חדש   דגם ירושלים בימי הבית השני

דגם ירושלים בימי הבית השני

הדפסשלח לחבר
 

הדגם משחזר את מראה העיר ירושלים בשנת 66 לספירה. בשנה זו, ערב פרוץ המרד הגדול של היהודים ברומאים, הגיע שטח העיר לשיאו, כ 1,800- דונם (יותר מכפליים משטח העיר העתיקה כיום), ומספר תושביה המשוער היה 50 – 80 אלף.

הדגם נחנך בשנת 1966 במתחם מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים וזכה מיד להערכה רבה של חוקרים ותלמידים ושל קהל המבקרים מן הארץ ומחוץ לה. הדגם נבנה ביזמת בעל המלון, הנס צבי קרוך, לזכר בנו יעקב (ארנסט) שנפל במלחמת העצמאות, בקרב על הגנת קיבוץ ניצנים שעם חבריו נמנה. קרוך ביקש להעשיר את ירושלים, שהייתה אז מנותקת מן העיר העתיקה, בנכס של תרבות שהוא גם אטרקציה תיירותית, אשר יגלה למבקרים בו כיצד נראתה העיר היהודית בשיא תפארתה.

כשהיה צורך להעתיק את הדגם למקום אחר, נמצא מוזיאון ישראל למקום המתאים ביותר. בצד השיפורים שנעשו בדגם והיתרונות הרבים שמקנה לו מקומו החדש, עצם סמיכותו להיכל הספר פתחה פתח לשילוב תוכני ורעיוני בין השניים. הדגם והיכל הספר מייצגים שני קטבים במגוון הזרמים והקבוצות שהרכיבו את החברה היהודית בשלהי ימי הבית השני: מצד אחד העילית החברתית, הכלכלית והפוליטית, שעמה נמנו חוגי השלטון והכוהנים, ששלטה בעיר ביד רמה. כנגדה, מצד שני, היו קבוצות בדלניות, שנפשן קצה בחיי המותרות והשחתת המידות בעיר  ובמקדש והן בחרו להתבודד בחוף ים המלח ובין צוקי המדבר. ספרותן והגותן של קבוצות אלו משתקפות במגילות קומראן המוצגות בהיכל הספר.

ירושלים השתרעה אז על פני שני רכסים – הר הבית ושלוחת עיר דוד שבדרומו והגבעה המערבית, שהעיר העליונה שכנה עליה. גיא הטירופויאון הפריד בין שני הרכסים, ונחל קדרון וגיא בן הינום תחמו אותם ממזרח, ממערב ומדרום והקנו בכך לעיר הגנה טבעית. שטח זה הוקף בימי החשמונאים בחומה הנודעת בכתבי יוסף בן מתתיהו בשם "החומה הראשונה". רק מצפון לא היה כל מכשול טבעי ולפיכך לכיוון זה התפתחה ירושלים במאה שנותיה האחרונות, בהן ידעה שגשוג ופריחה. בתוך כך נוספו לה עם הזמן שתי חומות, המכונות אצל יוסף בן מתתיהו "החומה השנייה" ו"החומה השלישית". אולם מצפון גם נפתחה לימים הרעה על העיר: מכיוון זה צרו הרומאים והבקיעו את חומותיה. רוב שטחה של ירושלים, להוציא את חלקה הצפוני, נבנה בהיקף ובעצמה חסרי תקדים בימי החשמונאים ובמיוחד בימי שלטונו של המלך הורדוס, שמת 70 שנה קודם לשנה המוצגת בדגם. אין ספק כי לזכותו של מלך-בנאי זה, יותר מאשר לזכותו של כל שליט אחר, יש לייחס את הדר בנייניה ואת תפארתה של העיר.

במבט ראשון, העיר נושאת אופי הלניסטי-רומי מובהק. ואכן, המלכים בוני העיר, החשמונאים ובעיקר יורשיהם הורדוס וצאצאיו, הושפעו מאוד מן התרבות היוונית והרומית. שליטים יהודים אלה נקראו בשמות יווניים, נעזרו ביועצים נכרים וחיקו את אורחות החיים ואת דפוסי השלטון הרומיים. הדבר משתקף היטב בדמותה של העיר:

בתכנון העירוני, בסגנון המבנים והרחובות, במתחם המקודש הנישא בראש הר, בברֵכות המפוארות ובמתקני המים הציבוריים, במבני ההנצחה המונומנטליים ובמתקני הספורט והבידור. ואולם בהתבוננות מעמיקה יותר, מתגלים המאפיינים המייחדים את ירושלים כעיר יהודית. ראשית, קיים בה מתחם מקודש אחד בלבד – הר הבית – ובו מקדש אחד לאל יחיד. שנית, אין לראות פסלים או תבליטים המתארים דמויות אדם וחיות – לא במתחם המקודש, לא בכיכרות העיר ואף לא במבני הקבורה המפוארים. הסיבה להיעדר פסלים נעוצה בדיבר השני בעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ד). נוסף לכך בולטים בעיר, במיוחד בסביבות הר הבית, המקוואות הרבים והגדולים. אילו היינו נכנסים לבתים, היינו רואים מקוואות טהרה גם בהם, שכן לשמירה הקפדנית על טהרת הגוף יוחסה חשיבות ראשונה במעלה באורח החיים היהודי בזמן שבית המקדש עמד על תלו.

העיר רבת הפאר הנשקפת לפנינו בדגם לא התקיימה זמן רב. בשנת 66 פרץ המרד הגדול של היהודים ברומאים, ובשנת 70 , לאחר ארבע שנות לחימה, חרבה העיר וחרב בית המקדש. מאז ועד היום נותרו ירושלים והמקדש משאת לב ומחוז חפץ לתפילותיהם ולכיסופיהם של יהודים באשר הם.


ירושלים השתרעה אז על פני שני רכסים – הר הבית ושלוחת עיר דוד שבדרומו והגבעה המערבית, שהעיר העליונה שכנה עליה. גיא הטירופויאון הפריד בין שני הרכסים, ונחל קדרון וגיא בן הינום תחמו אותם ממזרח, ממערב ומדרום והקנו בכך לעיר הגנה טבעית. שטח זה הוקף בימי החשמונאים בחומה הנודעת בכתבי יוסף בן מתתיהו בשם "החומה הראשונה". רק מצפון לא היה כל מכשול טבעי ולפיכך לכיוון זה התפתחה ירושלים במאה שנותיה האחרונות, בהן ידעה שגשוג ופריחה. בתוך כך נוספו לה עם הזמן שתי חומות, המכונות אצל יוסף בן מתתיהו "החומה השנייה" ו"החומה השלישית". אולם מצפון גם נפתחה לימים הרעה על העיר: מכיוון זה צרו הרומאים והבקיעו את חומותיה. רוב שטחה של ירושלים, להוציא את חלקה הצפוני, נבנה בהיקף ובעצמה חסרי תקדים בימי החשמונאים ובמיוחד בימי שלטונו של המלך הורדוס, שמת 70 שנה קודם לשנה המוצגת בדגם. אין ספק כי לזכותו של מלך-בנאי זה, יותר מאשר לזכותו של כל שליט אחר, יש לייחס את הדר בנייניה ואת תפארתה של העיר.

במבט ראשון, העיר נושאת אופי הלניסטי-רומי מובהק. ואכן, המלכים בוני העיר, החשמונאים ובעיקר יורשיהם הורדוס וצאצאיו, הושפעו מאוד מן התרבות היוונית והרומית. שליטים יהודים אלה נקראו בשמות יווניים, נעזרו ביועצים נכרים וחיקו את אורחות החיים ואת דפוסי השלטון הרומיים. הדבר משתקף היטב בדמותה של העיר:

בתכנון העירוני, בסגנון המבנים והרחובות, במתחם המקודש הנישא בראש הר, בברֵכות המפוארות ובמתקני המים הציבוריים, במבני ההנצחה המונומנטליים ובמתקני הספורט והבידור. ואולם בהתבוננות מעמיקה יותר, מתגלים המאפיינים המייחדים את ירושלים כעיר יהודית. ראשית, קיים בה מתחם מקודש אחד בלבד – הר הבית – ובו מקדש אחד לאל יחיד. שנית, אין לראות פסלים או תבליטים המתארים דמויות אדם וחיות – לא במתחם המקודש, לא בכיכרות העיר ואף לא במבני הקבורה המפוארים. הסיבה להיעדר פסלים נעוצה בדיבר השני בעשרת הדיברות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ד). נוסף לכך בולטים בעיר, במיוחד בסביבות הר הבית, המקוואות הרבים והגדולים. אילו היינו נכנסים לבתים, היינו רואים מקוואות טהרה גם בהם, שכן לשמירה הקפדנית על טהרת הגוף יוחסה חשיבות ראשונה במעלה באורח החיים היהודי בזמן שבית המקדש עמד על תלו.

העיר רבת הפאר הנשקפת לפנינו בדגם לא התקיימה זמן רב. בשנת 66 פרץ המרד הגדול של היהודים ברומאים, ובשנת 70 , לאחר ארבע שנות לחימה, חרבה העיר וחרב בית המקדש. מאז ועד היום נותרו ירושלים והמקדש משאת לב ומחוז חפץ לתפילותיהם ולכיסופיהם של יהודים באשר הם.