האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן   היכל הספרספריית קומראן

ספריית קומראן

הדפסשלח לחבר
 

ספריית קומראן
 
"הם שוקדים בכל כוחם ללמוד את ספרי הראשונים ויותר מכולם את הספרים אשר נמצאה בהם תועלת לנשמתם ולגופם." (יוספוס פלוויוס, מלחמת היהודים ב, ח, ו)

אנשי ה"יחד" ייחסו חשיבות עליונה ללימוד כתבי הקודש ולעיסוק בפרשנות, בהלכה ובתפילה. ממאות המגילות שנמצאו באתר ומדיני החבורה המפורטים בהן עולה שהם קיימו כלשונם את דברי הכתוב: "ולא ימוש ספר תורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א: ח). לפי חוקיהם, היה על חברי הקהילה לדאוג שבכל שעות היממה תפעל בקרבם משמרת של לומדי תורה, כדי שיוכלו לחשוף את "רזי האל" בתחומי ההלכה, ההיסטוריה והיקום.

לימוד וכתיבה

"הם שוקדים בכל כוחם ללמוד את ספרי הראשונים ויותר מכולם את הספרים אשר נמצאה בהם תועלת לנשמתם ולגופם." (יוספוס פלוויוס, מלחמת היהודים ב, ח, ו)

פעילות הכתיבה והיצירה הספרותית של אנשי הכת התרחשה ככל הנראה בכמה חדרים במרכז הקהילתי של חורבת קומראן, ובעיקר בחדר הסופרים שבקומה העליונה. רוב המגילות נכתבו על קלף ומיעוטן על פפירוס. הכתיבה נעשתה בקולמוס עשוי קנה מחודד או מתכת קשה, שנטבל בדיו שחורה – תרכובת של פיח, שרף, שמן ומים. פיסות עור קטנות וחרסים כתובים שנמצאו מעידים על מנהג הסופרים לתרגל את ידם לפני תחילת ההעתקה.

סוג הכתב של המגילות העבריות והארמיות שנמצאו היה נפוץ בתקופת הבית השני, והוא מכונה כתב "יהודי" או מרובע. מגילות אחדות נכתבו בכתב עברי קדום, מספר זעום של מגילות נכתבו יוונית, וכמה חיבורים, העוסקים בהיבטים חשאיים שחברי הכת ביקשו להסתירם, נכתבו בכתב סתרים. לדעת החוקרים, יש לייחס לסופרי העדה את כתיבתן של חלק מן המגילות, ואילו היתר הובא מן החוץ.

מגילות המקרא

"מילדותם שקדו ללמוד את ספרי הקודש וקנו להם דברי-קדושה שונים." (יוספוס פלוויוס, מלחמת היהודים ב, ח, יב)

כל ספרי התנ"ך, חוץ מספר נחמיה ומגילת אסתר, נתגלו בקומראן. במקרים מסוימים נמצאו עותקים רבים של אותו ספר (למשל 30 עותקים של ספר דברים), ובמקרים אחרים - רק עותק אחד (כגון ספר עזרא). יש שהטקסט קרוב להפליא לנוסח המסורה, שהתקבע כאלף שנה לאחר-מכן במצחפים ימי-ביניימיים, ויש שהוא קרוב לנוסחים אחרים (כגון: התורה השומרונית או תרגום המקרא ליוונית הנקרא "תרגום השבעים"). בנוסף, נתגלו במקום מגילות ובהן תרגום "השבעים" (ספרי שמות או ויקרא) ותרגום לארמית (ספרי ויקרא ואיוב). 

מגילת ישעיהו (כתב-יד א') היא גולת הכותרת של מגילות קומראן. שכן היא היחידה מבין כל 200 המגילות המקראיות שנשתמרה בשלמותה (אורכה 734 ס"מ), והיא אחת מן הקדומות שבמגילות. החוקרים מעריכים, כי היא נכתבה בשנת 100 לפני הספירה. חוץ ממנה נתגלו כ-20 עותקים נוספים של ספר ישעיהו בין המגילות, והוא אף זכה לשישה "פשרים" (פרשנות כיתתית) ולמובאות רבות במגילות אחרות. מעמדו הבכיר של ספר זה עולה בקנה אחד עם נטייתה המשיחית של חבורת ה"יחד", שכן הנביא ישעיהו (ממלכת יהודה, המאה ה-8 לפני הספירה) הצטיין בנבואותיו על אחרית-הימים.
 
מגילות "הספרים החיצוניים"

"ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ" (קהלת יב: יב)

במקביל לספרי הקודש היו בתקופת הבית השני ספרים רבים אחרים, "הספרים החיצוניים", שבשל סיבות דתיות ואחרות קריאתם (בפומבי?) נאסרה, ועקב כך לא נשתמרו על-ידי היהודים. למרבה האירוניה, רבים מהם נשתמרו על-ידי הנוצרים: הספרים ה"אפוקריפיים" או ה"גנוזים" נשמרו ביוונית, במסגרת "תרגום השבעים" (כגון ספר טוביה וספר יהודית), או בתרגומים שנעשו על בסיס תרגום זה, ואילו כל השאר, המכונים  "פסוודואפיגרפיים", כלומר חיבורים המיוחסים לסופר בדוי, נשמרו בשפות שונות (כגון ספר היובלים בלשון געז [אתיופית קלסית] וספר חזון עזרא בלטינית).

ספרים אלה היו חביבים גם על אנשי כת מדבר יהודה. בין המגילות נמצאו כמה מהם שהיו ידועים קודם לכן רק בתרגום (למשל ספר טוביה או צוואת יהודה), אך גם רבים אחרים שלא היו ידועים כלל לפני גילוי המגילות. בקבוצה זו זוהו חיבורים המשכתבים את כתבי הקודש (כגון מגילה חיצונית לבראשית), תפילות, חיבורי חכמה ועוד. היות שבמקרים מסוימים נתגלו כמה כתבי-יד של אותו חיבור, אנו למדים שספרים אלה נחשבו מאוד בעיני אנשי הכת, וחלקם אולי אף נתפס "כתבי קודש" לכל עניין ודבר (כגון ספר חנוך הראשון).

המגילות הכיתתיות: הפשרים

"וגם התבוננו בדברי הנביאים, וכמעט לא שגו מעולם בנבואותיהם לעתיד." (יוספוס פלוויוס, מלחמת היהודים ב, ח, יב)

כתבי הקודש עמדו בבסיס החוויה האינטלקטואלית והרוחנית של חברי העדה, ופרשנותם נועדה "לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה ביד מושה וביד כול עבדיו הנביאים" (סרך היחד א: א-ג). החיבורים הפרשניים שכתבו אנשי הכת עסקו בפרשנות דיני התורה (כגון מגילת המקדש) או בפרשנות סיפורי המקרא (למשל צוואת לוי), והידועה מכולן  – בפרשנות דברי הנביאים. 

שיטת הפרשנות למקרא המכונה "פשר" נמצאה רק בקומראן, והיא נחלקת לשני סוגים: האחד –הפשרים הנושאיים (כגון 4QFlorilegium) והשני – הפשרים הרצים. בשיטה אחרונה זו מועתקים הכתובים פסקות פסקות לפי סדרם במקור, וכל פסקה מלווה בדברי הסבר. רוב הפשרים הרצים – כ-17 במספר - עוסקים בספרי הנבואה, כגון ישעיהו, נחום או חבקוק, ואחד - בספר תהילים, שגם אותו ראו אנשי העדה כספר נבואי. ההסברים המוצעים רומזים למאורעות הנוגעים לזמנו של המחבר (ומכאן חשיבותם מבחינת המחקר ההיסטורי), והם בעלי אופי נבואי. להוציא מקרים אחדים, לא מצוינים בהם שמות של אישים היסטוריים, אך מוזכרים כינויים כגון "מורה הצדק", "כהן הרשע", או "איש הכזב".

"סרך היחד": תקנון הכת

"שוכנים הם בצוותא כשהם מאורגנים חבורות-חבורות עם סעודות משותפות, וכל ימיהם הם מכלכלים את מעשיהם לטובת הכלל." (פילון, סנגוריה על היהודים יא:ה)

לפני שהתגלו מגילות מדבר יהודה לא היה בידינו מידע על חיי האיסיים, חוץ מן העדויות שנמצאו במקורות הקלסיים (יוספוס פלוויוס, פילון ופליניוס הזקן) ומרמזים יחידים בספרות חז"ל. משנתגלו המגילות, ניתנה בידינו הזדמנות נדירה להכיר מכלי ראשון את פרטי חייהם של אותם חסידים, באמצעות ספרות הסרכים שלהם (סרך = תקנון). ספרות זו, אשר לימים התפתחה במסגרת המסורת הנוצרית-הנזירית, אינה מוכרת מן המקרא, ומציאותה בקומראן היתה העדות הראשונה לקיומה.

מגילת "סרך היחד" נחשבת חיבור מפתח בהבנת אורח-חייה של העדה, שכן נידונים בה נושאים כגון קבלת חברים חדשים, כללי התנהגות בסעודות המשותפות, ואף עקרונות תאולוגיים. מן המגילה עולה, כי חברי הכת חיו חיי שיתוף ופרישות לפי כללים נוקשים. המגילה כתובה עברית ולה  12 עותקים, ובהם המגילה המוצגת כאן שנתגלתה כמעט בשלמותה בשנת 1947.

 מגילת המקדש 

מגילת המקדש עוסקת בפרטי הדברים הקשורים לבניין בית-המקדש ולעבודה בו, ומציעה תכנית של מקדש עתידי, דמיוני, משוכלל להפליא ובעיקר - טהור, אשר יחליף את המקדש הקיים שפעל בירושלים. תכנית המקדש המוצעת בה מבוססת על תכנית המשכן ועל מקדשי שלמה ויחזקאל, אך גם מושפעת מן האדריכלות ההלניסטית.

המגילה כתובה בסגנון ספר דברים, ואלוהים מדבר בה כביכול בגוף ראשון. יש הגורסים שהיא "מדרש הלכה", ויש הגורסים שהיא מעין "תורה חדשה" המשלבת את הדינים השונים הנוגעים למקדש יחד עם גרסה חדשה של חוקי התורה המוזכרים בספר דברים יב-כג. מחברה היה שייך ככל הנראה לחוגים כוהניים, והיא הועלתה על הכתב לפני פרישת העדה מאנשי ירושלים והליכתה אל המדבר, במחצית השנייה של המאה ה-2 לפני הספירה.  נראה, כי הרקע לכתיבתה היה המחלוקת סביב בית-המקדש הקיים בירושלים.

המגילה היא הארוכה במגילות הגנוזות (8.148 מ') והיא כוללת 66 עמודי טקסט.

 תפילות, מזמורים והודיות

חבורת המתבדלים שחיה בקומראן היתה בעלת נטייה דתית עמוקה, וכל מרצה כוון לעבודת האלוהים. בני החבורה חשו שמלאכים מלווים אותם ושמדרגתם הרוחנית מקרבת אותם לגבול שבין האנושי לשמימי.  100 המזמורים המקראיים ויותר מ-200 התפילות החוץ-מקראיות והמזמורים - רובם לא ידועים לפני כן - שנשתמרו במגילות, כגון: תפילות למועדים קבועים ואף לאחרית-הימים, לחשים מאגיים ועוד, הם עדות לאווירת הקדושה שעטפה אותם.

בין שפע היצירות הללו נמצא סוג מיוחד של המנונים המכונים "הודיות" על שום הנוסחה הקבועה הפותחת אותם: "אודכה ה'". בשמונה כתבי-היד של ההודיות זיהו החוקרים שני סוגים עיקריים: "הודיות המורה", המבטאות את רגשותיו של אדם מסוים ("מורה הצדק" של הכת?), המודה לאלוהים על שהעניק לו בינה לספר את צדקותיו ועל שהציל אותו מידי בליעל (השטן בכתבי הכת) וכוחות הרשע, ו"הודיות העדה" העוסקות בנושאים הנוגעים לכלל הקהילה. בשני הסוגים נעשה שימוש נרחב במינוחים קבועים (כגון "סוד", "קץ" ו"אור") וברעיונות (לדוגמה, החסד האלוהי ואמונה בגזרה) האופייניים לאמונת ה"יחד". 

 מלחמת בני אור בבני חושך

 אנשי ה"יחד" פנו אל המדבר מתוך שכנוע עמוק שהם חיים ב"קץ האחרון", בימים אחרונים שלפני יום הדין. לשיטתם, ההיסטוריה על כל שלביה גזורה מראש על-ידי האל, ועל כן ניסיונם של כוחות מלאך החושך ו"כל ממשלת בני עוול" להכשיל את "בני צדק" לא יצלח, והישועה - גם אם תתמהמה, בוא תבוא, ככתוב: "כל קיצי אל יבואו לתכונם (= לפי סדרם) כאשר חקק להם ברזי ערמתו (= חכמתו)" (פשר חבקוק ז: יג-יד).

חברי הכת חילקו את האנושות לשניים: "בני אור", הטובים והמבורכים – הם עצמם, ו"בני חושך", הרעים והמקוללים – האחרים (יהודים וגויים כאחד). לפי אמונתם, תתחולל באחרית-הימים מלחמה בין שני המחנות הללו, שפרטיה מצוינים במגילה "מלחמת בני אור בבני חושך". בחיבור זה, העוסק בפירוט רב בענייני גיוס, חלוקת הלוחמים ומידותיהם, כלי נשק ועוד, כתוב כי בתום הסבב השביעי של הקרבות יכריעו כוחות "בני צדק" בסיוע האל ומלאכיו את "חילות בליעל" (שם השטן בכתבי הכת). אז יוכלו אנשי העדה לחזור לירושלים ולקיים את עבודת האלוהים כהלכתה במקדש העתידי, שיעמוד בדרישותיהם ההלכתיות המחמירות, כמתואר למשל במגילת "ירושלים החדשה".