותערוכת "בכורה" באמנות עכשווית בה יחשפו לראשונה יצירות מאוספי המוזיאון.


"פוגשים את מוזיאון ישראל" – תכנית חדשה לתלמידי ירושלים

תלמידי כיתות א' בעיר ילמדו בדרך חווייתית את שפת האמנות

תכנית חדשה המיועדת לתלמידי כיתות א' בעיר ירושלים פותחה במוזיאון ישראל ותצא לדרך בתחילת 2011 בנדיבות תרומה ייעודית של גב' אנג'ליקה ברי העומדת בראש קרן ראסל ברי בארה"ב.

התכנית המקיפה מכוונת לתלמידי א' בעלי רקע חברתי-תרבותי מגוון - יהודי, ערבי, חרדי, חילוני, דתי והחינוך המיוחד והיא נועדה לפתח את כישורי ההתבוננות, הביקורתיות, הבחירה האישית והיצירתיות באמצעות הגעת התלמידים אל המוזיאון וקיום תהליך לימודי המתרחש הן במוזיאון והן בבית הספר. ניתן לשלב בתכנית זו תכנים ייחודיים התואמים את תכנית הלימודים או כל נושא אחר אשר נמצא בסדר העדיפויות הבית ספרי.

"אנו מאמינים כי בעזרת תיווך נכון ובאמצעים חווייתיים נוכל לקרב את המוזיאון לקהילה וללמד את שפת האמנות בעזרת חוויה איכותית וידידותית גם יחד" אומרת טלי גביש, מנהלת אגף הנוער והחינוך לאמנות המציע את התכנית הייחודית. "תקוותנו כי תכנית זו תעשיר את עולמם התרבותי של הילדים ו תשכלל את כישוריהם כשוחרי אמנות ומוזיאונים בעתיד".

התכנית המובילה להיכרות חווייתית עם המוזיאון תיעשה באמצעות מסלול "הכי הכי" – מסלול חדש שנבנה על ידי אגף הנוער אשר מציע מסלול חווייתי במרחבי המוזיאון, היא מיועדת לקהל צעיר ומאפשרת היכרות עם אוצרות התרבות והאמנות ובדגש על הרעיון שעומד מאחורי המושג "מוזיאון".

התכנית מבוססת על עושרו התרבותי-היסטורי-חברתי של מוזיאון ישראל והיא בנויה בדומה לספר השיאים של גינס: מהו החפץ העתיק ביותר במוזיאון? מהו החפץ הגדול ביותר? הכבד ביותר? המצחיק ביותר? המפחיד ביותר? בעזרת מדריך מצוות המוזיאון וחוברת הפעלה מיוחדת, לומדים הילדים כיצד אוצרים תערוכה, כיצד מחליטים אלו חפצים יוצגו בה, מהו אוסף המוזיאון, איך משלבים בין ידע אובייקטיבי לבין טעם סובייקטיבי ועוד. בתום הביקור מקבלים הילדים קטלוג שיצרו במו ידיהם והם יכולים להמשיך את הפעילות בכיתה בעזרת דפי הפעלה שפותחו והופקו באגף הנוער של מוזיאון ישראל.

התכנית תתקיים במשך 3 שנים רצופות, בשנה הראשונה ישתתפו כ-8,000 תלמידים ובשנתיים לאחר מכן עוד 22,000 תלמידים.

התכנית היא פרי שיתוף פעולה מבורך בין מוזיאון ישראל למנהל החינוך בעירית ירושלים.


 21.11.2010

חלום יעקב:  שטיינהרט – הדפסים, רישומים וציורים

תערוכה חדשה ובה מגוון יצירות של האמן יעקב שטיינהרט תיפתח במוזיאון ישראל ב- 1.12.10 למשך שלושה וחצי חודשים.
עיזבונו של יעקב שטיינהרט (1887 – 1968)  נתרם לאחרונה למוזיאון ישראל ע"י משפחת שטיינהרט בר-און, ובו כ- 650 יצירות, ביניהן הדפסים (המשלימים את אוסף ההדפסים של האמן הנמצא כבר במוזיאון), רישומים וציורי-שמן. עבודות אלו מהוות את הבסיס לתערוכה מקיפה מיצירותיו המציינת את תרומת העיזבון.

שטיינהרט שפעל בגרמניה ובא ארצה עם עליית המשטר הנאצי, ידוע בעיקר בחיתוכי העץ הדרמטיים שלו. בתערוכה החדשה תורחב היריעה ויוצג המיטב ממכלול יצירתו בהדפס, ברישום ובציור. בבואו לירושלים באמצע שנות ה-30 הוא הפך לאחר מעמודי התווך של חיי האמנות בעיר ולמורה נערץ בבצלאל. עבודותיו משקפות את התרשמותו החדה מעיירת הולדתו בגרמניה, מהווי הבוהמה בברלין שבין המלחמות, מחיי היהודים בעיירות הנידחות של ליטא, מהשכונות הירושלמיות לפני ואחרי קום המדינה ומהדמויות התנכיות שליוו אותו בכל שנותיו. יצירותיו עזות המבע מבטאות היטב  את תפיסת עולמו שלפיה תפקיד האמנות לחנך ולהעביר מסרים פוליטיים וחברתיים.
התערוכה תוצג באולם המחלקה לרישומים והדפסים באגף ספרא לאמנויות.
אוצרת התערוכה: רונית שורק.

על האמן
יעקב שטיינהרט נולד בז'רקוב, עיירה בחלק המזרחי של גרמניה (היום בשטח פולין), ורבות מיצירותיו מתייחסות למקום הולדתו. הוא למד בברלין, אצל לוביס קורינת והרמן שטרוק ואחר בפריז, אצל תיאופיל סטיינלן ובביה"ס של מאטיס. כשחזר לברלין, יסד עם לודוויג מיידנר את קבוצת ה- Pathetiker ("מלאי הפאתוס") ב- 1912. היתה זו קבוצת אמנים אוונגרדיסטיים שחיפשה דרך חדשה לביטוי ערכים מוסריים באמצעות היצירות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שטיינהרט גויס לצבא הגרמני ונשלח לליטא. בעקבות המלחמה והמפגש עם היהדות הליטאית התחזקה בו הזיקה היהודית והוא החל לשלב נושאים מהמסורת היהודית ומחיי הקהילה בעבודותיו, בצד תיאור החיים בברלין, שם הפך לאמן מוכר ומוערך.
פעילותו האמנותית הענפה בגרמניה נקטעה עם התחזקות המשטר הנאצי וב- 1933 הוא עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם התערה בקהילת האמנים ואנשי הרוח ה"ייקים". הוא נטש את טכניקות התחריט שבהן הרבה לעסוק בברלין והתרכז בחיתוכי-עץ, רישומים וציורי-שמן.
שטיינהרט הפך למורה רב-השפעה, תחילה במסגרת ה"סטודיו" שפתח ואחר ב"בצלאל", שם לימד במחלקה ל"גרפיקה חופשית" מ- 1940 ואחר עמד בראשה. הוא שמש כמנהל "בצלאל" בשנים 1957-1953.
שטיינהרט זכה בפרסים בינלאומיים רבים, ביניהם Arte Liturgica Prize בביאנלה בונציה ב- 1959 והציג תערוכות במוזיאונים חשובים כמו ה- Art Institute of Chicago וה- Stedelijk Museum of Amsterdam.
הוא נשאר אמן פעיל עד מותו, והמשיך להחזיק בעמדותיו האמנותיות והמוסריות ולבטא את מחאתו כנגד המלחמות הרבות שאותן נאלץ לחוות בחייו.


 21.11.2010 

אוסף פרטי של כתבי יד עבריים מאוירים מהחשובים בעולם לתצוגה במוזיאון ישראל

1 בדצמבר 2010 – אפריל 2011

אוסף ברגינסקי – אחד האוספים הפרטיים החשובים והנדירים בעולם לכתבי-יד עבריים מאוירים ולספרים מודפסים – יוצג במוזיאון ישראל, ירושלים. האוסף יחשף בארץ לראשונה בתערוכה נודדת אשר הוצגה כבר באמסטרדם ובניו-יורק וזכתה להתעניינות רבה. התערוכה תיפתח ב-1 לדצמבר 2010.

רנה ברגינסקי, אספן שויצרי בעל שם עולמי, בנה את האוסף הפרטי שלו במשך שנים. 100 היצירות מתוך האוסף שיוצגו בתערוכה, משתרעות על פני 1400 שנה ובהן מספר רב של כתובות, מגילות אסתר מאוירות ופריטים נדירים החל מקמיע "שמע ישראל" לנוסע מהמאות ה-6 או ה-7 לספירה ועד לכתובה שומרונית משכם מראשית המאה ה-20. לצדו של האוסף יוצגו פריטים נדירים מאוספי המוזיאון. הדיאלוג המרתק הנוצר במפגש בין אוסף ברגינסקי ובין אוספי המוזיאון מרחיב את היריעה אודות יצירתם של אמנים יהודים, סופרים ומאיירים ששמם כמעט אינו ידוע והוא חושף טפח מעולמם התרבותי והאמנותי העשיר של היהודים בארצות השונות , ארץ-ישראל, ספרד, איטליה, הולנד וגרמניה.

"אוסף ברגינסקי הנדיר מציג, לצד יצירה ספרותית מרשימה של העם היהודי, גם את ההיבט החזותי  והאמנותי של כתבי יד עבריים שנעשו במרוצת הדורות" אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל. "אנו אסירי תודה לרנה ברגינסקי על ההזדמנות להציג את האוסף הנדיר ליד פריטים ממוזיאון ישראל אשר מלמדים על המורשת התרבותית של עם ישראל בפזורותיו לאורך מאות בשנים".

בין הפריטים הנדירים שבאוסף:
קמיע לנוסע בדרכים "שמע ישראל" – תליון זעיר ונדיר עליו פסוקי "שמע ישראל" המתוארך למאות  6-7 לספירה. הקמיע הוא עדות נדירה של טקסט מקראי מתקופה ממנה כמעט ולא נותרו עדויות של קטעי מקרא. הוא יוצג בין העדות המוקדמת ביותר של טקסט מקראי – קטע מספר ישעיהו ממגילות ים המלח מן המאה ה-1 לפני הספירה, ובין טקסט מקראי מימי הביניים –  קטע מ"כתר ארם צובא" מהמאה ה-10, שניהם מאוספי מוזיאון ישראל.

מגילת אסתר מאיטליה, מן המאה ה-16, שהיא מן המגילות המאוירות המוקדמות ביותר הידועות כיום ואשר למרבה ההפתעה, נכתבה בידיה של אישה-סופרת ולא בידי סופר כמקובל.

אוטוגרף של הפרוש למשנה "מלאכת שלמה" לשלמה עדני. עדני חי בחברון בעוני קשה ובשל מחסור בנייר כתב את כל פירושו בשולי ספר משנה מודפס שהיה ברשותו. נדבן מקומי שראה את מצוקתו סיפק לו נייר ועליו העתיק מחדש עדני את פירושו בראשית המאה ה-17.

כתבי יד מן המאה ה-19 שהשתייכו לבני משפחת רוטשילד. הבולטת שבהם היא הגדה לפסח, מפוארת במיוחד, ואשר צוירה כולה בשנת 1842 בידיה של שרלוט פון רוטשילד, בת המשפחה שישבה בוינה . ההגדה נועדה להינתן כמתנת יום הולדת לדודה אמשל מאיר רוטשילד שישב בפרנקפורט. את ההגדה איירה שרלוט בהנחייתו של הצייר היהודי הנודע מוריץ דניאל אופנהיים.

הגדת דה-בוטון – אחד מכתבי היד המאוירים  הנדירים ביותר במאה ה-19אשר אוירה בידי האמן ויקטור בוטון בצרפת. כל דף בהגדה מאויר בדגמים גיאומטריים בצבעי כחול וזהב ומזכיר בסגנונו כתבי יד פרסיים מן המאה ה-16.

כתובה נדירה מגיברלטר מהשנים 1830-1840 אשר נעשתה לכבוד חג השבועות ומדמה נישואין סמליים בין עם ישראל לתורה או לאלוהים.

אוצרת התערוכה רחל צרפתי, אוצרת באגף לאמנות ותרבות יהודית , מוזיאון ישראל,ירושלים.


מהלובר למוזיאון ישראל
יום ג', 21.9.10 בשעה 11.00
ארון הקבורה של הלני המלכה מגיע ממוזיאון הלובר לתצוגה במוזיאון ישראל, ירושלים
הארון יוצב במוזיאון בטקס בנוכחות שגריר צרפת בישראל מר כריסטוף  ביגו 
 

סרקופג (ארון קבורה) ושלם, מפואר ועליו כתובות בעברית ובארמית, המזוהה כארונה של הלני המלכה, יגיע ביום שלישי, 21.9.10, למוזיאון ישראל הישר ממוזיאון הלובר בפריז. הגעתו של הסרקופג תצוין בטקס חגיגי בנוכחות שגריר צרפת בישראל, מר כריסטוף ביגו.
הסרקופג יוצב במרכזה של תערוכה באגף המחודש לארכאולוגיה המוקדשת  לחלוצי המחקר הארכאולוגי בארץ הקודש, שפעלו בארץ במחצית השנייה של המאה הי"ט. במרכז התערוכה עומדים סיפוריהם האישיים של החוקרים פליסיאן דה-סוסי, פלינדרס פיטרי, קונרד שיק והקרן לחקירת ארץ-ישראל, ותרומתם  למחקר הארכאולוגי כיום.

הסרקופג, המתוארך למאה ה-1 לספירה, התגלה בשנת 1863 בחפירה ארכאולוגית באחוזת קברי המלכים מצפון לשער שכם, בידי הצרפתי פליסיאן דה-סוסי.  זו הייתה החפירה הארכאולוגית הראשונה במזרח התיכון שקיבלה אישור מידי התורכים. שם, בתוך כוך שנסתר במשך דורות מעיניהם של שודדי קברים, מצא דה-סוסי ארון קבורה שלם, ועליו כתובות בארמית: "צדן מלכתה" ו"צדא מלכה". עם פתיחת ארון הקבורה החתום, התפורר השלד שהיה עטוף תכריך עשוי אריג עם חוטי זהב. דה-סוסי החליט מיד שמדובר באחת מנשות מלכי יהודה, אך גרסתו עוררה ויכוח מדעי גדול בעולם. רוב החוקרים הסכימו, והדעה רווחת גם היום, כי לאור סגנונה האדריכלי של מערת הקברים המפוארת ואופיו של ארון הקבורה, השייכים למאה הראשונה לספירה, מדובר במערכת הקבורה של מלכי בית חדייב, שבאו מאזור עיראק של היום, התגיירו וקבעו את משכנם בירושלים.  כנראה, כך סוברים החוקרים, מדובר בארונה של הלני המלכה.
הלני המלכה הייתה הידועה במלכות בני הדייב (חדייב), והיא שלטה לפני 2000 שנה. היא מוזכרת במקורות חז"ל כגיורת, אחרי הגיור באה לירושלים כדי לבקר בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות. כשהגיעה לירושלים מצאה בה רעב ומחלות. היא נרתמה לעזרת עניי ירושלים, תרמה כספים ביד נדיבה וזכתה להיקרא 'המלכה נותנת הצידא', כפי שחקוק על ארון הקבורה. הלני המלכה ידועה במקורות היהודיים כצדקת גדולה, ובמרכז ירושלים רחוב קרוי על שמה.  ההיסטוריון היהודי-רומי, יוסף בן מתתיהו, מזכיר אותה ואת בנה, המלך מונבז השני, כמה פעמים בספרו קדמוניות היהודים (ספר כ' ב-ד) ומספר את סיפורה.
שחזור ארמונות המלכים מופיע בדגם ירושלים בימי הבית השני המוצג במוזיאון בסמוך להיכל הספר.
ארון הקבורה יוצג במוזיאון החל מיום ג', 21.9.10 בשעה 16.00 למשך 4 חודשים.


 

 

 

 

 

 

 

31.8.10
מוזיאון ישראל שמח להודיע על זכייתה של מיכל היימן בפרס שפילמן למצוינות בצילום

 

 

 

 

 

 

חבר שופטים בינלאומי החליט ברוב קולות להעניק את פרס שפילמן למצוינות בצילום למיכל היימן. היימן, אמנית, מרצה ואוצרת היא הזוכה הראשונה בפרס המוענק על-ידי מוזיאון ישראל, ירושלים, והיא נבחרה מבין שלושים וחמישה מועמדים מתשע מדינות. מועמדותה הוגשה בידי פרופ' חנה נווה, מאוניברסיטת תל אביב.

פרס שפילמן  נוצר בשיתוף  פעולה בין מוזיאון ישראל וקרן שפילמן, ומטרתו לקדם מיזמי מחקר  בתיאוריה ואמנות הצילום. היימן נבחרה בידי חבר שופטים שכלל את  ניסן פרז (יו"ר), אוצר בכיר לצילום במוזיאון ישראל,, מר פיטר גאלאסי, אוצר ראשי לצילום במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק(MOMA), גב' מרטה גילי, מנהלת הז'ה דה פום (JEU DE PAUME), פריס, פרופ' חנן לסקין, מייסד המחלקה לצילום בבצלאל ויועץ למוסדות אקדמיים ודר' שלמה אברהמוב, צלם ומרצה בשנקר ובמכון הטכנולוגי בחולון.

היימן היא אמנית  ישראלית שזכתה להכרה על הישגיה במגוון תחומי יצירה אמנותית: ציור, צילום, וידאו ומיצבים. יצירותיה מבוססות על מחקר תאורטי מעמיק, בעיקר בתחומי הפסיכולוגיה והפילוסופיה.

עבודותיה של מיכל היימן עוסקות בקשרים שבין יצירת האמנות לנושא היצירה ולמילה המדוברת ומפתחות קשרים בין העשייה האמנותית והפסיכואנליזה. בין העבודות החשובות שלה נמנות הסדרות: "צלם לא ידוע", "נשים שוכבות", "מה הן חושבות?", "HOLDING", "PHOTO RAPE", "התקפות על חיבור"  ועוד.

כמו כן פיתחה היימן את "מבחן מיכל היימן"((MHT  המבוסס על המבחן הפסיכולוגי TAT  (THEMATIC APPERCEPTION TEST). והמבחןהוא הוצג בדוקומנטה בקאסל, שם הזמינה מבקרים להשתתף בניסוי של מבחני אישיות המבוססים על תגובת הנבדק לצילומים.

הפרס, בסך 40,000 דולר, יאפשר למיכל היימן לפתח וליישם את הפרויקט הבא שלה
THE UNTHINKABLE –TEST BAND . היימן הציעה לוועדת הפרס פרויקט חדשני שהצטיין במקוריות ובמחקר מעמיק. זהו מחקר רב תחומי ורב-שלבי שיחקור את יוצרי  המבחנים הוויזואליים בפסיכולוגיה וכן סוגים שונים של צילום - צילומי דיוקן, צילומים  סטראוסקופיים וצילומים תיעודיים ממלחמת העולם הראשונה – כולם סוגי צילום שנודעה להם השפעה על עיצוב המבחנים הפסיכולוגיים.  המחקר יכלול מימוש וביצוע מעשי בשטח, בשני חללים שתעצב האמנית לשם כך, שייקראו   THE UNTHINKABLE I, 2100 עבור אנשי המאה ה-21, ו-THE UNTHINKABLE II'  - ארכיון התנועה הסימולטנית". הם יוצגו, שתוצג בתערוכה שתסכם את המיזםהמיזם הפרויקט. בתום המחקר יפורסמו תוצאותיו בספר שיוצא לאור על-ידי מוזיאון ישראל.

הפרס הבא יוענק בשנת 2012.

פרס שפילמן למצוינות בצילום
בנובמבר 2009 הכריז מוזיאון ישראל, ירושלים על ייסוד פרס בינלאומי למצוינות בצילום ע"ש שפילמן. הפרס נועד לספק לעוסקים במחקר ובאמנות הצילום את האפשרות להתמסר למיזמים חדשים אשר יקדמו את התחום. זהו פרס ראשון מסוגו הניתן על הצעה חדשה לקראת מחקר, והוא. הפרס יוענק מדי שנתיים. הזוכים יקבלו 40,000 דולר לשם תמיכה במימוש מחקר חדש אשר בסיומו יפורסם ע"י המוזיאון.

קרן הפרס, בגובה מיליון דולר, היא יזמה של משפחת שפילמן (תל-אביב) וקרן שפילמן לאמנות ולתרבות. תרומה זו מרחיבה את הפעילות של המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין במוזיאון. תרומתה של הקרן גם נענית לאתגר שהציבה קרן שוסטרמן, אשר הבטיחה להרים תרומה בגובה מיליון דולר כנגד סכום דומה מתורם ישראלי.

ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, מסר "אנו מודים מקרב-לב למשפחת שפילמן על חזונם מרחיק הראות ועל תרומתם הנדיבה המתבטאים בפרס זה, ייחודי באפשרויות הגלומות בו לעודד מחקר אשר יפרוץ את הגבולות המוכרים של צילום כמדיום אמנותי. זוהי מתנה חסרת-תקדים למחלקת הצילום שלנו, והיא מרחיבה את מחויבותו רבת השנים של המוזיאון לתחום".

שלום שפילמן הוסיף: "מוזיאון ישראל, מהמוסדות הבולטים בעולם בתחום הצילום, הוא שותף מושלם לייסוד הפרס המיוחד הזה ולמימושו".

שלום שפילמן, קרן שפילמן לאמנות ולתרבות, ומכון שפילמן לצילום
שלום שפילמן  הוא נדבן ואיש עסקים מתל-אביב וכן חוקר, מרצה ואספן צילום. עיקר עניינו בתמיכה במחקר ובחידושים בתחום הצילום. לפני זמן קצר הוא יזם את הקמתו של מכון שפילמן לצילום שמטרתו לקדם את הידע בצילום, לעודד מחקר, ולשמש במה לצילום עכשווי . בנוסף מר שפילמן מפעיל מזה שנים תכנית מלגות לסטודנטים מצטיינים בצילום במוסדות אקדמיים ומרצה בתחום בבתי-ספר ובמכללות ברחבי הארץ.

צילום במוזיאון ישראל
כבר עם הקמתו של המוזיאון, בשנת 1965, הוקדשו בו זמן ומקום לתערוכות צילום והושקעו משאבים במחקר  הצילום כמדיה אמנותית עצמאית. כך היה המוזיאון בין המוסדות האנציקלופדיים היחידים שהקימו כבר בשנות ה-70 – חמש שנים בלבד אחרי הקמתו - מחלקה לצילום.

היום מחזיק אוסף המחלקה יותר מ-55,000 יצירות מראשית ימי הצילום ועד היום, ומתמקד במיוחד בדוגמאות חשובות מאת חלוצים בתחום מן המאה ה-19 ובצילום מתנועות הדאדא והסוראליזם. יש באוסף גם ייצוג רחב לאמנים חשובים בתולדות הצילום ובהם מנואל אלווארז בראבו, אנדרה קרטז ומאן ריי. המוזיאון רואה עצמו מחויב לאיסוף ולשימור מורשת הצילום המקומית, והמחלקה רכשה אוספים מקיפים של צלמים מהחשובים באזור, ובהם טים גידל, אלפרד ברנהיים, יעקב רוזנר ואחרים.

נוסף על פרס שפילמן הבינלאומי, המחלקה לצילום במוזיאון מעניקה פרס ע"ש ז'ראר לוי לצלם צעיר ואת פרס קבלין לצילום על מפעל חיים.

המחלקה גם מקדמת צילום ישראלי עכשווי באמצעות תכנית רכישות, תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות המוקדשות לצלמים ישראלים.


  
26.7.2010
ספר חדש: "100 שנות אמנות ישראלית" בהוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים
במסגרת אירועי הפתיחה של מוזיאון ישראל המחודש, שאחת מגולות הכותרת שלו היא תצוגת הקבע הראשונה בארץ של אמנות ישראלית, יצא השבוע לאור הספר "100 שנות אמנות ישראלית". הוא מצטרף לשלושת ספרי האוסף הגדולים שהוציא המוזיאון לאור לקראת פתיחתו המחודשת (בתחומי הארכאולוגיה, האמנות המודרנית והאמנות העכשווית).
"100 שנות אמנות ישראלית" הוא הספר המעודכן ביותר על תולדות האמנות הישראלית, אחרי שהחיבור המקיף האחרון בעברית בנושא זה יצא לאור לפני שלושים שנה.

 הספר בן 500 העמודים כולל מאות צילומים מרהיבים ונשען על יצירות מאוספי מוזיאון ישראל, על יצירות מאוספי מוזיאונים אחרים ומאוספים פרטיים בארץ. את הטקסט הפרשני כתב יגאל צלמונה, האוצר הראשי הבינתחומי של המוזיאון ומאוצרי תצוגת הקבע של האמנות הישראלית. צלמונה החל את הקריירה שלו במוזיאון לפני שלושים שנה כאוצר לאמנות ישראלית. הספר מבוסס על מחקריו, על תערוכות שאצר במהלך שנות עבודתו במוזיאון ועל ניסיונו ארוך השנים כמרצה במוסדות הוראה שונים. הוא משקף את מעורבותו האישית באמנות הישראלית כעד וכשותף להתהוותה.

הספר מתאר את תולדות האמנות בארץ, מלידתה כחלק מהמהפכה הציונית באירופה בראשית המאה ה-20 ועד לראשית המאה ה-21, כשהופיע דור של אמנים צעירים שכמה מנציגיו הבולטים זכו למקום של כבוד בשדה האמנות הבינלאומית. הספר פורש עלילה תרבותית מרתקת שנרקחה מתפיסות שונות של אמנות ומזיקות משתנות למקום ולשאלות הגדולות שנשאלו בו בנוגע לזהות פרטית וקולקטיבית.
העניין העיקרי של הספר הוא באופנים שבהם האמנות שואבת את משמעותה מן המציאות החברתית והפוליטית שאל תוכה היא ארוגה בדרכים שונות. ההיסטוריה נוכחת בספר הזה למרות שהאמנות היא גיבורתו הראשית. מתוך כך נשמר מקום נרחב בספר להצגת האמנות הישראלית כחלק משיח הזהויות שהתפתח בארץ במהלך מאה שנות היישוב והמדינה. מצד אחד הספר מתאר  במשיחות מכחול רחבות תופעות כלליות כמו הזיקה אל המזרח כתשוקה לאותנטיות, תפישות הגוף השונות כביטוי של זהות, מאבקים אידאולוגיים דרמטיים והשפעת אירועים היסטוריים מכוננים . מצד אחר הוא מציע דיונים נרחבים ומקיפים ביצירות מסוימות מהיותן צמתים של הקשרים המעלים שאלות רלוונטיות במיוחד ברגע זה או אחר של ההיסטוריה. זהו דיווח הנע בין תצפית מבעד לטלסקופ להתבוננות דרך זכוכית מגדלת. בין מבטו של היסטוריון למעורבותו של אוצר.

הספר "100 שנות אמנות ישראלית" מיועד לאוהבי אמנות מן השורה ולמי שמתעניין באופן שבו מהדהדים תולדות היישוב והמדינה ביצירות האמנות החזותית.


 

 

 

 

 

 

 

חנוכה מחדש של מוזיאון ישראל ושל התצוגה המחודשת של אוספיו ב-26 ביולי 2010

ירושלים, 21 ביולי 2010 – חנוכה מחדש של מוזיאון ישראל, ירושלים וגניו המשתרעים על פני 80 דונם, של ביתני הכניסה וההכוונה, של אולמות התצוגה ושל החללים הציבוריים החדשים תיערך ביום שני, 26 ביולי 2010. מיזם ההתחדשות וההתרחבות הרב-שנתי של המוזיאון מעצים את חוויית המבקרים במוזיאון ובסביבותיו והוא נעשה ברוח התכנון האדריכלי המקורי של המוזיאון. את המיזם שעלה 100 מיליון דולר הובילו משרד ג'יימס קרפנטר לעיצוב בניו-יורק ומשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים בתל-אביב והוא כולל גם חידוש מקיף מבחינה תוכנית וצורנית של תצוגת שלושת אגפי האוסף של המוזיאון – האגף לארכאולוגיה, אגף האמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית, ועריכה מחדש של אוספיהם האנציקלופדיים.

סדרת תערוכות של רכישות חדשות ויצירות מופת מאוספיו הרב-תחומיים של המוזיאון יחנכו את אולמות התצוגה המחודשים, ובהן התערוכה המשולשת "שלושה אמנים, אוסף אחד: צבי גולדשטיין, סוזן הילר, ינקה שוניברי" שהאוצרים-האורחים השותפים לה הם אמנים ידועים בזכות עצמם. במוזיאון המחודש יוצגו גם שתי עבודות אמנות מונומנטאליות שנרכשו באחרונה, "והיתה הקשת" מאת אולאפור אליאסון ו"היפוך העולם, ירושלים" מאת אניש קאפור, שמגיבות באופן ישיר לסביבת המוזיאון ולמבנים החדשים שנוספו עליו.

לרגל חגיגות החנוכה תוכננה סדרה של אירועים מיוחדים לציבור הרחב שתתפרש על פני שבוע ימים ובה מופעי מוזיקה של יוצרים מן השורה הראשונה, פעילויות באולמות לכל סוגי הקהל ופסטיבל לילי של אמנות ומוזיקה שיכלול הופעות של אמנים, סופרים ואמני מיצג באולמות המחודשים של המוזיאון ובגן האמנות.

"ארבעים וחמש שנה לאחר פתיחת המוזיאון הנפלא הזה, השלמנו עכשיו מיזם התחדשות המאפשר לנו לשרת את הציבור באופן הטוב ביותר ולתת מענה הולם לצרכיו התרבותיים", אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "זאת היתה המשימה השאפתנית ביותר בתולדותינו והיא חוללה שינוי אמיתי בכל רחבי המוזיאון. אנו מצפים בכיליון עיניים למבקרים הרבים שיגיעו כדי ליהנות מהתערוכות המרתקות ומהחללים הציבוריים היפים ולחוות חוויה עשירה ומהנה יותר מן החפצים והיצירות שאין שני להם ומן הסביבה הטבעית היפהפיה של גבעת המוזיאון".

יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל יצחק מלכו, שהיה ממובילי מיזם ההתחדשות, אמר היום: "תמיד האמנתי שהאתגר האמיתי של מדינת ישראל בטווח הרחוק אינו פוליטי, ביטחוני או כלכלי אלא דווקא תרבותי-חברתי. השלמת פרויקט ההתחדשות והכשרת המוזיאון לדורות הבאים מחזקת את מעמדו כאחד מעמודי התווך התרבותיים בארץ, כאחד המוזיאונים החשובים בעולם וכמוקד עלייה לרגל לאנשים מן הארץ ומהעולם".  

מוזיאון ישראל, שתוכנן בידי האדריכל אלפרד מנספלד והמעצבת דורה גד כאזכור מודרניסטי של כפר ים-תיכוני, גדל בצורה אדירה מאז נפתח בשנת 1965. מאפייניו האדריכליים שבו ושוחזרו ואוספיו גדלו מאוד עם השנים ובמיוחד בעשר השנים האחרונות. מיזם ההתחדשות שהחל ביוני 2007 כולל מבנים חדשים בשטח 7,800 מ"ר וחידוש והרחבה של מבנים קיימים המשתרעים על פני 19,000 מ"ר, מתוך 58,000 מ"ר של המעטפת הארכיטקטונית כולה.


אדריכלות חדשה

התכנון האדריכלי של המיזם החדש שעשה משרד העיצוב של ג'יימס קרפנטר בניו-יורק מאשש את תכנית המוזיאון המקורית והיא מהדהדת בו. תכנון זה מציע למבקרים חוויה משולבת של אמנות וארכאולוגיה, נוף ועיצוב אדריכלי. בכניסה למוזיאון נבנו שלושה ביתני זכוכית – ביתן הקופות והמודיעין, ביתן חנות המוזיאון וביתן הקפה והמסעדה. ביתנים אלה שתכנונם עוקב אחר צורתו האדריכלית המודרניסטית המקורית של המוזיאון מוצלים ברפרפות טרקוטה שמסננות את האור הים-תיכוני העז מצד אחד ומאפשרות דיאלוג פנים-חוץ מצד אחר.

 לאחר הכניסה מוזמנים המבקרים לבחור ולהתקדם דרך מעלה קרטר הפתוח המשקיף אל גן האמנות ששוקם וחודש או דרך המעבר המקורה הממוקם ממש מתחתיו. מעבר זה מוביל היישר ללב המוזיאון והוא פנינה עיצובית המרחיבה את חוויית המבקר ומקלה את זרימת המבקרים במרחבי המוזיאון. מצדו האחד קיר זכוכית שמים זורמים על קצהו העליון. מים אלה מלווים גם את אלה שהולכים במעלה קרטר.

המעבר מוביל את המבקרים לקומתו התחתונה של ביתן הכניסה לתערוכות התלת-קומתי. ממנו אפשר להגיע לתצוגת שלושת אגפי האוסף ולתערוכות המתחלפות שבקומה השנייה וכן לרחבת אידה קראון – רחבת הכניסה ההיסטורית של המוזיאון - שבקומה העליונה. כמו ביתני הכניסה שבקדמת המוזיאון גם ביתן זה בנוי זכוכית ומעטפת של רפרפות טרקוטה – ניגוד משלים ללוחות האבן המחפים את בנייני המוזיאון המקוריים. 


תצוגה מחודשת של האוספים ותערוכות פתיחה

חלק נכבד ממיזם ההתחדשות הוא הבנייה וההצבה מחדש של תצוגת שלושת אגפי האוסף – האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונמפמן, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. הבנייה מחדש של אולמות קיימים אלה נעשתה על ידי משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים והעיצוב מחדש של האגף לארכאולוגיה על ידי חברת פנטגרם מלונדון ושל האגף לאמנות ותרבות יהודית והאגף לאמנויות על ידי סטודיו דה לנגה מתל-אביב. כמה מן התצוגות באגף לאמנויות עוצבו בידי אורן שגיב והלינה חמו. חידושים נבחרים במוזיאון הם הצומת המחבר את שלושת אגפי האוסף; תצוגת האגף לארכאולוגיה המגוללת את סיפורה של ארץ-ישראל העתיקה; תצוגת הקבע של האמנות הישראלית הערוכה על פי כמה מנושאי הליבה שהעסיקו אמנים בישראל במאה השנים האחרונות; הכפלת שטחה של תצוגת האמנות המודרנית; ושדרת בתי-כנסת שעוצבה מחודש כציר מרכזי לאורך תצוגת האגף לאמנות ותרבות יהודית. עיצובם מחדש של האולמות הקיימים וניצול חכם של שטחם הכפיל את שטחי התצוגה לטובת חשיפתם של אוספי המוזיאון לציבור הרחב.

סדרה של תערוכות פתיחה המשקפת את המגוון העצום של היצירות והחפצים שבאוספי המוזיאון מוצגת באולם לתערוכות מתחלפות ע"ש הרי ובלה ווקסנר ובאולמות התצוגה של האוספים. מבחר מהן הוא:

שלושה אמנים, אוסף אחד: צבי גולדשטיין, סוזן הילר, ינקה שוניברי

תוצג עד ינואר 2011 באולם ע"ש הרי ובלה ווקסנר
את התערוכה המשולשת אוצרים האמנים הידועים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי. שלושתם, אך כל אחד בדרכו, מציעים מבט רענן ואישי על היצירות והחפצים השמורים באוספי המוזיאון האנציקלופדיים ומציבים זה לצד זה יצירות מן האגפים השונים. התערוכה המיוחדת הזאת הן מבחינת אופייה הן מבחינת מידותיה, מציגה יצירות מופת מאוספי המוזיאון ודיאלוג בין האמנים לאוספים.

פעימות
תוצג עד אפריל 2011, באגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
התערוכה בוחנת את השימוש בתנועה איטית ומהורהרת במיצבים, בעבודות וידאו, בעבודות צילום ובעבודות נוספות מאוסף האמנות העכשווית רחב היריעה של המוזיאון הכולל עבודות מאת קרלוס אמורלס, אולאפור אליאסון, מונה חטום, ג'וניה אישיגמי וביל ויולה. 

מתנה נדירה: אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין
תוצג עד 2 באוקטובר 2010 באגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין, שהוענק למוזיאון ישראל בשנת 2008, הוא מאוספי הצילום הפרטיים החשובים בעולם. בתערוכת הבכורה שלו מוצגות 117 עבודות המתפרשות על פני 170 שנות צילום.

עבודות קשורות-מקום
במוזיאון המחודש מוצבות גם שתי עבודות מונומנטליות קשורות-מקום: "והיתה הקשת" מאת אולאפור אליאסון שאורכה 2.3 מ'  והיא מורכבת מ-360 ציורים וממוקמת בקצה המעבר המקורה החדש; ו"היפוך העולם, ירושלים" מאת אניש קאפור – פסל עשוי פלדת אל-חלד המתנשא לגובה 5 מ' מעל רחבת אידה קראון, בנקודה הגבוהה ביותר בקריית המוזיאון. עבודות עצומות אלה מתייחסות ישירות לסביבת המוזיאון ולמבנים החדשים והן בגדר חוליה נוספת בשרשרת של שיתוף פעולה בין המוזיאון לאמנים עכשוויים.

אירועי פתיחה
המוזיאון יפתח את שעריו ביום שני 26 ביולי 2010 בסדרה אירועים מיוחדים לציבור הרחב שתתפרש על פני שבוע ימים ותכלול מופעי מוזיקה, פעילויות לכל סוגי הקהל ופסטיבל לילי של מוזיקה ואמנות ובו הופעות של אמנים, סופרים ואמני מיצג באולמות המחודשים של המוזיאון ובגן האמנות. כל האירועים יוצעו ללא תשלום נוסף למבקרי המוזיאון. בשבוע הזה יורחבו שעות הפתיחה, יוצעו סיורים בתערוכות החדשות ובמיצבים, ייערכו סדנאות לילדים וקבוצות נגנים ינגנו באולמות. ביום שלישי, 27 ביולי, ייערך מופע של שלום חנוך בגן האמנות ע"ש בילי רוז וביום חמישי, 29 בחודש, יגיעו חגיגות הפתיחה לשיאן עם מופע של יהודית רביץ בגן האמנות ולאחריו "נקודת מגע" – לילה של פעילויות ברחבי המוזיאון ויציע מפגשים דרמטיים בין אמנים, סופרים ואנשי מיצג ובין יצירות אמנות בגלריות ובגן, וכן "מסיבה שקטה" - מסיבת ריקודים עם מוזיקה שתושמע באוזניות סביב פסלו של אניש קאפור "היפוך העולם, ירושלים" ברחבת אידה קראון.

חגיגות הפתיחה ימשיכו גם בחודש אוגוסט בפסטיבל טעימות היין ובעפיפוניאדה, במופע החדש של יהודה פוליקר ובאירועי אמנות ומוזיקה לכל המשפחה שיתרחשו ברחבי המוזיאון.


שלושה אמנים, אוסף אחד

האמנים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי אוצרים תערוכות מיוחדות
לרגל חנוכתו מחדש של מוזיאון ישראל

בתערוכה המשולשת "שלושה אמנים, אוסף אחד" שתיפתח  ב-26 ביולי 2010 יותר מ-700 חפצים ויצירות מאוספי המוזיאון האנציקלופדיים לאמנות, לארכאולוגיה ולאמנות ותרבות יהודית

ירושלים, 21 ביולי 2010 – מוזיאון ישראל חוגג את התחדשותו, התרחבותו ופתיחתו מחדש בשלוש תערוכות מיוחדות שאצרו האמנים העכשוויים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי. בשלוש התערוכות המאוחדות בכותרת "שלושה אמנים, אוסף אחד" יוצגו חפצים, יצירות ועבודות מאוספי המוזיאון לאמנות, לארכאולוגיה ולאמנות ותרבות יהודית והן משקפות מבט רענן, אחר ועמוק עליהם. שלושת האמנים שכבר עסקו בעבודתם בדרך פעולתם של מוזיאונים יציגו את תגובתם האישית העמוקה לפריטים המוזיאליים באמצעות שלושה מיצבים של מאות החפצים והיצירות שבחרו.

התערוכה "שלושה אמנים, אוסף אחד" תוצג באולם בלה והרי ווקסנר, האולם החדש לתצוגות מתחלפות, מ-26 ביולי ועד ינואר 2011, והיא חוליה נוספת בשרשרת הארוכה של שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל לאמנים עכשוויים ושל הצגת יצירות שנעשו בטכניקות שונות ובתקופות ותרבויות שונות המהדהדות זו בזו ומעמידות קשרים חזותיים ותוכניים בין מסורות אמנותיות ותרבותיות מזמנים וממקומות שונים. הוגת התערוכה והאוצרת הראשית של "שלושה אמנים, אוסף אחד" היא סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ והאוצרת לאמנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו.

"הזמנו את שלושת האמנים להכיר מקרוב את אוספינו האנציקלופדיים ולהשתמש בהם כאוצר של חפצים מן-המוכן ("רדי מייד") ועודדנו אותם לנבור בהם כדי שיגלו, מנקודת המבט האישית שלהם, קשרים בעלי משמעות בין היצירות ויציגו אותם לפני קהל המבקרים שלנו", אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "ההעמדה זה לצד זה של חפצים מן העבר ומן ההווה ומתרבויות קרובות ורחוקות משלימה באופן דינמי את תערוכות האוספים המחודשות שלנו שמגוללות באופן שיטתי יותר את סיפור תולדות התרבויות שהן מציגות".

צבי גולדשטיין: רדוף חפצים

האמן הישראלי צבי גולדשטיין מציג יחד יותר מ-400 חפצים – החל ביצירות-מופת מן האוספים וכלה בחפצים יומיומיים פשוטים שמצא במשרדי המוזיאון ובמחסניו – בתערוכה דחוסה, מן הרצפה עד התקרה, הקוראת תיגר על תפיסות תצוגה מוזיאליות ותפיסות אוצריות. התערוכה מזכירה את "חדרי הפלאות" או "ארונות הפלאות" מן המאה ה-16 וה-17, שכן היא מציבה זה לצד זה אלות פרהיסטוריות, מסכות אפריקניות, תשמישי קדושה, חפצים מן-המוכן דאדאיסטיים של מרסל דושאן,  פסל של דונלד ג'אד ותצלומים מאת מנואל אלווארס בראבו, הרולד אדגרטון ואנדרה קרטס. בין אלה מפוזרים 62 שירים קצרים מספרו של גולדשטיין ROOM 205, שנכתב לאחר חוויה בת רגע שחווה בוקר אחד, בין חלום לערות, בחדר בית מלון בתל-אביב. הטקסטים קשורים בדרך האסוציאציה לחפצים וליצירות שבתצוגה והם מצביעים על קשרים סמויים ביניהם.

גולדשטיין, הרואה את עצמו "יוצר חפצים", הוקסם מן ההצעה לאצור את התערוכה ומן ההזדמנות שנפלה חלקו "לבחון את ה'חפציוּת' - להגדיר מחדש את החפצים, את מהותם ואת הקשרם התרבותי ולנכס לעצמו את כוחם המיתי באמצעות שירתו". החפצים, עבודות האמנות והתצלומים המוצגים ב"רדוף חפצים", אשר כדבריו "נותרו אילמים בלי תקנה מאז נתלשו מהקשרם הגאוגרפי, התרבותי והפונקציונאלי", מוגדרים מחדש במיצב שהקים וזוכים להקשרים חדשים מעצם העמדתם זה לצד זה ובסמוך לשירים. אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא תמר גיספאן-גרינברג, עוזרת לאוצר במחלקה לאמנות ישראלית.

סוזן הילר: עבודה בתהליך

מיצב הבחירות של סוזן הילר, ילידת ארה"ב הפועלת בלונדון, מורכב בעיקר מאוספי האמנות המודרנית והעכשווית של המוזיאון והוא כולל 34 ציורים ופסלים הארוגים יחד מחוטים וקשרים חדשים שנוצרו כמו בדרך המקרה. שובל המשמעויות שהם נושאים מן העבר עדיין מקופל בהם אך שיח חדש וגמיש נרקם בין היצירות ומתוקף הקשרן החדש הן נתונות בתהליך של צבירת משמעויות ונדבכי פרשנות – תהליך שעשוי להתחולל גם בצופה, המוזמן להעניק ליצירות את תובנותיו האישיות ולהשתתף ב"עבודה בתהליך". בתערוכה עבודות שיצרו אמנים עכשוויים בינלאומיים מגוונים: כריסטיאן בולטנסקי, חנה קולינס, אניה גאלאצ'יו, ארז ישראלי, אנסלם קיפר, ברברה קרוגר ואחרים. 

הילר מתעניינת שנים רבות באספנות ובאוצרות מנקודת מבטו של האמן. לדבריה, כשהתחילה בתהליך בחירת העבודות, פרשנותה אותן לא היתה מודעת ולעתים אף לא הבינה אותן לאשורן אבל ידעה בדיוק אילו רגשות הן מעוררות בה. את תכנון התערוכה היא מתארת כמו יצירת רישום: "הוא מתחיל בקו, בתחושה, במילה, בדימוי ומוביל לאן שמוביל. בסוף מסתכלים על מה שנוצר ואפשר אולי לומר מהו ובמה הוא עוסק". אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא נורית שילה-כהן, אוצרת בכירה לחינוך מוזיאלי ואוצרת לאיורים, ועוזר האוצרת הוא קובי בן-מאיר, אוצר-משנה לפרויקטים חינוכיים ע"ש משפחת נורדמן.

ינקה שוניברי: אדמה, אוויר, אש ומים

ינקה שוניברי, יליד לונדון שגדל בניגריה ופועל בלונדון, בחר יותר מ-200 עבודות מן האוספים כדי לבחון את השפעתן של תרבויות זו על זו – אם דרך קשרים הרמוניים ואם דרך שליטה וקולוניאליזם - ולהבליט את תוצרי הכלאיים של השפעות אלה. בחירותיו ממוינות בתערוכה על פי ארבעת היסודות הקדמונים: אדמה, אוויר, אש ומים ומקושרות זו לזו בקשרים אסוציאטיוויים ואסתטיים. כולן עונות על רעיון מובהק אחד שהוא נקודת המוצא של התערוכה: הדגשת ההשפעה התרבותית והצגת התוצאה – תרבות היברידית, שהיא מושג מפתח ביצירתו של שוניברי הרואה את עצמו "בן-כלאיים תרבותי". ארבעה פסלים בגודל טבעי, שנוצרו במיוחד לתערוכה, מאנישים את ארבעת היסודות ומשקפים את סגנונו הסמלי של האמן המלביש את דמויותיו בבגדים מן התקופה הוויקטוריאנית שנתפרו מבדי באטיק אפריקניים לכאורה.

החפצים והעבודות שנבחרו למיצב מבטאים כולם את הרעיון ש"שום תרבות לא קיימת לעצמה". כל אחד מהם משקף ריבוי של רעיונות והשפעות וחיבורם יחד במיצב אחד של כלי אבן פרהיסטוריים עם צלמיות מצריות מן התקופה הרומית, של משחקי ילדים בדווים מסיני, של מנחות קבורה מהונג-קונג ושל תצלומי תפנימים של בתי-כנסת עם עבודות מאת צאו פיי, יסומאסה מורימורה, מאן ריי, אנדרה סראנו ושריף ואכד - יוצר מפגשים מפתיעים ולעתים הומוריסטיים ומשקף את התקווה לכבוד בין תרבויות, לסובלנות לשונה ולאמונה במכנה המשותף בין בני-אדם באשר הם. אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא טליה עמאר, אוצרת-משנה לאמנות עכשווית. 


 מוזיאון ישראל הוא מוסד התרבות הגדול ביותר במדינת ישראל ונמנה עם המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. האוסף האנציקלופדי של המוזיאון מוצג בארבעה אגפים: אגף בצלאל לאמנות, אגף ברונפמן לארכאולוגיה, אגף מנדל לאמנות  ותרבות יהודית ואגף הנוער לחינוך לאמנות. מוזיאון ישראל נוסד בשנת 1965, ובעזרת תמיכתו של חוג פטרונים מכל רחבי העולם ותרומות רבות הצליח ב-45 שנות קיומו לבנות אוסף נרחב ומגוון ובו כחצי מיליון פריטים המשקפים את מלוא המגוון של התרבות החומרית.

בקיץ זה, נשלם מיזם בן שלוש שנים של חידוש, שדרוג והרחבה, הגדול מסוגו בתולדותיו של המוזיאון שהתפרש על פני כל שמונים הדונמים של קריית המוזיאון. המיזם נוהל בידי חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו יורק ומשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים מתל אביב. מטרתו של המיזם  להעצים את חוויית המבקרים בו ובמהלכו עוצבו מחדש הגלריות הקיימות באגפי האמנות, הארכאולוגיה והאגף לאמנות ותרבות יהודית ואף נתווספו גלריות חדשות, הוגדלו מתקני הכניסה ונבנו מעברים  נגישים ומרחבים ציבוריים.

היכל הספר הוא המשכן למוצגים שהם מן החשובים ביותר במוזיאון ומן התגליות הארכאולוגיות החשובות ביותר:  מגילות מדבר יהודה. המגילות  הן כתבי היד המקראיים העתיקים ביותר בעולם, והן  נכתבו החל במאה ה-2 לפני הספירה ועד למאה ה-1 לספירה. את משכנן, היכל הספר, תכננו האדריכלים פרידריך קיסלר וארמנד ברטוס והבניין זכה למוניטין עולמיים בזכות עצמו.

בסמיכות להיכל נמצאת אחת התוספות החדשות והמרתקות ביותר למוזיאון: דגם ירושלים בימי הבית השני. הדגם משחזר את אופייה הטופוגרפי והארכיטקטוני של העיר בשנת 66 לספירה, שנת פרוץ המרד הגדול נגד הרומאים אשר הוביל בסופו של דבר להרס העיר ולחורבן המקדש. סמיכות ההיכל והדגם יוצרים הקשר היסטורי רציף.

גן האמנות על-שם בילי רוז נחשב לאחד מגני הפסלים היפים במאה ה-20. הוא תוכנן בידי הפסל היפני-אמריקני איסאמו נוגוצ'י ומהווה נקודת מפגש לתרבויות שונות – המזרח הרחוק, המזרח הקרוב והמערב – למול נופיה הדרמטיים של ירושלים. באוסף הפסלים המוצגים בגן נכללות עבודותיהם של מנשה קדישמן, הנרי מור, קלאס אולדנברג, פבלו פיקאסו, אוגוסט רודן וג'יימס טורל.

אגף הנוער לחינוך לאמנות על שם רות מצטיין הן בגודלו, הן בהיקף הפעילויות שהוא מציע. בכל שנה נהנים יותר מ-100 אלף תלמידים מכל רחבי הארץ ממגוון רחב של פעילויות במקום. באגף הנוער אולמות תצוגה רחבי-ידיים, סדנאות, חדרי הרצאות, ספרייה ובה ספרי ילדים מאוירים, חדר מִחזור וחדר אוספים.

נוסף על התכניות הרבות המתקיימות בו, מוזיאון ישראל גם אחראי לניהול שני אתרים נוספים בירושלים: מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה אשר נבנה בשנת 1938 במימונו של ג'ון רוקפלר לצורך הצגתם של ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בארץ ישראל; ובית טיכו, לשעבר ביתם של רופא העיניים ד"ר אברהם טיכו ושל אשתו הציירת אנה, אשר הורישה את הבית על אוספיו וספרייתו לתושבי ירושלים, כדי שישמש מרכז אמנות לשירות הציבור.


אגפי אוסף מחודשים

פן מרכזי בהתחדשות מוזיאון ישראל הוא העריכה וההקמה מחדש של תצוגת שלושת אגפי האוסף – האגף לארכאולוגיה, האגף לאמניות והאגף לתרבות ואמנות יהודית, שהגישה אליהם מן הציר המרכזי שבבניין הכניסה החדש נוחה ופשוטה יותר היום. הראייה האוצרותית החדשה יחד עם העיצוב החדשני של התצוגות מאפשרים למבקרים לנווט בחופשיות בין האוספים האנציקלופדיים של המוזיאון ולעקוב אחר התפתחות התרבות החומרית לאורך ציר הזמן מהתקופה הפרהיסטורית במזרח-התיכון ועד לעבודות אמנות עכשווית מרחבי העולם.

האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
האגף לארכאולוגיה מספר את סיפורה של ארץ ישראל העתיקה, שהיתה ביתם של עמים בעלי תרבויות ואמונות שונות, באמצעות חפצים יחידאיים מאוסף הארכאולוגיה של ארץ ישראל שברשותו שהוא האוסף החשוב בעולם. האגף המחודש ערוך בצורה כרונולוגית, למן התקופה הפרהיסטורית ועד לתקופה העות'מאנית, ומציג בשבעה "פרקים" את סיפורה של הארץ. בתוך הסיפור שזורים אירועים היסטוריים מכוננים, הישגים תרבותיים, פיתוחים טכנולוגיים והצצה על חיי היומיום של העמים שחיו באזור, והוא מלווה בתצוגה נושאית המאירה היבטים בארכאולוגיה הישראלית שמיוחדים לאזור ובהם: הכתב העברי, זכוכית ומטבעות. אוצרות מן התרבויות השכנות שהשפעתן על ישראל היתה מכרעת, כגון תרבויות מצרים, ארצות המזרח הקרוב, יוון, איטליה והעולם המוסלמי, מוצגים באולמות הסמוכים והמחברים. באולם מיוחד שבכניסה לאגף יוצגו ממצאים חדשים ותצוגות מתחלפות. 

מבחר מוצגים באגף לארכאולוגיה:

♦ כתובת "בית דוד" (המאה ה-9 לפני הספירה) כתובת זאת שהיא חלק ממצבה ענקית המנציחה את ניצחונותיו הצבאיים של חזאל מלך ארם היא העדות הארכאולוגית המוקדמת ביותר שיש בידינו לקיומה של שושלת בית דוד בארץ ישראל.

♦ תצוגה השוואתית של שני מקדשים זה לצד זה (המאה ה-8 עד ה-7 לפני הספירה): אחד של עם ישראל שככתוב בתנ"ך אין בו דימויים אנושיים, והאחר – אדומי, עתיר דימויים אנושיים של מאמינים המביאים מנחות למקדש.

♦ כתובת הליודורוס (178 לפני הספירה) כתובת זאת החקוקה ביוונית באבן מספקת תובנות חדשות באשר לסיפורו הדרמטי של הליודורוס בבית-המקדש ולאירועים שהובילו למרד החשמונאים/המקבים, כפי שהוא מגולל בספר מקבים ב'. מאז הוצגה בראשונה ביוני 2007 במוזיאון ישראל, התגלו חלקים נוספים של המצבה והם מוצגים עתה יחד בפעם הראשונה מזה 2,200 שנה.

♦  בית מרחץ הרודיאני מלכותי (המאה ה-1 לספירה) בית המרחץ מארמונו של הורדוס בהרודיון על עמודיו, תמשיחי הקיר, הפסיפסים והאריחים שנמצאו בו. בית המרחץ המעוטר בנדיבות נבנה בטכנולוגיה הרומית המאוחרת והוא כולל רצפת פסיפס מורמת וצינורות חרס שהותקנו בתוך קירותיו כדי לחמם את החלל כולו.

♦ ניצחון הדריאנוס: כתובת מקשת ניצחון (שנת 136 לספירה) קטעי כתובת לטינית מונומנטלית שהיתה חלק מקשת ניצחון אשר הוקמה לכבוד הקיסר הדריאנוס וכנראה נועדה להנציח את דיכוי מרד בר כוכבא. הכתובת שהתגלתה בתל שלם היא הכתובת הגדולה ביותר שהתגלתה בישראל וזו הצגתה הראשונה לפני הציבור הרחב.

♦ בסיסי זכוכית-זהב מהקטקומבות ברומא (המאה ה-4 לספירה) לוחיות זכוכית עגולות, נדירות ועתיקות, המעוטרות במוטיבים יהודיים מסורתיים ובהם התיאורים המוקדמים ביותר של סמלים יהודיים מתקופת הבית השני שהופיעו בגלות.

♦ שחזור בימות של בית-כנסת וכנסייה (המאה ה-4 עד ה-7 לספירה) הצבה חדשה ומרשימה של שני בתי תפילה העורכת השוואה בין יסודות אדריכליים של בית-כנסת וכנסייה בני אותה תקופה. התצוגה משחזרת את בימת בית-הכנסת בסוסיא ובימת כנסייה הכוללת ממצאים מ-17 כנסיות.

♦ תמשיח-קיר מסמטת הבתולה מרים שבעמק יהושפט (המאה ה-12) תצוגה ראשונה של תמשיח-קיר נדיר מן התקופה הצלבנית שהיה עיטורה העיקרי של הסמטה שנהרסה לפני מאות שנים והתגלה בחפירת הצלה של קבר מרים שליד גת שמנים.

♦ 'מיחראב' מאיספהאן, איראן (המאה ה-17 עד ה-18) ה'מיחראב', גומחה במרכז הקיר הפונה למכה והאזור המעוטר ביותר במסגד, נבנה בפעם הראשונה באולם לאמנות האסלאם שבאגף לארכאולוגיה והוא עשוי אריחי חרס מפוארים ומעוטר בפסוקים מן הקוראן.

בראש צוות האוצרים של האגף לארכיאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן עומדת מיכל דייגי-מנדלס, אוצרת ראשית לארכיאולוגיה ע"ש תמר וטדי קולק. מעצבי האולמות החדשים הם פנטגרם פרטנרס, לונדון.

אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
האגף לאמנויות משקף את אופיים הבינתחומי הרחב של אוספי המוזיאון והוא מחזיק יצירות אמנות מכל התקופות, מתרבויות המערב והמזרח כאחד. עיצובו מחדש מבליט את הקשרים בין היצירות שנוצרו באירופה במאה ה-16 עד ה-19 ובין יצירות אמנות מודרנית ובינן לבין עבודות אמנות עכשווית, אמנות ישראלית, וכן אמנויות אפריקה, אוקיאניה ואמריקה, אמנות אסיה, צילום, עיצוב ואדריכלות, רישומים והדפסים. התצוגה מדגישה את הזיקות החזותיות ואת הנושאים המשותפים בין יצירות מתקופות וממקומות שונים בעולם ומבליטה את המשותף בתרבות האנושית. במסגרת ארגונה מחדש של תצוגת הוקמה תצוגת קבע חדשה של אמנות ישראלית, הוכפל שטחה של תצוגת האמנות המודרנית, נוצרו נקודות חיבור משמעותיות בין אמנות מערבית לאמנות תרבויות המזרח וחלל בגודל 2,200 מ"ר מוקדש לתערוכות מתחלפות מאוספי המחלקה לאמנות עכשווית.

מבחר מן התצוגה החדשה:

♦ אוסף הצילום של נואל והרייט לוין ובו 125 עבודות מ-170 שנות צילום מוצג לציבור בפעם הראשונה מאז הוענק למוזיאון במתנה בשנת 2008.

♦ אוסף ז'אק ליפשיץ מוצג כ"חדר פלאות" ובו אלפי חפצים מאפריקה ומאוקיאניה, מיבשת אמריקה ומאסיה, מאמנות ימי-הביניים באירופה ומן העולם העתיק. החפצים, שאסף האמן בכל שנות חייו, מוצגים באולמות האמנות המודרנית לצד עבודות פיסול שלו ששאבו מהם את השראתן.  

♦ גוסטב קורבה, נוף ז'ורה עם רועה וחמור (1866 בקירוב) הוא תיאור של ז'רום, חמורו המפורסם של קורבה על רקע האזור הכפרי שהוא הרבה לצייר אותו.

♦ אלברטו ג'אקומטי, דייגו בסטודיו (1952) ציורו הראשון של צייר ופסל חשוב זה שפעל במאה ה-20 באוסף מוזיאון ישראל ובו תיאור נוגה של אחי האמן, מוצג לציבור בפעם הראשונה.

♦ אוהד מרומי, הנער מדרום תל-אביב (2001), פסל עצום ממדים של נער מתבגר אפריקני העומד בניגוד הצורם לחיי העוני המשפילים של פליט וניצב על רקע תפאורתו השלווה של המוזיאון כהיכל של תרבות. רכישה זאת משנת 2008 מוצגת בקומה העליונה של המוזיאון המחודש.

♦ קרלוס אמורלס, ענן שחור (סטודיו חבוי) (2007) מיצב מונונמנטלי של 15 אלף פרפרי עש עשויים נייר שחור. העבודה שנרכשה בשנת 2009 מוצגת בפעם הראשונה בתערוכת הפתיחה של האמנות העכשווית "פעימות".

♦ גביע בצורת ילד הנאחז בקנה לוטוס, סין (המאה ה-17) גביע זה שגולף מקרן קרנף הוא מן החפצים היפים והחשובים מסוגו בעולם. הקרנף, שנכחד בסין, נחשב שם לחיה יקרת-ערך בזכות קרנו שתכונות מיוחדות יוחסו לה, כגון און וגבריות.  הסינים האמינו, כי גביעים שגולפו מן הקרן מפיגים את כוחו של רעל שנמזג לתוכם.

♦ מסכת מותניים בצורת ראש נמר מממלכת בנין, ניגריה (המאה ה-17) היא דוגמה נדירה למין תליון שענדו פקידים רמי-דרג על צדם השמאלי של המותניים תחת הנדן או החרב. המסכה, שניתנה למוזיאון לרגל חידוש האולמות, יצוקה בפליז עם מסמרות נחושת שהוחדרו אליה בתהליך מורכב המעיד על גילה המוקדם ועל מקוריותה.

בראש צוות האוצרים של אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות עומדת סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות האגף ולצדו גם המעצבים אורן שגיב והלינה חמו.

האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל
האגף לאמנות ותרבות יהודית מציג את תרבותן החומרית של קהילות היהודים ברחבי העולם מאז ימי-הביניים ועד ימינו ומשרטט תמונה רחבה של חיי התרבות היהודית על היבטיהם הדתיים והחילוניים. התצוגה ההשוואתית ערוכה בחמישה נושאים עיקריים והיא מבליטה את ערכם האסתטי של המוצגים ואת משמעויותיהם החברתיות וההיסטוריות ומשקפת את חיי הפרט והקהילה, את הקודש ואת החול, את מסורת העבר וחידושים יצירתיים מן ההווה. בתצוגה המחודשת שדרת בתי-כנסת, ייחודית למוזיאון ישראל, ובה שחזור של ארבעה בתי-כנסת על תכולתם המקורית מאירופה, אסיה ואמריקה; תצוגת מבוא דרמטית המתמקדת במחזור החיים היהודיים ובה אוצרות יחידים במינם מן האוספים הקשורים לטקסי הלידה, החתונה והמוות היהודיים; חלל תצוגה חדש ובו כתבי-יד מאוירים נדירים ועבודות אמנות ואמנות יהודית עכשוויות.

מבחר מן התצוגה החדשה:

♦ משנה תורה לרמב"ם (המאה ה-15) עותק נדיר של החיבור ההלכתי הכביר של הרמב"ם שאויר להפליא בצפון איטליה ברוח הרנסנס והוא כולל שו"ת שחלקן לא היו ידועות עד כה. כתב-היד ניתן באחרונה למוזיאון בהשאלה ארוכת-טווח, שומר במעבדות המוזיאון והוא מוצג בראשונה בחלל התצוגה החדש לכתבי-יד לצד כתבי-יד נדירים אחרים כגון מחזור נירנברג מן המאה ה-14 והתנ"ך הספרדי מסוֹריה מן המאה ה-13.

♦ בית-הכנסת "צדק ושלום" (המאה ה-18) בית-הכנסת ששירת בעבר את הקהילה היהודית הפעילה של סורינם הצטרף לבתי-הכנסת מגרמניה, מאיטליה ומהודו ששוחזרו במוזיאון ובו הרהיטים ותשמישי הקדושה המקוריים שנוצרו במאה ה-17 וה-18 במסורת ההולנדית והועלו לישראל.

♦ סוכת פישאך ששומרה מחדש (המאה ה-19) סוכה זו, שהוקמה בבית משפחה יהודית בפישאך שבגרמניה ועוטרה בתמונות המתארות את גרמניה הכפרית ואת ירושלים, רופאה ושומרה מחדש. במסגרת זאת התגלו פרטים חדשים ומפתיעים על גלגולי הסוכה.

♦ כרכרה של החברה קדישא מהונגריה (המאה ה-19) כרכרה מלכותית עשויה עץ צבוע ומגולף ששימשה בהלוויות להובלת הנפטר והיא עדות נאמנה למסורת היהודית החשובה של כיבוד המת.

♦ רביד 'אוֹגָדֶרוֹ' וצמידים מאיזמיר, תורכיה (סוף המאה ה-19) תכשיט שהוענק לכלה בידי חתנה או אביו ושימש לקניית חלקת הקבר שלה עם מותה.

♦ שכמייה לגבר ('אכניף') מהרי האטלס (סוף המאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20) שכמייה עם ברדס שלבשו גברים יהודים ומוסלמים בהרי האטלס. צבעה שחור ובחלקה האחורי עיטור ארוג ומורכב. היהודים לבשו אותה הפוך, צדה הפנימי כלפי חוץ, במצוות השלטונות כדי שתעיד על זהותם. רק כאשר הפשילו את שולי השכמייה אל הכתפיים נחשף העיטור במלוא הדרו.

♦ חפצי "בצלאל" מאוסף אלן וריבה סליפקה במוזיאון ישראל (ראשית המאה ה-20) חפצים שיצרו אמנים שעבדו בירושלים בתקופת "בצלאל" הראשונה (1929-1906). מנורות חנוכה ותכשיטים מן האוסף משולבים בתצוגה באולמות. תצוגה עצמאית של יצירות מפתח מוצגת בחלל המחבר את האגף לאמנות ותרבות יהודית עם האגף לאמנויות ומדגיש את הזיקה ההדוקה של רגע היסטורי זה לשורשיו באמנות אירופה של המאה ה-19 ולעולם הדימויים היהודי שהעניק את השראתו לאמנות הישראלית המוקדמת שנוצרה בראשית שנות ה-20.

♦ תצוגה של 120 מנורות חנוכה מ-15 ארצות הצבה חדשה המרמזת לחלונות שנוהגים להניח בהם את מנורות החנוכה בשמונת ימי החג. אוסף המנורות של המוזיאון הוא השלם ביותר בעולם ורבות מהן מוצגות כאן בפעם הראשונה.

בראש צוות האוצרים של האגף לאמנות ותרבות יהודית עומדת דייזי רקח-ג'יברה, אוצרת ראשית לאמנות ותרבות יהודית. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות.

שלושה אמנים, אוסף אחד
עד ינואר 2011; אולם בלה והרי ווקסנר
האמנים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי אוצרים תערוכות מיוחדות. לרגל חנוכתו מחדש של מוזיאון ישראל בתערוכה המשולשת "שלושה אמנים, אוסף אחד" שתיפתח  ב-26 ביולי 2010 יותר מ-700 חפצים ויצירות מאוספי המוזיאון האנציקלופדיים לאמנות, לארכאולוגיה ולאמנות ותרבות יהודית

ירושלים, 21 ביולי 2010 – מוזיאון ישראל חוגג את התחדשותו, התרחבותו ופתיחתו מחדש בשלוש תערוכות מיוחדות שאצרו האמנים העכשוויים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי. בשלוש התערוכות המאוחדות בכותרת "שלושה אמנים, אוסף אחד" יוצגו חפצים, יצירות ועבודות מאוספי המוזיאון לאמנות, לארכאולוגיה ולאמנות ותרבות יהודית והן משקפות מבט רענן, אחר ועמוק עליהם. שלושת האמנים שכבר עסקו בעבודתם בדרך פעולתם של מוזיאונים יציגו את תגובתם האישית העמוקה לפריטים המוזיאליים באמצעות שלושה מיצבים של מאות החפצים והיצירות שבחרו.

התערוכה "שלושה אמנים, אוסף אחד" תוצג באולם בלה והרי ווקסנר, האולם החדש לתצוגות מתחלפות, מ-26 ביולי ועד ינואר 2011, והיא חוליה נוספת בשרשרת הארוכה של שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל לאמנים עכשוויים ושל הצגת יצירות שנעשו בטכניקות שונות ובתקופות ותרבויות שונות המהדהדות זו בזו ומעמידות קשרים חזותיים ותוכניים בין מסורות אמנותיות ותרבותיות מזמנים וממקומות שונים. הוגת התערוכה והאוצרת הראשית של "שלושה אמנים, אוסף אחד" היא סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ והאוצרת לאמנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו.

"הזמנו את שלושת האמנים להכיר מקרוב את אוספינו האנציקלופדיים ולהשתמש בהם כאוצר של חפצים מן-המוכן ("רדי מייד") ועודדנו אותם לנבור בהם כדי שיגלו, מנקודת המבט האישית שלהם, קשרים בעלי משמעות בין היצירות ויציגו אותם לפני קהל המבקרים שלנו", אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "ההעמדה זה לצד זה של חפצים מן העבר ומן ההווה ומתרבויות קרובות ורחוקות משלימה באופן דינמי את תערוכות האוספים המחודשות שלנו שמגוללות באופן שיטתי יותר את סיפור תולדות התרבויות שהן מציגות".

צבי גולדשטיין: רדוף חפצים

האמן הישראלי צבי גולדשטיין מציג יחד יותר מ-400 חפצים – החל ביצירות-מופת מן האוספים וכלה בחפצים יומיומיים פשוטים שמצא במשרדי המוזיאון ובמחסניו – בתערוכה דחוסה, מן הרצפה עד התקרה, הקוראת תיגר על תפיסות תצוגה מוזיאליות ותפיסות אוצריות. התערוכה מזכירה את "חדרי הפלאות" או "ארונות הפלאות" מן המאה ה-16 וה-17, שכן היא מציבה זה לצד זה אלות פרהיסטוריות, מסכות אפריקניות, תשמישי קדושה, חפצים מן-המוכן דאדאיסטיים של מרסל דושאן,  פסל של דונלד ג'אד ותצלומים מאת מנואל אלווארס בראבו, הרולד אדגרטון ואנדרה קרטס. בין אלה מפוזרים 62 שירים קצרים מספרו של גולדשטיין ROOM 205, שנכתב לאחר חוויה בת רגע שחווה בוקר אחד, בין חלום לערות, בחדר בית מלון בתל-אביב. הטקסטים קשורים בדרך האסוציאציה לחפצים וליצירות שבתצוגה והם מצביעים על קשרים סמויים ביניהם.

גולדשטיין, הרואה את עצמו "יוצר חפצים", הוקסם מן ההצעה לאצור את התערוכה ומן ההזדמנות שנפלה בחלקו "לבחון את ה'חפציוּת' - להגדיר מחדש את החפצים, את מהותם ואת הקשרם התרבותי ולנכס לעצמו את כוחם המיתי באמצעות שירתו". החפצים, עבודות האמנות והתצלומים המוצגים ב"רדוף חפצים", אשר כדבריו "נותרו אילמים בלי תקנה מאז נתלשו מהקשרם הגאוגרפי, התרבותי והפונקציונאלי", מוגדרים מחדש במיצב שהקים וזוכים להקשרים חדשים מעצם העמדתם זה לצד זה ובסמוך לשירים. אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא תמר גיספאן-גרינברג, עוזרת לאוצר במחלקה לאמנות ישראלית.

סוזן הילר: עבודה בתהליך

מיצב הבחירות של סוזן הילר, ילידת ארה"ב הפועלת בלונדון, מורכב בעיקר מאוספי האמנות המודרנית והעכשווית של המוזיאון והוא כולל 34 ציורים ופסלים הארוגים יחד מחוטים וקשרים חדשים שנוצרו כמו בדרך המקרה. שובל המשמעויות שהם נושאים מן העבר עדיין מקופל בהם אך שיח חדש וגמיש נרקם בין היצירות ומתוקף הקשרן החדש הן נתונות בתהליך של צבירת משמעויות ונדבכי פרשנות – תהליך שעשוי להתחולל גם בצופה, המוזמן להעניק ליצירות את תובנותיו האישיות ולהשתתף ב"עבודה בתהליך". בתערוכה עבודות שיצרו אמנים עכשוויים בינלאומיים מגוונים: כריסטיאן בולטנסקי, חנה קולינס, אניה גאלאצ'יו, ארז ישראלי, אנסלם קיפר, ברברה קרוגר ואחרים. 

הילר מתעניינת שנים רבות באספנות ובאוצרות מנקודת מבטו של האמן. לדבריה, כשהתחילה בתהליך בחירת העבודות, פרשנותה אותן לא היתה מודעת ולעתים אף לא הבינה אותן לאשורן אבל ידעה בדיוק אילו רגשות הן מעוררות בה. את תכנון התערוכה היא מתארת כמו יצירת רישום: "הוא מתחיל בקו, בתחושה, במילה, בדימוי ומוביל לאן שמוביל. בסוף מסתכלים על מה שנוצר ואפשר אולי לומר מהו ובמה הוא עוסק". אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא נורית שילה-כהן, אוצרת בכירה לחינוך מוזיאלי ואוצרת לאיורים, ועוזר האוצרת הוא קובי בן-מאיר, אוצר-משנה לפרויקטים חינוכיים ע"ש משפחת נורדמן.

ינקה שוניברי: אדמה, אוויר, אש ומים

ינקה שוניברי, יליד לונדון שגדל בניגריה ופועל בלונדון, בחר יותר מ-200 עבודות מן האוספים כדי לבחון את השפעתן של תרבויות זו על זו – אם דרך קשרים הרמוניים ואם דרך שליטה וקולוניאליזם - ולהבליט את תוצרי הכלאיים של השפעות אלה. בחירותיו ממוינות בתערוכה על פי ארבעת היסודות הקדמונים: אדמה, אוויר, אש ומים ומקושרות זו לזו בקשרים אסוציאטיוויים ואסתטיים. כולן עונות על רעיון מובהק אחד שהוא נקודת המוצא של התערוכה: הדגשת ההשפעה התרבותית והצגת התוצאה – תרבות היברידית, שהיא מושג מפתח ביצירתו של שוניברי הרואה את עצמו "בן-כלאיים תרבותי". ארבעה פסלים בגודל טבעי, שנוצרו במיוחד לתערוכה, מאנישים את ארבעת היסודות ומשקפים את סגנונו הסמלי של האמן המלביש את דמויותיו בבגדים מן התקופה הוויקטוריאנית שנתפרו מבדי באטיק אפריקניים לכאורה.

החפצים והעבודות שנבחרו למיצב מבטאים כולם את הרעיון ש"שום תרבות לא קיימת לעצמה". כל אחד מהם משקף ריבוי של רעיונות והשפעות וחיבורם יחד במיצב אחד של כלי אבן פרהיסטוריים עם צלמיות מצריות מן התקופה הרומית, של משחקי ילדים בדווים מסיני, של מנחות קבורה מהונג-קונג ושל תצלומי תפנימים של בתי-כנסת עם עבודות מאת צאו פיי, יסומאסה מורימורה, מאן ריי, אנדרה סראנו ושריף ואכד - יוצר מפגשים מפתיעים ולעתים הומוריסטיים ומשקף את התקווה לכבוד בין תרבויות, לסובלנות לשונה ולאמונה במכנה המשותף בין בני-אדם באשר הם. אוצרת התערוכה מטעם המוזיאון היא טליה עמאר, אוצרת-משנה לאמנות עכשווית. 

פעימות
עד אפריל 2011; הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס
התערוכה מתמקדת בהילוך אטי ומהורהר בכמה מדיות ובהן עבודות מיצב, וידאו וצילום מן האוסף הנרחב של יצירות אמנות עכשווית במוזיאון ישראל. בתערוכה עבודות נבחרות מאת קרלוס אמורלס, אולאפור אליאסון, מונה חאטום, יוניה אישיגמי, ביל ויולה ואחרים. כל אחת מהן נוקטת עמדה משלה כלפי היסוד המהורהר בתנועה ומציגה בדרכה כיצד יכולה תנועה אטית לרתק, אפילו להפנט, וכיצד היא יכולה לשנות את תפיסת החלל שלנו ואת האופן שבו אנו חווים יצירות אמנות.
אוצרת: סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ ואוצרת לאומנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו

מתנה נדירה: אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין  במוזיאון ישראל
עד 2.10.2010;אולם רנה (פיש) ורוברט לוין ואולם הנרי ר' קראביס ורעייתו, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
אוסף הצילום של נואל והרייט לוין משתרע על פני 160 שנים ונחשב לאחד מאוספי הצילום הפרטיים החשובים בעולם. זוהי הצגתו הראשונה של האוסף לקהל הרחב מאז הוענק למוזיאון ב-2008. באוסף צילומים בריטיים מן המאה ה-19, עבודות צילום מודרניסטיות ועבודות עכשוויות וכן צילומים מפורסמים מאת אנדרה קרטס, פול אאוטרבריג', מאן ריי, אוגוסט סנדר, סינדי שרמן ואחרים.
אוצר: ניסן פרז, אוצר בכיר לצילום ע"ש הורס וגרייס גולדשמידט ואוצר המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין

למה רישום?
עד אוקטובר 2010; אולם רנה (פיש) ורוברט לוין ואולם קרן הילדגרד וסימון רוטשילד (שווייץ), הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס
מאז ומתמיד נקשר הרישום לאינטימיות ולישירות, והוא האמנות הקרובה ביותר למחשבה הטהורה וזו המגלמת את הקסם ואת הנס שביצירה האמנותית. בתערוכה מוצגים רישומים מכל מיני תקופות ומקומות. המבקרים בה מוזמנים להרפתקה של הסתכלות "תמימה", כמעט בלא התערבות מילולית, שכן הרישום הדורש התבוננות בוחנת הוא שפה לעצמה שאינה מבקשת תרגום. כל הרישומים הם מאוסף המוזיאון והם מחולקים ל-10 פרקים לפי מאפיינים הנרמזים בטקסטים הקצרים המלווים אותם, כגון "רישומי הכנה", "הדבק", "התחרטויות" ו"גבולות הרישום". הכוונה היא לעורר שאלות ולהניחן בלא תשובות. בסוף התערוכה הותקנה תכנית אינטראקטיווית המרחיבה על נושאים המוצגים בה ומציעה תשובות אפשריות לשאלות. בין האמנים המוצגים: איל פרמיג'נינו, פאול קלה, ז'ן-אונורה פרגונאר, אביגדור אריכא, אביבה אורי, מיכה אולמן, ז'ן-לאון ז'רום, משה גרשוני, משה קופפרמן ועוד.
אוצרת: מאירה פרי-להמן, אוצרת בכירה להדפסים ורישומים ע"ש מיכאל ברומברג

 לאורכה ולעומקה: חלוצי הארכאולוגיה בארץ-הקודש
עד אפריל 2011; אולם לתערוכות מתחלפות, האגף המחודש לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
התערוכה סוקרת את המחקר הארכאולוגי באמצע עד סוף המאה ה-19 באמצעות תמונות וכלים אישיים של אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ-ישראל וכן באמצעות ממצאים מחפירות, צילומים ואיורים שנעשו על-ידי 3 דמויות הנחשבות לאבות התחום: פליסיין דה סוסי הצרפתי, סר פילנדרס פיטרי הבריטי וקונרד שיק הגרמני. לכולם מניע משותף: למצוא את הערים המקראיות ואת אוצרות המלכים ולהחיות את ההיסטוריה.  
אוצרת: חגית מעוז-לין, עוזרת לאוצרת ראשית לארכאולוגיה

אייזק ג'וליאן, "איגוד מערבי, סירות קטנות"
עד אוקטובר 2010; אולם לתצוגות מיוחדות
מיצבי הקולנוע המורכבים והפיוטיים של אייזק ג'וליאן ממזגים תחכום רעיוני עם יופי חזותי בלתי רגיל. עניינו המתמשך של האמן בהשפעת המקום ומסעותיו בין יבשות ותרבויות, הגיעו לשיאם בטרילוגיה של מיצבים – "צפון אמיתי" (2004), "פנטום אפריקני" (2005) ו"איגוד מערבי: סירות קטנות" (2007). זה האחרון נרכש לא מכבר על-ידי מוזיאון ישראל והוא מתאר את חוויותיהם של צפון-אפריקנים שמנסים להימלט מן המלחמה והרעב דרך הים התיכון. הסרט, שנעשה לאחר 4 שנות מחקר, עוסק באותם מהגרים סמויים שניסו להגיע באלפיהם לסיציליה ולמקומות אחרים, מעטים הצליחו במשימה.
אוצרת: סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ואוצרת לאמנות עכשווית

פשר החלונות
עד 19.2.2010; אולם ויינשטיין ואולם בנינגסון, אגף הנוער
האמן ואיש הרנסנס לאון בטיסטה אלברטי ראה כבר במאה ה-15 את מסגרת הציור כאילו היתה חלון פתוח, חלון כמטפורה לעולם שלם. בתערוכה זו באגף הנוער, הכוללת יצירות מאוספיו המגוונים של המוזיאון, יוצגו חפצים וציורים המשקפים היבטים שונים של החלון באמנות, והיא תזמין את המבקרים למסע בנופים של רומנטיקה, מסתורין וכמיהה. התערוכה תעסוק בשאלות ההתבוננות מבעד לחלון מן הפנים אל החוץ  ומן החוץ אל הפנים, בחלון הסגור, בחלון כנקודת מעבר ובשאלות מעניינות אחרות ותציג ציורים מסורתיים של בני-אדם ליד חלון.
אוצרת: חגית אלון, אוצרת בכירה לתערוכות, אגף הנוער

תערוכות סתיו 2010

ארבע העונות
אוקטובר 2010-יולי 2011; אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
משחר ההיסטוריה, סבבו חייהם של בני האדם על-פי לוח השנה החקלאי וארבע העונות שבו. תיאור העונות רווח מאוד באמנות מימי הביניים ובמיוחד בימי הרנסנס והבארוק. סמלים קבועים כגון דמויות מן המיתולוגיה הקלסית ייצגו כל אחת מהעונות, והסוגה כולה פרחה בסדרות של הדפסים בגרמניה ובארצות השפלה.
מסוף המאה ה-19, כאשר החלו אמנים לעזוב את הסטודיו שלהם ולצייר בחוץ, ציור העונות הפך מקובל בציור האימפרסיוניסטי  שהמתמקד בחברה החקלאית לצד תיאורי נוף עירוני.
התערוכה בוחנת את נקודת המעבר הזאת בהיסטוריה של האמנות באמצעות יצירותיהם של תחריטאים בני המאה ה-17 וציירים אקדמיים בני המאה ה-19 לצד אמנים מודרניים כגון גוסטב קורבה, קמי פיסארו, אוגוסט רודן, לסר אורי ומקס ליברמן.   
אוצרת: שלומית שטיינברג, אוצרת המחלקה לאמנות אירופה

חלום יעקב: שטיינהרט – הדפסים, רישומים וציורים
נובמבר 2010-מרס 2011; אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
התערוכה מוקדשת לעבודתו של יעקב שטיינהרט, אמן חשוב בזירת האמנות הגרמנית שהקים ב-1912 בברלין את "הפתטיים", קבוצה אוונגרדית אקספרסיוניסטית. עם עליית הנאצים לשלטון עלה האמן לארץ-ישראל, כאן עבד ולימד עד מותו ב-1968. ביצירתו הוא התמקד בראש ובראשונה בנושאים חברתיים ותנ"כיים ולצדם תמונות מהעיירה במזרח אירופה ותיאורי ירושלים. בתערוכה יוצגו כ-120 חיתוכי עץ, רישומים וציורים לרגל הענקת עיזבונו האמנותי למוזיאון בידי משפחתו.
אוצרת: רונית שורק, אוצרת-משנה להדפסים ורישומים

מסע לאורך עולמות יהודיים: מבחר מאוסף ברגינסקי לכתבי-יד ולספרים עבריים
דצמבר 2010-אפריל 2011; אולם לתצוגות מיוחדות
אחד האוספים הפרטיים של כתבי-יד וספרים עבריים החשובים בעולם מוצג לקהל בפעם הראשונה במסע ובו שלושה מוקדים ושיאו בירושלים. העבודות, הלקוחות מהאוסף המקיף של האספן רנה ברגינסקי, משתרעות על פני שבע מאות שנה ובהן יצירות-מופת נדירות כגון קמיע 'שמע ישראל' מהמאה ה-5 עד ה-6, לוח כסף קטן ובו חרותים פסוקי תנ"ך בצירופים לא-שגרתיים והוא נועד להגן על הנוסע בדרכים והגדה מן המאה ה-19 שאיירה שרלוט פון-רוטשילד בהדרכת האמן היהודי-הגרמני הנודע מוריץ דניאל אופנהיים. לצד חפצים נדירים אלה ואחרים מאוסף ברגינסקי יוצגו חפצים הנקשרים אליהם מאוסף מוזיאון ישראל.
אוצרת: רחל צרפתי, אוצרת במחלקה לאמנות יהודית


  מוזיאון ישראל ייפתח מחדש במתכונתו המורחבת והמשופרת ב-26 ביולי 2010. פרויקט חידוש  המוזיאון ופיתוחו שנעשה ברוח חזונם האדריכלי של מתכנניו המקוריים, האדריכל אלפרד מנספלד והמעצבת דורה גד, עלה  100 מיליון דולר והוא משדרג את כל המבנים, המעברים, אולמות התצוגה, והשירותים המגוונים המוצעים לקהל המבקרים, מקל את ההתמצאות ברחבי המוזיאון וגניו המשתרעים על פני  80 דונם, ובעיקר - מעצים את חוויית הביקור בו. תכנון הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה בין משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים ובין חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו-יורק , אדריכלי ההפקה הם א. לרמן , ת"א. תכניתם כוללת מערך כניסה חדש, מעבר מקורה מהכניסה הראשית שבחזית המוזיאון אל אולם כניסה ראשי וחדש אשר ממנו יפנו המבקרים לאגפים השונים של המוזיאון; עריכה מחדש והרחבה של תצוגות הקבע והקמת חלל תצוגה מרכזי חדש לתערוכות המתחלפות.
חלק חשוב בפרויקט ההתחדשות הוא ההקמה וההצבה מחדש של תצוגות אוספי שלושת האגפים של המוזיאון: אגף ברונפמן לארכאולוגיה, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש מנדל. התכנון החדש יאפשר למבקרים לראות בעין רעננה את אוספיו האנציקלופדיים של המוזיאון ולנוע על פי נטיית לבם במרחבי תולדות התרבות החומרית בעולם למן התקופה הפרהיסטורית במזרח הקדום ועד לאמנות עכשווית ישראלית ובינלאומית, מאמריקה ועד מזרח אסיה. 

 

 
  בניית אתרים  בניית אתרים