האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג`ק , ג`וזף ומורטון מנדל   שדרת בתי-הכנסת: קדושה ויופי

שדרת בתי-הכנסת: קדושה ויופי

הדפסשלח לחבר
 

"כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶר בָּאוּ שָם" (יחזקאל יא: טז)

תחושת קדושה שורה על בית־הכנסת, לב־לבם של החיים היהודיים, המקום העיקרי לתפילה בציבור וזירה לפעילויות חינוך, חברה ותרבות. כאשר חרב בשנת 70 לספירה בית־המקדש השני הגיעה לקִצהּ מלאכת הקרבת הקרבנות, ובית־הכנסת, המכונה במקורות “מקדש מעט“, היה למקום המשמר את זכר המקדש שחרב ולמרכז רוחני. הקריאה בספר התורה – החפץ המקודש ביותר בבית־הכנסת – קיבלה מעמד חשוב בטקס.

בארון־הקודש, הקרוי גם “היכל“, שמורים ספרי התורה, והוא קבוע סמוך לכותל הפונה לירושלים, שכן התפילה בבית־הכנסת מכוונת אל עבר המקום שבית־המקדש שכן בו. כאשר מוציאים את ספרי התורה לצורך קריאה בהם, מניחים אותם על הבימה, או “התיבה“, שלפניה עומד שליח הציבור המוביל את התפילה. על המאפיינים הקבועים הללו נוספים מנהגים המשתנים בין תקופות וממקום למקום. במקורות היהודיים מוצאים מגוון עקרונות מנחים הנוגעים למיקומו, לצורת בנייתו, למראהו החיצוני ולעיצובו הפנימי של בית־הכנסת. כללים אלו שולבו באדריכלות המקומית והביאו לבנייה של בתי־כנסת במבחר עשיר של סגנונות.

ארבעה בתי־כנסת מקוריים משלוש יבשות מוצגים כאן, לצד עיטורים לספרי תורה המייצגים קהילות מרחבי העולם. שדרת בתי־הכנסת מזמינה את המבקר למסע היסטורי וגאוגרפי ארוך החושף מגוון של חללים וחפצים קדושים - לכולם משותפת המסורת הדתית והשאיפה לייפות את המקודש.

לשמות אוצרי המחלקה ראה רשימת צוות המוזיאון >>>


לבית הכנסת ויטוריו ונטו  >>>

לבית הכנסת מהורב   >>>

לבית הכנסת קדאבאמבאגם   >>>

לבית הכנסת "צדק ושלום"  >>>