הודעות לעיתונות 2016

הודעות לעיתונות 2016

הדפסשלח לחבר
 
צל הצבע – תערוכה חדשה במוזיאון ישראל 
22 בדצמבר 2016 – 22 באפריל 2017
אוצרות: ריטה קרסטינג ואורלי רבי
11 בדצמבר 2016 >>

זה האיש: ישו באמנות ישראלית
22 בדצמבר 2016 – 20 באפריל 2017 
אוצר: ד"ר אמיתי מנדלסון
10 בדצמבר 2016 >>

רון עמיר: להעביר את הזמן בחולות / יעקב שופר: ילידי הארץ
22 בדצמבר 2016 – 22 באפריל 2017
אוצר: ד"ר נעם גל
10 בדצמבר 2016 >>

איילת שילה תמיר תמונה למשנה למנכ"ל מוזיאון ישראל

20 בספטמבר 2016 >>

ריטה קרסטינג תמונה לסמנכ"ל מוזיאון לודוויג בקלן

מוזיאון ישראל נערך לאירוע השיא של הקיץ:
מוזיאון ישראל סוגר את החופש בהפנינג ענק – 
הכניסה והפעילויות לילדים בחינם 
23 באוגוסט 2016 17:00 - 21:00
14 באוגוסט 2016 >>

מסע אל אחת התעלומות הגדולות באנושות: 
המומיה: סוד החניטה המצרית
כמה גבוהים היינו לפני 2,200 שנה ואיך זה שאפילו בעת העתיקה התמודדו עם אוסטאופורוזיס? מהשבוע ניתן לצפות במוזיאון ישראל במומיה מצרית בת 2,200 ● בדיקות חדשניות שנערכו עליה חשפו פרטים מרתקים על החיים במצרים העתיקה ובעיקר: על המוות 
27.7.16 – אפריל 2017  
24/7/2016 >>

מוזיאון ישראל - תערוכה מקיפה על האדריכלות ששינתה את פני הערים: 
בניין מקומי: 
אדריכלות מודרנית בימי המנדט הבריטי
7/7/16 – 31/12/16
30 ביוני 2016 >>

קבוצת "כאן עכשיו" רכשה לאוסף מוזיאון ישראל 16 עבודות של אמנים ישראליים
בסכום  712 אלף ש"ח

28 ביוני 2016 >>

תערוכת הקיץ החדשה של מוזיאון ישראל: 
פיקאסו: מחוץ לקווים
7 ביולי 2016 –19 בנובמבר 2016
26/6/2016 >>

מוזיאון ישראל מציג את דור האמנים הבא 
של ישראל
23 אמנים צעירים נבחרו להציג את עבודותיהם בתערוכה "זום 2016" שתיפתח השבוע בבית טיכו המחודש בירושלים 
הפתיחה: 2 ביוני 2016

1 ביוני 2016 >>

אירוע מיוחד לכבוד האדריכלית הבינלאומית פיליס למברט
זוכת פרס וולף לאדריכלות לשנת 2016
יום שלישי, 31 במאי בשעה 7 בערב
18 במאי 2016 >>

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת 2016 יוענק לאיתן אלוא
טקס הענקת הפרס יתקיים ב-1 ביולי 2016 במוזיאון ישראל ● תערוכה מיוחדת בספריית האיור תציג את האיורים המקוריים של הספרים הזוכים
מאי 2016 >>
 
תערוכת רטרוספקטיבית לאחת האמניות המוערכות בישראל:
אפרת נתן: סיד וזפת
הפתיחה: 19 באפריל 2016
אפריל 2016 >>


כל המשפחה יוצאת למסע בזמן של 3,500 שנה אל ימי הפרעונים: 
פסח מצרי במוזיאון ישראל – הכניסה לילדים חינם!
חול המועד פסח, 23/4/16 – 30/4/16
6.4.2016 >>

ג'יימס סניידר ישמש בתפקיד חדש כנשיא לפעילות הבינלאומית עבור מוזיאון ישראל החל מינואר 2017 בתום תקופה של 20 שנה כמנכ"ל המוזיאון
תחת הנהגתו של ג'יימס חווה המוזיאון צמיחה חסרת תקדים במספר המבקרים, בהעשרת האוספים, בפיתוח התכניות, בהתרחבות פיזית, בהגדלת הקרנות הצמיתות ובשדרוג הפרופיל בינלאומי.
28.02.2016 >>

אונסק"ו הכריז על כתר ארם צובא 'נכס תרבות בין לאומי' 
9.2.2016 >>
מוזיאון ישראל בחר בדן הנדל לתפקיד אוצר לעיצוב ולאדריכלות
26.1.2016 >>


תערוכה חדשה
במוזיאון ישראל: פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר
הפתיחה: 4 במרס 2016 

10 בינואר 2016

--------------------------------------------------------------
 
צל הצבע – תערוכה חדשה במוזיאון ישראל 
מוזיאון ישראל מפגיש לראשונה בתערוכה "צל הצבע" ארבעה אמנים שעבודותיהם פרצו דרך באמנות המופשט של המאה העשרים: אוטו פרוינדליך, לן לאי, ליז'יה קלארק ובלינקי פלרמו ● השפעתם של הארבעה ניכרת באמנות העכשווית, אף שהם עצמם פחות ידועים לציבור הרחב ● התערוכה היא מפגש מחודש וייחודי עם האמנות המופשטת
22 בדצמבר 2016 – 22 באפריל 2017
אוצרות: ריטה קרסטינג ואורלי רבי
אף שלכאורה אין קשר בין ארבעת האמנים העומדים במרכזה של תערוכה חדשה שתוצג במוזיאון ישראל, לא תקופתי ולא מקומי, די במבט חטוף ביצירות להבין מדוע הם מוצגים יחד: כל הארבעה הגיעו - ממקומות שונים ומרקע שונה - להפשטה אמנותית, והתייחסו לצבע כחומר מרכזי ביצירה שלהם. שם התערוכה "צל הצבע" מתייחס למאפיין הנוסף שארבעת האמנים התייחסו אליו: כמובן שלצבע אין צל, אך כל אחד מהארבעה מנסה להבקיע את הדו-ממדיות של משטח הציור ולפרוץ אל הממד השלישי.

אוטו פרוינדליך, הוותיק שבחבורה, פעל בפריז ובברלין עד למלחמת העולם השנייה. הוא האמין בסוציאליזם ושאף לקרב באמצעות ציוריו את החברה לרוח התנועה. עבודותיו הן מניפסטים פוליטיים המנוסחים בצבע וכתם במקום במילים. ב-1937, כאשר פתחו הנאצים את התערוכה ״האמנות המנוונת" בניסיון  להוקיע את האמנות המודרנית כסכנה לחברה, הם בחרו תצלום של פסל ״האדם החדש״ של פרוינדליך לעטיפת הקטלוג. זו לא הייתה בחירה מקרית. פרוינדליך נולד למשפחה יהודית, וכבר משנות העשרים לחייו הסתובב בחוגי אמנות האוונגרד לצד פיקאסו, בראק ואחרים. עם עליית השלטון הנאצי הוחרמו יצירותיו. חבריו האמנים ניסו לצאת לעזרתו אך ב-1943 הוא הועבר למחנה הריכוז מיידאנק, ושם מצא את מותו. בין עבודותיו בתערוכה, יוצגו הקטלוג של תערוכת האמנות המנוונת ופסלו "העלייה לשמים" הנחשב לפסל המופשט הראשון באמנות המערבית.

לאן לאי נולד בניו זילנד ב-1901. חייו מתאפיינים בנדודים: מניו זילנד עבר לסידני, לאחר מכן עבר לסמואה, ובשנות העשרים לחייו התיישב בלונדון. כעבור עשרים שנה עבר לניו יורק וסיים את חייו עם אשתו בפורטו ריקו. ייתכן שהנדודים הללו מסבירים במשהו את המשיכה הגדולה שלו לתנועה. לאי התחיל ליצור סרטים בשנות ה-30, כאשר אמנות הקולנוע הייתה בחיתוליה, ואיש לא יכול לתאר את סרטוני היו-טיוב שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולמנו. 

סרט הקולנוע היה מדיום שהתאים ללאי: הוא מתייחס לצלולואיד עצמו כאל בד ציור כשהוא מצייר, חורט, מורח צבע עליו ישירות וכל זאת בשילוב מופלא עם מוזיקה ייחודית לכל אחת מעבודותיו. לאי חלוצי גם בחיבור שבין אמנות אוונגרד לאמנות מסחרית. חלק מעבודותיו נעשו בתמיכת גופים מסחריים ושימשו גם כפרסומות. 

בלינקי פלרמו היה ונשאר דמות מיתית בעולם האמנות: אמן של אמנים. הוא נולד בגרמניה ב-1943 כפטר שוורץ, ובגיל 18 שינה את שמו לבלינקי פלרמו בהשראת מאפיונר אמריקאי שהתפרסם בזכות קשריו בקרבות אגרוף. בעבודות של פלרמו אפשר לראות את הניסיון של בני תקופתו לנסח אמנות חדשה לעולם חדש. פלרמו למד אמנות בדיסלדורף, אצל יוזף בויס, אחד מן האמנים המכוננים של המאה העשרים שידוע בהתנגדותו לציור המסורתי. 

ב-1977 בעת חופשה באיים המלדיביים מצא האמן את מותו בנסיבות לא ברורות כשהוא רק בן 33. למרות שהלך לעולמו בגיל צעיר, השאיר אחריו גוף עבודה עשיר ומסקרן. הוא היה בן דורו של האמן הנודע גרהרד ריכטר ונותר רק לדמיין לאן היה מתפתח לאור חדשנותו בזמן כל כך קצר. מבט חטוף על מכלול העבודות בתערוכה מגלה כי על אף שפלרמו השתמש בחומרים תעשייתיים ויומיומיים כמתכת, יריעות בד ועץ – עבודותיו מעוררות חוויה אסתטית רגשית.

ליז׳יה קלארק, ילידת ברזיל, אמנית אישה בעולם האמנות הגברי בברזיל, מעולם לא ניסתה לברוח מן המציאות אל המופשט. העבודות הגרפיות שלה נראות כפריסות של קופסאות כאשר עין הצופה מנסה לחבר מחדש את המשטחים לאובייקטים נפחיים. ניתן להסתכל על עבודותיה של קלארק כבחינת סוגיות אדריכליות של גוף וחלל בדו-ממד. אמנותה של קלארק מונעת מרצונה לגרום לצופה לחוויה אקטיבית בעת הביקור במוזיאון בכלל ובתערוכה שלה בפרט.
בתערוכה מוצגים ה"בישוס" – פסלים שיצרה קלארק בשנות ה-60. ב-1959 בחרה קלארק לנטוש את הציור ולעסוק בפיסול, וכינתה אותו ״בישוס״. מקור השם במילה הספרדית 'יצורים'. את אותם ה'יצורים' היא יוצרת ממשטחי מתכת גיאומטריים, שהיא מחברת בעזרת צירים.  קלארק אינה מקבעת את הפסלים לצורה סופית אלא מאפשרת למבקרים לעצב אותם כראות עיניהם, וכך המבקרים הופכים לשותפים למעשה היצירה. בדרך זו היא מצליחה לשתף את הצופה ולהפעיל אותו מול העבודה והוא מפיח חיים ב"בישוס" הקטנים. 

בהמשך חייה פונה קלארק לחפש את מקום החיבור בין הצופים לאמנות. היא ממשיכה במיצגים בשיתוף קהל ולבסוף נוטשת את עולם האמנות לטובת תחום הפסיכותרפיה. כאשר מתבוננים בעבודותיה, רואים כי האמנות שלה הונעה מאז ומתמיד על ידי הרצון לחבר בין עולם הגלריה והמוזיאון למציאות ולשבור את החיץ בין הצופה לאמן.

התערוכה מחולקת לארבעה חללים ומאפשרת ליהנות מאופיו המיוחד של כל אמן ולראות כיצד היצירות הללו מתמזגות זו בזו ומספרות את סיפורה של אמנות המופשט במאה העשרים. 

-----------------------------------------------------------------------------------
 
זה האיש: ישו באמנות ישראלית 
מה לישו באמנות ישראלית? תערוכה ראשונה מסוגה במוזיאון ישראל תציג באור חדש את השפעותיו המפתיעות של ישו, דמותו וסמליו על האמנות היהודית והישראלית, דרך עבודותיהם של: מרק שאגאל, ראובן רובין, מנשה קדישמן, מיכל נאמן וסיגלית לנדאו ואמנים בולטים נוספים.
22 בדצמבר 2016 – 20 באפריל 2017 
אוצר: ד"ר אמיתי מנדלסון

לאורך ההיסטוריה ראו יהודים רבים את ישו כדמות האחראית לחיים תחת חוקים מגבילים ורדיפות בשם הנצרות. מוזיאון ישראל יציג תערוכה מקיפה המאירה באור מפתיע וחדש את דמותו של ישו כמקור לביטוי ויצירה באמנות היהודית והישראלית ב-150 השנים האחרונות. תערוכה פורצת דרך זו מציגה יצירות מוכרות להם ניתנת פרשנות חדשה לצד תגליות של יצירות עלומות של אמנים ידועים. התערוכה מראה שדווקא דמותו "האסורה" של ישו שימשה בידי אמנים יהודים גשר בין היהדות לנצרות וכרטיס כניסה לתרבות המערבית. באותו זמן הייתה דמותו גם דרך לפשר בין יסודות סותרים בנפש האדם והאמן: בין הגופני לרוחני ובין החולשה והכאב. 

ישו, מחולל הדת הגדולה בתבל, שהאשימה את היהדות באי-קבלתו כמשיח ו"בן-האלוהים", הפך בידי אמנים יהודים החל מסוף המאה ה-19 לדמות שהגישה כתב-אישום נגד הכנסייה האנטישמית ושסימלה את הסבל היהודי בכלל ובשואה בפרט. אמנים ציוניים, שפעלו בראשית המאה ה-20, קשרו בין תחייתו מן המתים ובין תחיית העם היהודי בארצו. עם הקמת מדינת ישראל, נטו אמנים ילידי הארץ להזדהות עם ישו האדם כסמל לסבלו של היחיד ולבטא את הפן המוסרי האוניברסלי שבדמותו. הם הזדהו עמו כמי שנלחם בממסד ונצלב על דעותיו וראו בו את מודל האמן המיוסר. גם ההקשר הפוליטי והחברתי של הדמות והאפשרות לזהותה עם קרבנות המלחמות ועם החלש והדחוי באשר הם, לא נעלם מעיניהם והוא נוכח בעיקר ביצירות מן השנים האחרונות שעוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. 

דמותו של ישו מופיעה ביצירות בתערוכה ברבדים גלויים, סמויים או מופשטים. בציורו של מאוריצי גוטליב "ישו מטיף בכפר נחום" מ - 1878-79, שהובאה במיוחד מהמוזיאון הלאומי בוורשה, ישו נראה כשהוא עטוף טלית ומטיף בפני קהל גדול בבית כנסת; בציורו של מארק שאגאל, "צליבה צהובה" שצויר ב-1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, ושהובא לתערוכה במיוחד ממוזיאון הפומפידו בפריז, ישו מתואר בהילת קדוש נוצרי ובתפילין של יד ושל ראש כסמל לסבל היהודי דווקא; יותר מחצי מאה לאחר מכן צילם עדי נס קבוצת חיילים בקומפוזיציה המזכירה את "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה-וינצ'י בצילום שהפך לאבן דרך באמנות הישראלית; בעבודת הווידאו של סיגלית לנדאו החותמת את התערוכה נראית האמנית כשהיא עומדת על אבטיח בים המלח בדומה לתיאורי מריה אם ישו העומדת על כדור הארץ, עם ידיה פרושות לצדדים בתנוחת הצליבה. במהלך המחקר על התערוכה התגלה כי פני הכבש בציוריו של מנשה קדישמן יוצרים זיקה חזקה הן לדמותו האיקונית של ישו כפי שצוירה מימי הביניים, הן לסמל הקדום של השֵה כמייצג את ישו הקורבן האולטימטיבי. 

בתערוכה כ-100 יצירות של כ-40 אמנים ידועים והיא תלווה בקטלוג עב קרס בעברית ובאנגלית.
 
 
---------------------------------------------------------------------------


רון עמיר: להעביר את הזמן בחולות / יעקב שופר: ילידי הארץ 
מ"הפנתרים השחורים" ועד סוגיית הפליטים האפריקנים בישראל, שתי תערוכות צילום חברתי המציגות את מאבקם של אלו המבקשים להיקלט בחברה, אז והיום. מוזיאון ישראל יציג את עבודותיהם של רון עמיר ויעקב שופר בשתי תערוכות, אשר יעמדו זו לצד זו, ופותחות צוהר נדיר אל עולמם. התערוכה כבר מעוררת הדים ועניין במוזיאונים ברחבי העולם.
22 בדצמבר 2016 – 22 באפריל 2017
אוצר: ד"ר נעם גל

מוזיאון ישראל יציג שתי תערוכות צילום העוסקות באחד הנושאים הבוערים ביותר כרגע בעולם - הגירה. בצד אחד תוצג תערוכתו של רון עמיר, "להעביר את הזמן בחולות", בנושא סוגיית הפליטים האפריקנים, ומן הצד השני תפתח תערוכתו של יעקב שופר, "ילידי הארץ", העוסקת ב"פנתרים השחורים". מוזיאון ישראל רואה בתערוכות אלה מפגש בין שני אמנים חברתיים חשובים כאשר האחד נחשב לאבי הצילום החברתי בישראל והשני כמייצג את הצילום החברתי העכשווי. 
ר
ון עמיר הוא צלם חברתי-תיעודי המוכר כמי שעוקב אחרי השוליים החברתיים והגיאוגרפיים בישראל. במהלך שלוש השנים האחרונות עקב רון אחרי דיירי מתקן השהייה "חולות" שבנגב, המחזיק למעלה מ-3,000 פליטים מסודאן ומאריתריאה, והפך את שגרת חייהם לשגרת חייו. הקשר נוצר דרך ביקורים תכופים וממושכים במקום, קשר שנמשך גם לאחר סיום הפרויקט. ביצירותיו המצולמות של עמיר לא ניתן לראות את הפליטים עצמם, אלא רק סממנים של שגרת חייהם וההווי אשר יצרו במרחבי המתקן. בעזרת היעדרותם הפיזית מן היצירות מנסה עמיר להסביר ולהציג את מצבם של הפליטים האפריקנים בישראל. צילומיו אינם צילומי זוועות או מחדלים, אלא תמונות נוף ודיוקנאות אשר העוולות מוצפנות בתוכן, כמו ספסל מאולתר מפסולת שנאספה במרחבים המדבריים והוא משמש להעברת הזמן עד לשחרור.

לצד תערוכתו של רון עמיר תוצג תערוכתו של הצלם יעקב שופר. הסדרה המצולמת "ילידי הארץ", שהאמן תרם למוזיאון ישראל, מציגה דיוקנאות של חברי תנועת "הפנתרים השחורים" בירושלים שנוצרו לאור מאות שעות של מפגשים וראיונות שערך האמן בשכונות מוסררה וקטמון בירושלים. היצירות אמנם צולמו בשלהי שנות ה-70, אך הן נראות רלוונטיות לשיח הציבורי בישראל כיום יותר מתמיד. התערוכה, אשר לא הוצגה מאז 1983, עקבה אחרי חברי תנועת המחאה אשר מחו על מצבם הכלכלי והחברתי של המזרחים בישראל ועל היחס האלים של המשטרה ומערכת המשפט. 

התערוכות, המוצגות זו לצד זו, מאפשרות למבקר לראות את התפתחות הצילום החברתי בישראל ואת מרכזיותה של חוויית המהגר בתוך סוג כזה של צילום. 
 
מוזיאון ישראל, ירושלים
אתר המוזיאון: http://www.imj.org.il/
 
יח"צ: בת כהן שרון כתב תקשורת 03-5373131
 
מחלקת העיתונות, מוזיאון ישראל, ירושלים, 02-6708935
 
 
----------------------------------------------------------------------------------------------


איילת שילה תמיר תמונה למשנה למנכ"ל מוזיאון ישראל
20 בספטמבר 2016

מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל אישרה פה אחד את הבחירה באיילת שילה תמיר לתפקיד משנה למנכ"ל מוזיאון ישראל. על מועמדותה של שילה תמיר לתפקיד המליצה ועדת האיתור בראשותו של יו"ר מועצת המנהלים עו"ד יצחק מלכו וחברים בה עו"ד אהרון אברמוביץ', ד"ר אריה (יוקי) גניגר והגב' אלינער מזוז.
בשלוש השנים האחרונות משמשת שילה תמיר כמשנה למנכ"ל הסוכנות היהודית. בעבר כיהנה כמנכ"לית פרויקט מסע ובתפקידים בכירים נוספים בסוכנות. שילה תמיר היא עורכת דין במקצועה וסיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית. היא ילידת ירושלים, נשואה ואם לשלושה ובעלת ניסיון בניהול ארגונים גדולים. היא תחליף את צח גרניט שכיהן כסמנכ"ל המוזיאון בשלוש השנים האחרונות וייכנס בחודשים הקרובים לתפקידו החדש כמנכ"ל האופרה הישראלית. 
 


----------------------------------------------------------------------------------------------

ריטה קרסטינג תמונה לסמנכ"ל מוזיאון לודוויג בקלן
17 באוגוסט 2016

מוזיאון ישראל מודיע, בהערכה רבה, כי ריטה קרסטינג האוצרת לאמנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו תסיים את תפקידה בשנה הקרובה לטובת איוש משרת סמנכ"ל מוזיאון לודוויג בקלן, גרמניה. במוזיאון זה לאמנות מודרנית ועכשווית החלה קרסטינג את דרכה המקצועית ב-1997. 

ריטה קרסטינג התמנתה לתפקידה במוזיאון ישראל ב-2012,  לתקופה של חמש שנים. בכהונתה היא השפיעה רבות  על פעילות המחלקה לאמנות עכשווית בינלאומית: הן על האוסף הן על התערוכות. היא המשיכה בדרכה של המחלקה באיתור אמנים בתחילת דרכם, העשירה את האוסף ביצירות מאירופה וארה"ב והרחיבה את המבט לעבר אמנות עכשווית מאסיה ומאפריקה. 

מנכ"ל מוזיאון ישראל, ג'יימס סניידר, אמר כי "לצד אמנים מוכרים העשירה קרסטינג את האוסף באמנים רגע לפני פריצתם. בין האמנים שיצירותיהם נרכשו בתקופתה  של קרסטינג: היידי בוכר, סיפרייאן  גייאר, מלאני גיליגן, פטריט האליליי, קאמי אנרו, יאן וו, וג'ורג' אדאגבו. בתערוכה "מרחק של יום" (המוצגת כעת במוזיאון) אפשר לראות חלק מהרכישות החדשות של המחלקה. בדצמבר 2017 תיפתח תערוכה נוספת באצירתה במוזיאון בשם "צל הצבע", שבה היא מחברת ומפגישה את עבודותיהם של ארבעת האמנים: אוטו פרוינדליך, לן לאי, ליג'יה קלארק, ובלינקי פלרמו, ומדגימה את תפקידם המשמעותי בתולדות אמנות המאה העשרים מקונסטרוקטיביזם להפשטה".

סניידר הוסיף כי "קרסטינג תמשיך את עבודתה במוזיאון ברכישות לאוסף ובתערוכות עד סוף השנה, במקביל לתחילת עבודתה במוזיאון לוודויג בסתיו. אנחנו מודים לה ומעריכים את תרומתה הגדולה למוזיאון, ובטוחים שכפי שהיא הצליחה לטוות מערכת קשרים עמוקה ומשמעותית עם צוות המוזיאון בארץ ועם תומכי המוזיאון בארץ ובעולם – היא תעשה חיל בתפקידה החדש.  אנו מאחלים לה הצלחה רבה וכבר מתגעגעים." 
 
בהיעדרה תמלא את מקומה האוצרת הראשית של האגף לאמנויות, מירה לפידות, עד למינוי אוצר/ת חדש/ה למחלקה.
----------------------------------------------------------------------------------------------
מוזיאון ישראל נערך לאירוע השיא של הקיץ:
מוזיאון ישראל סוגר את החופש בהפנינג ענק – 
הכניסה והפעילויות לילדים בחינם 
חגיגת הקיץ הגדולה של מוזיאון ישראל חוזרת ● ביום ג' הבא 23.8 יהפוך מוזיאון ישראל את תערוכת "חוטים וקשרים" לחגיגה ענקית של הפעלות לילדים ● בין הפעילויות המיוחדות: סדנאות פיסול בחוטים, הופעות של קוסמים, משחקים בחבלים, מופעי קרקס מפתיעים, קולנוע תחת כיפת השמיים ואפילו היכרות מרתקת עם עולם העכבישים ● בחודש אוגוסט כל הילדים נכנסים חינם למוזיאון, וכל הפעילויות בהפנינג יהיו ללא תשלום 
23 באוגוסט 2016, בין השעות 17:00 – 21:00 
 
אחרי הופעות הענק בגן האמנות, מבוך החבלים והפעלות הקיץ המיוחדות שסחפו עשרות אלפי ילדים, מוזיאון ישראל מחזיר את הפנינג הקיץ הגדול לכל המשפחה. המוזיאון נערך לחגיגה ענקית לילדים שתהווה את שיא אירועי הקיץ. במהלך ההפנינג תהפוך תערוכת חוטים וקשרים המוצגת בימים אלה באגף הנוער, למשך יום שלם, למרכז פעילויות וסדנאות לכל המשפחה. הילדים יוכלו להשתתף בכל הפעילויות בחינם וההורים – ללא כל תשלום נוסף. בחודש אוגוסט המוזיאון פותח את שעריו לילדים עד גיל 17 בחינם – בכל יום.

מופעי קרקס יפתיעו את המבקרים במוזיאון וחברי קבוצת הגובהטרון ינחו וידריכו את הילדים כיצד ללכת על חבל מתוח.  אחרי ביקור בתערוכת "חוטים וקשרים" ובמבוך החוטים שמקבל את פני הבאים לתערוכה, יוכלו הילדים להתנסות בעצמם בפיסול באמצעות חוטים בסדנאות היצירה של אגף הנוער במוזיאון וליהנות ממופעי קסמים שיציגו את עולם החוטים מזווית מפתיעה. במהלך החגיגה יוכלו הילדים לשחק במשחקי חבלים שהוריהם שיחקו: יויו, גומי וקפיצה על חבל. שחקני תאטרון הקומקום יציגו סיפורים משעשעים בעזרת בובות, חפצים וחבלים. המוזיקאי עודד נפתלי, ינגן ויספר על שלל כלי מיתר מכל העולם. הילדים גם יוכלו לשמוע על גיבור העל המזוהה ביותר עם עולם החוטים - ספיידרמן - בשיחה מיוחדת שכולה סיפורים על עולמם המופלא של העכבישים. האמן הרב תחומי, גבריאל רענן, הכין במיוחד להפנינג מיצג מיוחד: הוא יעמוד על חבל מתוח ויצייר את המתרחש סביבו. החגיגות יסתיימו בקולנוע תחת כיפת השמים, שם ניתן יהיה לצפות בכוכבים ובקטעים מסרטים הקשורים לחוטים ולקשרים בחיינו.  

חגיגת הענק נוצרה בהשראת התערוכה חוטים וקשרים המוצגת באגף הנוער של המוזיאון. התערוכה מציגה, באמצעות האמנות, את עולם החוטים הקושרים את חיינו, מהחוט הראשון – חבל הטבור, דרך חוטי תפירה, חוטי צמר, חוטי ניילון, חוטי חשמל ועד לעולם הווירטואלי של המחשב והקשר האל-חוטי. כל החוטים הללו זוכים לטיפול אמנותי מפתיע ועוברים למרכז הגלריה. חוטי קשירה של מפרשיות שנמתחו בין שני קצוות בגלריה, נראים כמו מפל של קרני אור, ועליהן מרחפים יצורים שונים מעל לראשי המבקרים. חבלים ושקי יוטה העשויים חוטים יוצרים סעודה משפחתית שבה כל הכלים תלויים מהתקרה ומרחפים ללא שולחן ועוד עבודות רבות ומקוריות של אמנים מהארץ ומחו"ל. 
 
 
עוד במוזיאון במהלך חודש אוגוסט: 
 
נע באוזן 2.0 - מופע מקורי, אינטראקטיבי וחוויתי מבית היוצר של דנה רוטנברג. במהלך המופע, לא רק שכל צופה בוחר לעצמו מה ישמע, אלא גם נע בחלל המוזיאון, ולוקח חלק פעיל אם בעמידה, אם בישיבה ואם בשכיבה. פס הקול משלב בין טקסטים בגובה העיניים ליצירות מוזיקליות מסגנונות שונים ומגוונים. מרחב המוזיאון מהווה חלק בלתי נפרד מהחוויה, והיצירות המוצגות בו זוכות ליחס המאפשר לצופים להתבונן בהן במבט אחר. 
המופע יתקיים בתאריכים 17, 22, 24, 29 באוגוסט. בשעה  11:00
60 ₪ למבוגר (כולל כניסה למוזיאון), 45 ש"ח לילד. 
 
כמו כן, הילדים מוזמנים להמשיך וליהנות מהפעילויות הייחודיות באגף נוער של המוזיאון בהשראת התערוכה חוטים וקשרים: 
בחצר הפעילה של אגף הנוער - מבוך ענק מחוטים וחבלים, ובתוכו יוכלו הילדים ללכת על גשר חבלים, לטפס, ללמוד קשרים מיוחדים, למשוך בחבלים המפעילים מנגנונים שונים, ולהשתתף במלאכת אריגה משותפת. (לבני 6 – 16)
בסדנת המחזור - ילדים יוזמנו ליצור לוליינים ומריונטות על חוט, כלי מיתר, קורי עכביש, חכה ודג או כל דבר אחר ,מיוחד או נחמד העשוי מחוטים. (לבני 3 – 7)
בספריית האיור - יוצגו מדי יום סיפורי חוטים מאוירים בתנועה במשחק ובשיר. (לבני 3 – 6)
סיור מודרך פעיל בעקבות "חוטים במוזיאון" לכל המשפחה - מדי יום ברחבי הגלריות במוזיאון יוצא סיור מותאם לכל המשפחה שעוקב אחר מלאכת השזירה, האריגה והרקמה בעולם של פעם ויכלול גם התנסות במלאכות אלו. (לבני 6 – 12). 
ולילדים שלא יכולים להתנתק ממכשיר הסלולר, השיקו במוזיאון ישראל במיוחד לקיץ אפליקציה ייחודית "Israel Museum", המיועדת לכל המשפחה לחוות את גלריות המוזיאון באופן שונה. האפליקציה מעמיקה את ההתבוננות של הילדים והמבקרים ביצירות עצמן ולא במסך הסמארטפון. כך הילדים עומדים מול יצירת האמנות ופותרים על גבי המסך הקטן חידות על היצירה, פאזלים, מוצאים את ההבדלים, מסמנים פריטים ועוד, בזמן שרוב תשומת הלב שלהם מוקדשת ליצירות עצמן של האמנים הגדולים. 
 

------------------------------------------------------------------


מסע אל אחת התעלומות הגדולות באנושות: 
המומיה: סוד החניטה המצרית
כמה גבוהים היינו לפני 2,200 שנה ואיך זה שאפילו בעת העתיקה התמודדו עם אוסטאופורוזיס? מהשבוע ניתן לצפות במוזיאון ישראל במומיה מצרית בת 2,200 ● בדיקות חדשניות שנערכו עליה חשפו פרטים מרתקים על החיים במצרים העתיקה ובעיקר: על המוות 
27.7.16 – אפריל 2017  
מהרגע שהן התגלו הסעירו מסתורי המומיות את הדמיון האנושי. מוזיאון ישראל חושף מומיה בת 2,200 שנה ו מאפשר, בעזרת טכנולוגיה חדשה, להציץ מבעד למעטה המסתורין הכבד ולגלות את סיפורה האמתי. אם חשבתם שאתם יודעים הכול על מומיות, נכונה לכם הפתעה.

במרכז התערוכה "המומיה: סוד החניטה המצרית" עומדת המומיה של אירֶת-חוֹר-אֶרוּ, כהן דת מהעיר אחמים במצרים. מומיה זו, המוצגת עם ארון הקבורה המעוטר שלה, הגיעה לישראל ב-1928 כמתנה למכון האפיפיורי המקראי בירושלים מן המסדר הישועי באלכסנדריה. עד כה היה ידוע מעט מאוד על קורותיה ובטעות סברו שמדובר במומיה של נער בן 17. בדיקות מעמיקות שכללו גם בדיקת T.C שערך צוות המוזיאון יחד עם המרכז הרפואי כרמל בחיפה וחוקרי אוניברסיטת תל אביב, חשפו פרטים חדשים על אורחות חייו של חור-ארו במצרים של לפני 2,200 שנים. 

על פי הבדיקות, המומיה השתמרה בצורה מצוינת וניתן להבחין בעצמות, שיניים, רקמות, כלי דם ואפילו עפעפיים. מתברר שחור-ארו היה בסביבות גיל ה-40, מבוגר בהרבה ממה שסברו קודם לכן. גובהו הגיע ל-1.67 מטר, אבל במהלך אלפי שנות מותו, גופו התכווץ בלא פחות מ-13 ס"מ. בסריקת ה-T.C התגלה כי אירת חור-ארו סבל מאוסטאופורוזיס. הרופאים שבדקו את המומיה הופתעו לגלות זאת שכן נהוג לייחס את המחלה למאה ה-20 וכאופיינית בקרב אנשים שלא מרבים להיחשף לשמש ואינם מקפידים על פעילות גופנית. מממצאי הסריקה עולה כי לפני שמת ונחנט, הוא סבל גם מעששת ומנסיגת חניכיים. הדמיות ה-T.C של המומיה שהתקבלו בסריקות, יופיעו גם הן בתערוכה ויאפשרו למבקרים להכיר מקרוב מאוד את החיים והמוות בעת העתיקה וכיצד נחנטה הגופה וזכתה לחיי נצח.

המומיה עצמה מכוסה בביטומן שמקורו, כנראה, באזור ים המלח וחסרים בה איברים פנימיים שככל הנראה הוצאו בתהליך החניטה. ממצאים אותנטיים נוספים שנמצאו בקברים שונים במצרים העתיקה ויוצגו בתערוכה, מאפשרים לפענח את סוד החניטה המצרית. צלמיות של דמויות חנוטות שאיתן נקברו המתים מעידות מה חשבו המצרים על החיים בעולם הבא. ביניהן אפשר למצוא צלמיות המתארות עבדים שאמורים לבצע עבודות כפייה בעולם הבא במקומו של המת ובכך לאפשר לו לנוח. קמעות, דיוקנאות של אנשים שנחנטו ושובצו על המומיה שלהן, לחשים מתוך "ספר המתים" המצרי ופסלים של אלים מוצגים גם הם בתערוכה ומתארים את התהליך שהאדם עובר לאחר מותו. אחד התהליכים המרתקים שעוברים המתים הוא שקילת לבו של האדם לאחר מותו. אם הוא היה קל ממשקל נוצה, הוא מובל לעולם הבא. אם לבו כבד יותר, המשמעות היא שהמעשים הרעים והחטאים שביצע בחייו רבים מנשוא ולכן הוא נטרף על ידי מפלצת. 
 
המצרים לא חנטו רק בני אדם. בתערוכה תוצג גם מומיה של ציפור מגלן. גם מומיה זו הגיעה לישראל במתנה באחד האירועים ההיסטוריים החשובים ביותר – הנשיא המנוח אנואר סאדאת העניק אותה לרמטכ"ל לשעבר והארכאולוג יגאל ידין לאחר החתימה על הסכמי השלום עם מצרים ב-1979. המגלן נחשבה לבעלת מעמד דתי מיוחד במצרים העתיקה. צילום רנטגן שבוצע הראה כי בתוך ארון הקבורה ישנה גופה שלמה שלה עם תכריכים וקמעות.

במיוחד לצורך התערוכה הכין המוזיאון חוברת הפעלה מיוחדת לילדים ומשחקים באפליקציה ייעודית (Israel Museum) להורדה חינם, דרכן הם יכולים ללמוד על החיים והמוות במצרים העתיקה. 

אוצרת: גלית בנט דהן 
 



-----------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל - תערוכה מקיפה על האדריכלות ששינתה את פני הערים: 
בניין מקומי: 
אדריכלות מודרנית בימי המנדט הבריטי
7/7/16 – 31/12/16

הימים הם ימי שנות השלושים של המאה הקודמת, אדריכלות חדשה נוצרת ברחבי העולם, אך דווקא בארץ ישראל שבה עסוקים בבניין המדינה שבדרך, האדריכלים מאמצים את השפה החדשה. האדריכלות המודרנית ששומרת על קווים גאומטריים פשוטים ונקיים מקישוטים פוגשת בישראל את הסוציאליזם ואת השאיפה לבנות כאן חברה חדשה. מוזיאון ישראל פותח תערוכה חדשה המציגה את השפה הייחודית שנולדה בישראל שנים ספורות לפני הקמת המדינה וממשיכה להיראות בעיקר ברחובות תל אביב, חיפה וירושלים עד היום.

כמאה תצלומים ושרטוטי יד אדריכליים מקוריים יאפשרו למבקרים לצאת למסע בזמן לתקופה שבה ביתו של הפרט היה חלק מהכלל ולהיפך. המסע נערך בערים תל אביב, חיפה וירושלים שבהן נפגשו ערכי הסוציאליזם עם הפונקציונליות והפשטות המודרניים הבינלאומיים. התוצאה היא, בין הייתר, גגות משותפים תוססים בפעילות, מרפסות הממשיכות את פעילות הדיירים בסלון אל תוך הרחוב, חדרי מדרגות נרחבים המאפשרים לדיירים להיפגש בהם ומיזוג בין חיי הרחוב הציבורי והחצרות הפרטיות. 

התערוכה מבוססת על ספרם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס המאגד מחקר אדריכלי בן למעלה מ-20 שנה: "ארכיטקטורה בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי 1917-1948". כרמי-מלמד ופרייס חקרו עשרות רבות של בניינים וניסו להתחקות אחר המאפיינים האדריכליים המקומיים של התקופה באמצעות ניתוחי מבנים שערכו. רישומים אלה, שריד למסורת כמעט נעלמת של רישומים אדריכליים מרהיבים ביופיים, יוצגו בתערוכה לצד סקיצות מקוריות וצילומי בניינים שצולמו באותה התקופה ויאפשרו לקהל המבקרים להבין את העומד מאחורי שפת האדריכלות המודרנית המקומית. 
כיום העיר של אותה תקופה אמנם נוכחת, אבל היא נמחקת בקצב הולך וגדל על ידי אדריכלות המבטאת תפישת עולם חברתית המקדשת את הפרט ויוצרת חיץ ברור בין הפרטי לציבורי. 

בין הפרויקטים הידועים המוצגים בתערוכה ניתן לראות את בית אגינסקי של שמואל ברקאי (1934), הקזינו בבת גלים של אלפרד גולדברגר (1934), בית מקס ליבלינג של דב כרמי (1936), בית הזכוכית של תאודור מנקס (1938), בית אנגל של זאב רכטר (1933) ומעונות עובדים של אריה שרון (1937). 
אוצר התערוכה: אורן שגיב 
 

------------------------------------------------------------------
קבוצת "כאן עכשיו" רכשה לאוסף מוזיאון ישראל 16 עבודות של אמנים ישראליים בסכום של 712 אלף ש"ח

האמנים שעבודותיהם נרכשו: פיטר יעקב מלץ, פאטמה שנאן דרע, נירית טקלה, דור זליכה לוי, גלעד אפרת, רון עמיר, תום פניני, גל וינשטיין, אריאל שלזינגר, הדר סייפן, הלל רומן והדסה גולדויכט ● אחת העבודות הבולטות שנרכשו היא ציור של נירית טקלה המציגה את ההשפלה שחוו נשות העדה האתיופית בזמן שאולצו לעבור גיור כשהן במקווה חשופות לעיני הרבנים ● שליש מהעבודות שנרכשו נעשו ע"י אמניות ● גילם הממוצע של האמנים שעבודותיהם נרכשו השנה הוא 37 ● עד כה רכשה הקבוצה ב-7 שנות פעילותה 114 עבודות בסכום של יותר מ-.74 מיליון ש''ח

קבוצת "כאן עכשיו" לרכישת אמנות ישראלית, שהוקמה על ידי אגודת ידידי מוזיאון ישראל, רכשה לאחרונה 16 יצירות אמנות ישראלית עכשווית. באירוע השנתי של הקבוצה נרכשו השנה עבודותיהם של 12 אמנים ישראליים בסכום כולל של 712 אלף ש''ח. 

היצירות החדשות שנרכשו לאוסף המוזיאון הן מאת האמנים: פיטר יעקב מלץ, פאטמה שנאן דרע, נירית טקלה, דור זליכה לוי, גלעד אפרת, רון עמיר, תום פניני, גל וינשטיין, אריאל שלזינגר, הדר סייפן, הלל רומן והדסה גולדויכט. 
"במקווה" 2016, מאת האמנית נירית טקלה היא אחת היצירות שנרכשו ווהיא מוצגת כעת בתערוכה "זום 2016" בבית אנה טיכו. טקלה, שעלתה לישראל מאתיופיה בגיל 6, מתארת בציור את ההשפלה שחוו נשים אתיופיות שנאלצו לעבור גיור עם הגעתן לישראל, אף שחיו כיהודיות באתיופיה. הציור התבסס על עדותה של אחת הנערות שתארה את ההשפלה שחשה עם יציאתה מהטבילה במקווה כשבגדיה נצמדו לגופה לעיני הרבנים שהיו שנכחו שם.
ציורה של פאטמה שנאן דרע "שטיחים על אספלט", היא הוא הראשונה הראשון מאת האמנית שנכנסת לאוסף המוזיאון. דרע, ילידת הכפר הדרוזי ג'וליס, הזמינה נערים ונערות מהכפר לפרוס מאות שטיחים על הכביש הראשי בכפר עד חסימתו. דרע מעידה כי השטיחים שמזוהים עם עבודתה "מסמנים את המרחב על היבטיו האוטוביוגרפיים התרבותיים והאמנותיים" . 
עבודה בולטת אחרת, "יום הולך ויום בא" , של פיטר יעקב מלץ המכסה כיום על קיר שלם במוזיאון, מתארת מסע רגלי בן שבועיים מביתו של האמן במושבה קדימה בשרון ועד למוזיאון ישראל בירושלים. מלץ יצר תבניות ב-16 תחנות בדרך ויצר קיר יציקות ענק בגובה של יותר משישה מטרים. בין התחנות המיוצגות בקיר הן ביתו של האמן, קברו של אחיו, מקום הירצחו של יצחק רבין ז"ל ו"אדם", פסלו של אוגוסט רודן העומד בכניסה למוזיאון ישראל.
קבוצת "כאן עכשיו" הפועלת כבר 7 שנים במוזיאון ישראל רכשה עד כה 114 עבודות מאת 68 אמנים, בסכום כולל של יותר מ-4.7 מיליון שקלים. הקבוצה הוקמה ע"י אגודת הידידים של מוזיאון ישראל שמנוהלת על ידי לאה רוטשטיין והיא רוכשת את היצירות בהתאם למדיניות אוסף המוזיאון. בראש הקבוצה עומדים רבקה סקר, נשיאת סות'ביס ישראל ועו"ד גיל ברנדס. בין חברי הקבוצה המונה 55 תומכים, שלומית מלכו, רחל ומשה ינאי, חני וגדעון המבורגר, עו''ד מיכאל ומיכל צלרמאיר, חנה פריזן, יהודית ורוני קצין, יעל ורמי אונגר, רוני בהרב וצילה ירון. 
 



-------------------------------------------------------------------


תערוכת הקיץ החדשה של מוזיאון ישראל: 
פיקאסו: מחוץ לקווים
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל מספקת הזדמנות נדירה לחזות ב-70 שנות יצירה של מי ששינה את פני האמנות ● באמצעות לא פחות מ-300 עבודות שחלקן מגיעות ממוזיאון פיקאסו ומן המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ואף צילומים שצולמו בידי גדולי הצלמים, יוכלו המבקרים לצאת למסע לתוך השינויים שחלו בנפשו של האמן ובעבודתו בתקופה הכחולה, בתחילת דרכו ועד ליצירות שנעשו שנה בלבד לפני מותו ● מבחר העבודות ממחיש כיצד אירועי השעה, לצד הנשים בחייו, חודרים אל יצירתו ומבשרים על שינויים וחידושים בה
7 ביולי 2016 –19 בנובמבר 2016
יותר מ-800 רישומים והדפסים של פבלו פיקאסו, מגדולי האמנים, שמורים באוסף של מוזיאון ישראל. יצירות אלה צוירו על נייר – חומר פגיע מאוד - נשמרות בתנאים מיוחדים ולרוב אינן נחשפות לאור. בחודש הבא יפתח מוזיאון ישראל תערוכה חדשה שתציג כ-300 מהיצירות האלה, לצד ציורים ועבודות על נייר שיגיעו בהשאלה ממוזיאונים מובילים ברחבי העולם.
העבודות יוצגו באופן כרונולוגי, החל מ-1904, כשפיקסו היה בן 23, ועד 1970, שלוש שנים בלבד לפני מותו. העבודות הפותחות את התערוכה משתייכות ל"תקופה הכחולה", שהובנה כתגובה להתאבדותו של חברו הקרוב, ו"התקופה הוורודה" המגיעה מיד לאחריה. שלוש שנים בלבד לאחר מכן, הוא מחולל את המהפכה הגדולה שטלטלה את עולם האמנות – הקוביזם. המהפכה מגיעה לשיא בתערוכה עם השאלה מיוחדת מהמוזיאון לאמנות מודרנית – "נערה עם מנדולינה". המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הוריד את היצירה הזו באופן זמני מתצוגת הקבע שלו במיוחד על מנת להשאילה לתערוכה במוזיאון ישראל. יצירה זו תוצג לצד רישום מאוסף המוזיאון של גבר עם מנדולינה. בהתבוננות בשתי היצירות ניתן לראות את מאפייני הקוביזם שיצר פיקאסו וכיצד הוא מפרק צורות תלת ממדיות ומציג חפצים ודמויות מנקודות מבט שונות בעת ובעונה אחת. 
השאלות-מפתח מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וממוזיאון פיקאסו בפאריז מציגות את התנסויותיו של פיקאסו בכל הקשור לאמנות 'פרימיטיבית' והחפצים שהגיעו באותה תקופה מאפריקה.
הסיור בציר הזמן בין התקופות והסגנונות, ממחיש את כושר ההמצאה והחדשנות המתמדת של פיקאסו. סדרת צילומים של פיקאסו, שנעשתה בידי גדולי הצלמים דאז, כמו מאן ריי וברסאיי, מראה כיצד האמן עצמו הפך לאייקון בינלאומי. התערוכה מספרת את סיפורו של פיקאסו באופן שלם: האמן נע בין סגנונות וחוזר שוב ושוב לאותם מוטיבים כשבכל פעם משמעותם משתנה בהתאם לאהבות החדשות בחייו ולהתפתחויות הקריירה שלו. 
שתי גלריות בתערוכה מוקדשות לשתי סדרות שנדיר לראותן מוצגות בהיקף שכזה: סדרת ההדפסים של וולאר, המוצגת לראשונה במלואה במוזיאון ישראל, ובה 100 הדפסים שפיקאסו יצר במשך שבע שנים לאמברוז וולאר, אספן האמנות ובעל הגלריה שייצג אותו בתחילת דרכו. בסדרה ניכרת שליטתו של פיקאסו במגוון טכניקות ההדפס ומופיע בה אחד המוטיבים המרכזיים ביצירתו – המינוטאור. יצור זה - חצי שור - חצי אדם - שימש לו אלטר-אגו והוא מספר סיפורים אישיים מחייו ומחיי הזוגיות שלו. הדמויות בסדרה זו ובעבודתו הפוליטית הראשונה של פיקאסו "חלום וכזב של פרנקו" שתוצג גם היא בתערוכה, יופיעו שוב כעבור כמה שנים בציורו המפורסם – הגרניקה.
סדרה נדירה נוספת המוצגת באופן כמעט שלם היא "347". בשל הארוטיות המפורשת ביצירות המרכיבות אותה, היא תוצג בגלריה נפרדת. פיקאסו יצר 347 הדפסים בטכניקות שונות ללא הפסקה בזמן קצר. כמות היצירות שנעשו בתוך 7 חודשים בלבד, מעידה כיצד האמן שבאותה עת כבר היה כמעט בן 90, המשיך ליצור בדחיפות מדי יום ולעתים יצר מספר הדפסים ביום. ההדפסים חתומים ומתוארכים בידי האמן בתאריך יומי כך שהם יוצרים כעין כמו יומן של יצירה שבוערת בחיוניות אדירה, מתריסה מול אימת המוות המתקרב ואינה יודעת מנוחה. 
 

-----------------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל מציג את דור האמנים הבא 
של ישראל
אמן מכפר פלסטיני שמתגורר בדובאי ויצר מנורה בצורת חומת ההפרדה, עבודת וידאו שסוחפת את המבקר לשגרת המקלטים בגבול הצפון ובניין "יד שרה" הנטוש שהפך לגן שעשועים ביזארי שהאחרונים שירצו לשחק בו הם ילדים ● במשך שנתיים בחן צוות מיוחד מאות עבודות של תלמידי בתי הספר לאמנות מכל הארץ, ובחר 23 אמנים שיציגו את עבודותיהם בתערוכה "זום 2016" שתיפתח השבוע בבית טיכו המחודש בירושלים 
הפתיחה: 2 ביוני 2016
 
בניין יד שרה בירושלים הוא אחד המבנים המוכרים בעיר. במשך שנים היה המקום עזוב ושכנו בו מחוסרי דיור ונרקומנים. זוג האמנים לימור תמיר ויניב עמר השתלטו על המבנה שאף ילד לא נכנס אליו במשך שנים רבות, והפכו אותו לגן שעשועים ביזארי ומסויט נטול ילדים. גן השעשועים החדש "חנה_לנד" עמוס בפרוטזות וחלקי בובות ברבי שחלקן הותך ומחלקן נותרו רק קרקפות, חלקי גפיים ופנים מעוותות, יוצר חוויה סוראליסטית שמתקשרת לעברו של הבניין ועוסקת בנכויות פיזיות וחברתיות. השם "חנה_לנד" לקוח משלוש דמויות של נשים נטולות ילדים: אנה טיכו שהתגוררה בסמוך, חנה התנ"כית ופקחית תנועה ברמת גן בשם חנה שהייתה מבקרת את האמנים בסטודיו שלהם מדי יום.
עבודתם של תמיר ועמר נבחנה על ידי צוות "זום" יחד עם כ-700 עבודות אשר מתוכן נבחרו היצירות שמרכיבות את התערוכה. במשך שנתיים סייר הצוות בבתי הספר לאמנות ברחבי הארץ ממכללת אורנים שבצפון ועד מכללת ספיר שבדרום ובחן את תערוכות הסיום השונות. הצוות ראיין אמנים ומרצים רבים ולאחר התייעצות עם צוות האוצרים הבכירים לאמנות במוזיאון ישראל בירושלים, נבחרו האמנים, שעבודותיהם יוצגו בתערוכה המורכבת כולה מדור העתיד של האמנים בישראל.
חלק גדול מהעבודות עוסק, בהתמודדות עם המציאות הפוליטית בישראל. לתוך קיר החנוכיות המוכר של ד"ר טיכו התווספה מנורה חדשה – הנראית כמו חומת ההפרדה - פרי עבודתו של פיראס סירייה, שגדל בכפר הפלסטיני ענתה וכיום הוא פועל בדובאי. סירייה גם יצר מזוזה שבמבט קרוב יותר ניתן לראות כי גם היא עשויה מלוחות הבטון העצומים שמרכיבים את החומה. הדר סייפן, שגדלה בקיבוץ דפנה, יצרה עבודת וידאו שמתעדת את הפחד הנלווה לשהות במקלטים בגבול הצפון. בזכות החשכה המוחלטת והדלקות האור הפתאומיות במקלטים השונים, המבקר בתערוכה הופך שלא מרצונו לחלק מהחוויה של שגרה בצל החירום המתרחש מעל פני האדמה. דור זליכה לוי הופך את אחד מחללי בית טיכו לתיבת נגינה ענקית של עוד. בכך זליכה לוי מחזיר את הבית למקורותיו כבית ערבי ויוצר זהות ישראלית חדשה המורכבת מהפיוט היהודי, הכלי הערבי ושימוש באמצעים אדריכליים, כמו רוזטה מכנסיות.   
חלק מהעבודות עוסקות בסוגיות חברתיות מורכבות, כגון עבודתה של האמנית נירית טקלה, בת העדה האתיופית, שמביעה את קשיי הקליטה שלה בישראל. בציורה של טקלה ניתן לראות את ההשפלה שחוות הנשים האתיופיות שנאלצות לעבור גיור כשהן מגיעות לישראל. כשהן יוצאות מהמקווה הן חשופות למבטם של הרבנים כשלגופן שמלות לבנות רטובות בלבד. בציור נוסף של טקלה נראית החסידה, המסמלת בעדה האתיופית כמיהה לירושלים והגעה לישראל, כשהיא גוססת ומוחזקת בידיים כהות. האמנית טלי מילשטיין שהתמודדה עם הפרעות אכילה מעלה את המודעות לנושא בצורה אמיצה וחושפנית כשהיא מציגה את עצמה דוחפת אצבעות לפיה כדי לגרום לעצמה להקיא ובו בעת מסתכלת בארוטיות על המתבונן. 
לאחר פתיחת התערוכה יוענק פרס מטעם "זום" בסך 50,000 ₪ לאמן המצטיין.
אוצרות:
גילה לימון, מייסדת מנהלת ואוצרת פרוייקט "זום", טל בכלר אוצרת פרוייקט "זום" ותמנע זליגמן, אוצרת בית טיכו.
צוות זום: גילה לימון, מייסדת מנהלת ואוצרת פרוייקט "זום", טל בכלר אוצרת פרוייקט "זום" ותמנע זליגמן, אוצרת בית טיכו.
האמנים המשתתפים:
ענבל אגוז, אסף אלקלעי, מעין בוני, חליל בלבין, דור זליכה לוי, נירית טקלה, ליאת כהן, מיכאל ליאני, כרמל מיכאלי, טלי  מילשטיין, נמרוד סחייק, הדר סייפן, אלה ספקטור, פיראס סרייה, יניב עמר ולימור תמיר, דניאל פרסאי, אסתר צלישר, זהר קוואהרדה, סיגל קוצ'קוביץ', מחמוד קייס,  סמאח שחאדה, נועה שקדי.
התערוכה תוצג בבית טיכו ברחוב אג"ן 10, ירושלים.
 

-----------------------------------------------------------------------

אירוע מיוחד לכבוד האדריכלית הבינלאומית פיליס למברט
זוכת פרס וולף לאדריכלות לשנת 2016
יום שלישי, 31 במאי בשעה 7 בערב
 
פיליס למברט, אדריכלית בינלאומית ואינטלקטואלית בעל שם, זוכת פרס וולף לאדריכלות לשנת 2016 ופרס אריה הזהב על מפעל חיים בארכיטקטורה בוונציה (2014) ומייסדת המרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול (CCA) תהיה אורחת הכבוד בערב מיוחד במוזיאון ישראל ירושלים. בערב זה יקחו חלק כלת הפרס פיליס למברט, נציג קרן וולף האדריכל אמנון רכטר ודן הנדל, האוצר החדש של המחלקה לאדריכלות  ועיצוב במוזיאון ישראל.
במהלך הערב ינהלו האדריכלים דיון בנושאי מוזיאונים, אוספים ותערוכות אדריכלות והרלוונטיות שלהם לפרקטיקה האדריכלית. האדריכל אמנון רכטר מקרן וולף יוביל דיון עם פיליס למברט על עבודתה כאדריכלית בעלת השפעה. אירוע זה יפתח סדרה של מפגשים שתוביל המחלקה לאדריכלות ועיצוב .
למידע נוסף על פיליס למברט:
http://www.thecanadianencyclopedia.ca/en/article/phyllis-lambert/
 
http://www.dezeen.com/2014/05/20/phyllis-lambert-awarded-golden-lion-venice-architecture-biennale-2014/
 
http://www.cca.qc.ca/en/about
 




---------------------------------------------------------------------

 פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת 2016 יוענק לאיתן אלוא

טקס הענקת הפרס יתקיים ב-1 ביולי 2016 במוזיאון ישראל ● תערוכה מיוחדת בספריית האיור תציג את האיורים המקוריים של הספרים הזוכים
 
איתן אלוא יקבל את פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק, על איוריו לספר "האחים גרים על-פי פרישמן" בהוצאה עצמית. חבר השופטים החליט להעניק את הפרס לאלוא לאחר בחינת 170 ספרים שיצאו לאור בעברית בשנתיים האחרונות עם איורים מקוריים. 

בנימוקיהם כתבו השופטים כי "איתן אלוא יצר פורמט חדש, המשלב בין ספר לפוסטר ומאתגר את הקריאה המסורתית בספר מאויר. הבחירה הנועזת לאייר שלוש ממעשיות האחים גרים בתרגומו של דוד פרישמן (משנת 1915) מכוונת את הפרויקט כולו לקהל בוגר מהמקובל לז'אנר. עלילותיהם של 'עדה המכשפה', 'חתנת אשת השועל' ו'החייט בשמים' מתגלות לעיני המתבונן רק עם פתיחת הקיפולים, וקבלת התמונה השלמה, בכל אחד מהסיפורים. הפורמט המקורי של אלוא מזמין חוויית דפדוף חדשה ליחיד או לקבוצה ומסמן חלל וטריטוריה חדשה עבור הספר בעידן הדיגיטלי". עוד החליטו השופטים להעניק ציונים לשבח לנעמה בנזימן על איוריה לספר "אמיליה" בהוצאת עם עובד, איה גורדון-נוי על איוריה לספר "אלף-בית" בהוצאת כתר, לדוד פולונסקי על איוריו לספר "לשבור את החזיר" בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר ולרוני פחימה על איוריה לספר "יקינתון" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר.

האיורים המקוריים של הספרים הזוכים יוצגו בספריית האיור במוזיאון ישראל בתערוכה: "איור זה כל הסיפור" ובמהלך חודש יולי יתקיימו במוזיאון מפגשים עם המאיירים הזוכים.

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק מוענק מדי שנתיים למאיירים מצטיינים בישראל, מאז משנת 1978. כמיטב המסורת של תמיכה באמנויות השונות, מוזיאון ישראל, ירושלים רואה חשיבות רבה בעידוד מאיירים של ספרי ילדים. למטרה זו הוקמה קרן בן-יצחק, לזכר רבקה (סופר) ומיכאל בן-יצחק שנהרגו בפיגוע בכיכר ציון בירושלים בשנת 1975. 

חבר השופטים: 
יו"ר: אורנה גרנות, אוצרת משנה לאיור ספרי ילדים, מוזיאון ישראל
פרופ' צביה ולדן, ראש החטיבה ללימודי נוער, המחלקה לעבודה סוציאלית אונ' בן-גוריון
גלית גאון, אוצרת ראשית מוזיאון העיצוב, והמוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, חולון 
יובל סער, אוצר ראשי "שבוע האיור" בתל אביב, ראש מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל
 
----------------------------------------------------------------------

תערוכת רטרוספקטיבית לאחת האמניות המוערכות בישראל:
אפרת נתן: סיד וזפת
גג תל אביבי שזופת בחורף וסויד לקראת הקיץ היה המצע למיצב פורץ הדרך שאפרת נתן הציגה לקראת ליל הסדר בשנת 1979 ● המיצב הפך לשמועה בשדה האמנות הישראלית שסיפרה כיצד הפכה נתן חפצים כגון מגבים, גופיות, חבילת תקליטים ואומגה, לדימויים של מערך חיים שלם מלידה ועד מוות ● תערוכה רטרוספקטיבית חדשה במוזיאון ישראל תפרוש יותר מ-40 שנות יצירה של אחת מהאמניות המרכזיות ביותר בישראל ● 
במיוחד לתערוכה זו, נתן משחזרת את המיצב "עבודה על הגג" שהיא יצרה על גג דירתה השכורה ברחוב שלמה המלך בתל אביב וחושפת עבודות חדשות שטרם הוצגו 
הפתיחה: 19 באפריל 2016
מוזיאון ישראל יציג תערוכה רטרוספקטיבית של האמנית אפרת נתן. נתן, אמנית מוערכת ומשפיעה, בעלת יצירה רבת פנים, תציג בתערוכה עבודות מרכזיות שפורשות יותר מ-40 שנות יצירה.
אפרת נתן, מחלוצות האמנות המושגית ואמנות הגוף בישראל, נולדה בשנת 1947 בקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן. העבודות שיצרה לאורך השנים מעוגנות בביוגרפיה שלה ובאירועי השעה בארץ. בלב התערוכה ניצב מבנה גדול בצורת האות T המייצג את בית הילדים שבו גדלה האמנית. המבנה מזמין את המבקרים להיכנס ולחוות שלושה מיצבי וידאו המתייחסים ללינה המשותפת בקיבוץ. בעבודת הווידאו "פניקס" (2007) מוצגת מיטת פעוטות העולה באש פעם אחר פעם - הד לאירוע טראומטי שנתן חוותה בילדותה כאשר  שומרת הלילה של בית הילדים הצילה ילד ממיטה שעלתה בלהבות. אותו T, בגרסה קטנה ומוקדמת יותר, הופיע על ראשה של האמנית, כמו מטוס או מצלמה גדולה, במיצג "פסל ראש" (1973), שבו צעדה באמצע רחוב פרישמן בת"א, יום אחרי מצעד צה"ל וחמישה חודשים לפני מלחמת יום כיפור. המבקרים בתערוכה יוכלו להציב את ראשם בתוך הפסל ולשחזר בדמיונם את ההליכה.
אחד המוטיבים הבולטים ביצירתה של נתן לאורך השנים הוא הגופייה. כשהיתה בת 14 ולאחר שזכתה בתואר אלופת ישראל לילדות בקפיצה לגובה, נפצעה נתן בגבה ונזקקה לטיפול רפואי - גבס בצורת גופיה. בכך קיבעו הרופאים את אחד המוטיבים המרכזיים של נתן. בתערוכה תוצג הגופייה, המזוהה כלבושם של החלוצים, במגוון מופעים שיצרה האמנית לאורך השנים ובהן עבודתה האיקונית משנת 1995 – "גופייה בחלון לזכר אבי". בתערוכה ייחשף גם "החלון הגדול" (2015), יצירה חדשה המורכבת מ-24 חלקים ובהם גופיות קרועות, מרוטשות ומתפוררות שאיבדו כליל את צורת הגוף. הקרעים נראים ככוכבים בשמי הלילה או כיצורים דמיוניים בחלון של מבנה ציבורי ומרמזים על התפוררות החברה.
 
במיוחד לרגל התערוכה במוזיאון, שיחזרה נתן את המיצב החשוב "עבודה על הגג" שהיה אחד מהעבודות תלויות המקום (site-specific) הראשונות בישראל. העבודה מחיה את המיצב משנת 1979 שנערך על גג ביתה דאז בשדרות שלמה המלך 91 בתל אביב וכלל אובייקטים כמו גופיות תלויות על מגבים, מגדל של תקליטי ויניל ועוד. גם במיצב זה מופיעות גופיות בשלל תפקידים, ותמיד כממלאות מקום של גוף. לרגל שחזורו של המיצב במיוחד לתערוכה, יצאה האמנית לחפש חפצים שיוכלו להחליף את מרכיביו של המיצב המקורי. נתן, שלאורך השנים יצרה עם כל כך הרבה גופיות, גילתה שכבר לא מייצרים גופיות מהסוג שהשתמשה בו בשנות השבעים. כמו מלבישה בסרט תקופתי, היא תפרה גופיות חדשות במקומן.
 
תערוכה זו מצטרפת לשורת תערוכות רטרוספקטיביות של אמנים ישראליים שהציג מוזיאון ישראל בשנים האחרונות. 
התערוכה תלווה בקטלוג מחקרי מקיף בעברית ובאנגלית ובו מאמרים שיפרשו הקשרים שונים ומגוונים ביצירתה הייחודית של אפרת נתן.
אוצרת: איה מירון
 



----------------------------------------------------------------------

כל המשפחה יוצאת למסע בזמן של 3,500 שנה אל ימי הפרעונים: 
פסח מצרי במוזיאון ישראל – הכניסה לילדים חינם!

בפסח הקרוב ישתלטו מסתורי הפירמידות  על מוזיאון ישראל ● כל המוזיאון יהפוך לזירת חיפוש המטמון בעקבות כתב חידה פרעוני נושא פרסים שיציע למשתתפים לפתור תעלומות ברחבי הגלריות ● חוברת מאוירת ומדריך קולי לכל המשפחה יאפשרו לילדים לסייר בעצמם בארץ ישראל הקדומה שנשלטה על ידי הפרעונים בתערוכת "פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר" ● אליה יצטרפו תערוכה המוקדשת כולה להגדות פסח בנות מאות שנים ותערוכה המתמקדת בכתבי יד המציגים את יציאת מצרים מנקודת מבטו של הקוראן ● וכמובן: סדנאות היצירה ושעת המיחזור המוכרות של מוזיאון ישראל - והכל בסגנון פרעוני
 
חול המועד פסח, 23/4/16 – 30/4/16
בפסח הקרוב יפתח מוזיאון ישראל  את שעריו חינם לכל הילדים עד גיל 17. הילדים יוכלו ליהנות מכל תערוכות המוזיאון הקבועות והחדשות ללא תשלום, ובראשן התערוכה המדוברת - "פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר". 
שחזורי הענק ופסלי הפרעונים בתערוכת "פרעה בכנען" יאפשרו לכל המשפחה לחזור בזמן 3,500 שנה אל ימי הפרעונים ששלטו על ארץ ישראל הקדומה – היא ארץ כנען. זוהי הפעם הראשונה בעולם שבה מוצגת תערוכה על הקשר בין המצרים לכנענים. לתערוכה זו הופקו מדריך קולי מיוחד לילדים וחוברת הפעלה ייעודית. המבקרים הצעירים (וגם המבוגרים) יוכלו לגלות למשל איך מזהים את המלך פרעה, מה זה ספינקס ואפילו לכתוב את שמם באלפבית הקדום ביותר בעולם ולהעלות את התוצאה בפייסבוק או לשלוח לחברים בוואטסאפ.
פעמיים ביום ישתלטו מסתורי הפירמידות  על המוזיאון וכתב חידה לכל המשפחה יהפוך את הגלריות לזירת הרפתקאות ענקית בעקבות הפרעונים. פתרון כתב החידה ידרוש מהמתמודדים להשתתף בתחנות אתגריות, משימות פיענוח, התבוננות, יצירה ודמיון. פרסים יוענקו מדי יום למפענחים את כתב החידה. כמו כן, יתקיימו סדנאות אמנות ברוח מצריים העתיקה.
הילדים יוכלו גם לגלות כיצד נראות הגדות לפסח בנות מאות שנים, מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19 ואילו ציורים עיטרו את אותן הגדות שהטקסט שלהם נשמר עד להגדות של ימינו. בתערוכת "מוסא במצרים: תיאורי משה בציור האיסלאמי" הם יוכלו לגלות כיצד הקוראן רואה את יציאת מצרים באמצעות מבחר ציורים ססגוניים מהמאה ה-15 ועד למאה ה-19, שבהם נראה משה כשהוא מוכיח את כוחו מול פרעה ובמקום נחש, הופך את המקל שלו ל...דרקון.
 
פסח מצרי במוזיאון ישראל – הכניסה לילדים חינם!
הכניסה לילדים חינם בין התאריכים 23/4-30/4
המירוץ למטמון –  חידת הפרעונים יתקיים בתאריכים 24/4- 27/4  
הזנקה מאגף הנוער בשעות  11:30 ו- 10:30| מחיר: 20 שקלים למשפחה
סדנאות אמנות ברוח מצרים העתיקה ושעת סיפור | 15 ש"ח
 

----------------------------------------------------------------------
 
28.02.2016

ג'יימס סניידר ישמש בתפקיד חדש כנשיא לפעילות הבינלאומית עבור מוזיאון ישראל החל מינואר 2017 בתום תקופה של 20 שנה כמנכ"ל המוזיאון



תחת הנהגתו של ג'יימס חווה המוזיאון צמיחה חסרת תקדים במספר המבקרים, בהעשרת האוספים, בפיתוח התכניות, בהתרחבות פיזית, בהגדלת הקרנות הצמיתות ובשדרוג הפרופיל בינלאומי.



 
 
 
 
 
 
 
מועצת המנהלים של המוזיאון בראשותו של עו''ד יצחק מלכו החלה בהליך חיפוש לבחירת מנכ"ל חדש למוזיאון שנועד להסתיים לפני תום תקופת כהונתו של ג’יימס בתפקיד זה.

מוזיאון ישראל הודיע היום כי ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון על שם אן וג'רום פישר, יחל בתפקידו החדש כנשיא לפעילות הבינלאומית מטעם ארגוני הידידים של המוזיאון בינואר 2017. בתפקידו החדש יוביל ג'יימס את פעילות פיתוח המשאבים הכספיים העומדים לרשות המוזיאון באמצעות אגודות הידידים הרבות של המוזיאון בארה''ב וברחבי העולם, אשר היוו את הבסיס לפיתוחו חסר התקדים של המוזיאון, תכניו, אוספיו ומתקניו. ג'יימס ימשיך לעסוק גם בקידום יחסי המוזיאון עם מוסדות אחרים בעולם וילווה את תהליך הקליטה של המנכ"ל הנכנס, ככל שידרש.

מועצת המנהלים של המוזיאון בישיבתה האחרונה ביום 23 בפברואר 2016 מינתה ועדת חיפוש למציאת מחליף לג’יימס שעם תום כהונתו כמנכ''ל יוכר כ"מנכ"ל בדימוס" (אמריטוס) של המוזיאון.

"תחת שרביט הניהול של ג’יימס סניידר שודרג המוזיאון כמעט בכל דרך אפשרית ובסס את מעמדו כאחד המוזיאונים החשובים בעולם", ציין עו''ד יצחק מלכו, יו"ר מועצת המנהלים של המוזיאון. "מנהיגותו היחודית וכישוריו המקצועיים והאישיים הבולטים הביאו את המוסד לשיא חדש שמהווה מקור גאווה לעם בישראל ומעורר עניין רב בעולם. אני משוכנע שפעילותו של ג’יימס בתפקידו החדש כנשיא לפעילות בינלאומית מטעם ארגוני הידידים של המוזיאון בארה''ב וברחבי העולם תזמן למוזיאון אפשרות להמשיך ולהעצים את תרומתו התרבותית הרבה לקהל המבקרים בו מהארץ ומחו''ל ולהבטיח זאת גם לדורות הבאים".

"ברצוני להודות לכל עמיתי בצוות המוזיאון, לעובדי המוזיאון ומתנדביו, לחברי מועצת המנהלים של המוזיאון ולכל ידידי המוזיאון ברחבי העולם על יחסי השותפות והתמיכה המופלאים שנוצרו בינינו במהלך ביצוע המשימה החשובה שהביאה לחיזוקו ולהאדרתו של המוסד הנהדר הזה", מסר ג’יימס. "אני מצפה להמשך עבודתנו המשותפת לקידומו של המקום הייחודי הזה".

ג’יימס סניידר מונה למנכ''ל מוזיאון ישראל בשנת 1997 והוביל אותו לצמיחה הדרמטית ביותר מאז היוסדו על-ידי טדי קולק, ראש העיר האגדי של ירושלים, לפני למעלה מ-50 שנה. בתקופה זו הוכפל מספר המבקרים במוזיאון, מממוצע של כ-400,000 ליותר מ-800,000; הקרנות הצמיתות שעומדות לרשותו צמחו פי 5 לכ-200 מיליון דולר. ג’יימס היה הרוח החיה גם בכל הקשור בפיתוחו הפיזי והארכיטקטוני המקיף של המוזיאון שנפתח מחדש בשנת 2010, לאחר השלמת פרויקט ההתחדשות וההרחבה בהיקף של 100 מיליון דולר שבעקבותיו אוחדו האגפים השונים של המוזיאון לכדי חוויית ביקור אחת בשטח כולל של 80 דונם, וגם הוכפל שטח התצוגה של המוזיאון בגלריות ששטחן 20,000 מ"ר, זאת תוך צימצום של 30% במספר המוצגים על מנת להשיג בהירות רבה יותר לגבי הנרטיב האוניברסלי של המוזיאון.
 
 
במהלך תקופת כהונתו של ג’יימס גם הורחבו אוספי המוזיאון בכל התחומים בהיקף של כ-55,000 מוצגים חדשים, בכלל זה עבודות אמנות בודדות ואוספי אומנות שלמים; פעילות זו הגיע לשיאה בשנת 2015, שנת היובל להקמת המוזיאון, אשר בה לבדה נוספו למוזיאון 20 אוספים חשובים וכ-500 עבודות אמנות בסך הכל. בין האוספים והיצירות האלה בולטים במיוחד: בתחום הארכיאולוגיה: אוסף רנה ורוברט בלפר לזכוכית עתיקה ועתיקות יווניות-רומיות ואוסף מתקופת הברונזה האירופאית של משפחת דמירג'אן; בתחום האמנות והחיים היהודים: המשנה תורה לרמב"ם (1457), אשר נרכש במשותף על-ידי מוזיאון ישראל ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק ; בתחום האמנות: יצירתו של ניקולס פוסן "חורבן בית המקדש בירושלים" (1625), עבודתו של רמברנדט "פטרוס בבית האסורים" (1631), אוסף ארטורו שוורץ לדאדא וסוריאליזם, עבודתו של ג'קסון פולוק "קומפוזיציה אופקית" (1949), אוסף הריאט ונואל לוין לצילום, עבודתו של גרהרד ריכטר "ציור מופשט" (1997); ובתחום האמנות העכשוית, שבו התבצעה על-ידי המוזיאון רכישה מקיפה של אמנות עכשווית בינלאומית ובה עבודות שהוזמנו על-ידי המוזיאון מאמנים בולטים כמו: אולאפור אליאסון, אניש קאפור, ודאג ומייק סטארן.

ג’יימס עסק רבות גם בקידום המעמד והנראות של המוזיאון בארץ ובעולם, זאת באמצעות סדרה שאפתנית של תערוכות מתחלפות בירושלים ותערוכות נודדות בעולם, מצפון אמריקה ודרומה דרך אירופה ואסיה. תערוכות אלה כללו גם כמה מתערוכות שנת ה-50 למוזיאון: "קיצור תולדות האנושות: התערוכה" (2015), בה הוצגו 14 פריטים מרכזיים מאוספי המוזיאון מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו ו-"לילה יורד על ברלין: יצירות נבחרות מהגלריה הלאומית הגרמנית 1905 – 1945" (2015); וכן תערוכות שהוצגו בשנים האחרונות: "ג’יימס טורל: מקום לאור" (2014), "שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי" (2014) "הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה" (2013), "חסידים: לא מה שחשבתם" (2012) ,"ויליאם קנטרידג': חמישה נושאים" (2011) , "פיקדון" ו"של מי התמונות האלה" (2008), שתי תערוכות משמעותיות על אמנות שנבזזה בזמן מלחמת העולם השנייה, ו-"סוריאליזם ומה שמעבר במוזיאון ישראל" (2007), תערוכות אשר נדדו מסביב לעולם בשנת 2009 ובשנת 2014-2015.

כמו כן עסק ג’יימס בטיפוח ובהרחבה של מעגל ארגוני הידידים של המוזיאון בעולם והרחיבו ל-16 מדינות, ובחיזוק התשתית הפיננסית לתמיכה בהרחבת האוספים, התקציב השוטף של המוזיאון, הגדלת הקרנות הצמיתות, הפיתוח הפיזי, התערוכות, והתכניות והאירועים לקהליו המגוונים של המוזיאון.
 
---------------------------------------------------------------
9/2/16

אונסק"ו הכריז על כתר ארם צובא 'נכס תרבות בין לאומי' 


כתר ארם צובא הוא אחד מכתבי היד החשובים ביותר של התנ"ך. פעמיים ריחפה מעליו סכנת אבדן: לפני כאלף שנה נשדד הספר בידי הצלבנים והועבר למצרים, שם רכשה אותו הקהילה היהודית בקהיר כ'פדיון שבויים' בהון עתק; בשנת 1947, בעקבות הצבעת האו"ם על תכנית החלוקה, תקף המון מוסת  את הקהילה היהודית והכתר – שהיה שמור בידי קהילת חאלב שבסוריה מאז שהגיע לידיה במאה ה-14  - נעלם. בימים אלה, 57 שנים לאחר שהובא הספר לארץ במבצע חשאי שארך שישה חודשים, הכיר אונסק"ו בכתב היד הידוע כתנ"ך העתיק בעולם הכרוך כספר, כפריט ייחודי ובעל מאפיינים אוניברסליים ייחודיים. הכתר שהופקד כהקדש בידי מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח של יד יצחק בן-צבי,  מוצג כיום בהיכל הספר במוזיאון ישראל בשיתוף פעולה בין שני המוסדות. זהו המוצג השני במוזיאון ישראל הזוכה להיכנס לרשימה היוקרתית של האו"ם.
במשך מאות שנים ריתק כתר ארם צובא דורות של יהודים בכל העולם. מאז כתיבתו בשנת 930 לספירה נחשב הספר לכתב היד החשוב והמדויק ביותר של התנ"ך ולמעשה, לספר התנ"ך הכרוך העתיק ביותר ששרד. כעת זוכה הכתר להכרה עולמית מיוחדת בחשיבותו: ארגון החינוך של האו"ם החליט להכיר בו כנכס תרבות בין לאומי.

בין היתר, הכתר ידוע ככתב היד שהרמב"ם השתמש בו לצורך כתיבת הלכות כתיבת ספר תורה. הכתר ידוע לא רק בשל חשיבותו הגדולה, אלא גם בשל הדרמה והמסתורין הסובבים אותו. פעמיים היה הספר בסכנה, פעם אחת כשנשדד מבית כנסת בירושלים במאה ה-11 בידי השלטון הצלבני והועבר למצרים, שם רכשה אותו מאוחר יותר הקהילה היהודית תמורת בכסף רב, ופעם נוספת בפרעות שפרע אספסוף בבית הכנסת העתיק בחאלב שבסוריה ב-1947. פרעות אלה הסתיימו בשריפת בית הכנסת ובהיעלמותו המסתורית של הכתר למשך עשור. תחילה חשבו כי הכתר נשרף בפרעות, אך גורלו המשיך לסקרן יהודים רבים בעולם. כמה חודשים לאחר הפרעות גילו עולים מחאלב ליצחק בן צבי כי הכתר לא נשרף ולא אבד, אלא מוסתר בחאלב והקהילה היהודית הפיצה שמועות על אובדנו על מנת שלא יחפשו אותו. רק בשנת 1957, לאחר מספר ניסיונות כושלים, הוברח כתב היד החשוב לישראל במבצע חשאי. כיום יש בידינו רק 295 דפים מתוך 487 שהיו בספר השלם. הכתר נמצא באפוטרופסות מכון בן-צבי של יד יצחק בן-צבי. במשך 7 שנים עבר הכתר תהליכי שימור ושיקום מקיפים במעבדות מוזיאון ישראל וכעת הוא מוצג לציבור בהיכל הספר במוזיאון ישראל.

בעקבות ההכרה שאונסק"ו הכריז עליה ייכלל תיעוד של הספר במאגר "זכרון עולם" של אונסק"ו שבו ניתן למצוא נכסי תרבות בינלאומיים בעלי מאפיינים יוצאי דופן, כהגדרת הארגון. מאגר "זכרון עולם" של אונסק"ו נוסד בשנת 1995 והוא כולל כ-300 פריטים ואוספים נבחרים וייחודיים מרחבי העולם. 

זהו המוצג השני במוזיאון ישראל, ירושלים הזוכה להיכנס לרשימה היוקרתית. לפני כשנה זכה לראשונה "כתב יד רוטשילד" להיכלל ברשימה היוקרתית. אז זו היתה הפעם הראשונה שבה זכו מוסדות ישראלים – מוזיאון ישראל ו"דפי העדות" של יד ושם להיכלל במאגר. הזוכים בתואר זה מהווים חלק מאוסף המורשת התיעודית העולמית. 
 
----------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל מינה את דן הנדל לאוצר לעיצוב ולאדריכלות


הנדל ייכנס לתפקידו בחודש יוני ויגבש את תכנית התערוכות של המוזיאון בתחום זה. מאז היווסדה בשנת 1973 שמה לה המחלקה לעיצוב ולאדריכלות למטרה להציג לפני הקהל הישראלי את תחום העיצוב, כחלק מהתרבות המקומית. 

דן הנדל, יליד 1978, הוא אדריכל, מורה במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל והעורך של Manifest, מגזין שנתי לאדריכלות ואורבניזם אמריקניים. הוא היה האוצר הצעיר של המרכז הקנדי לארכיטקטורה במונטריאול (CCA), והוא פיתח עבורו את התערוכה First, the Forests ואצר את התערוכה Aircraft Carrier שהוצגה בביתן הישראלי בביאנלה ה-13 לאדריכלות בונציה, ב-Storefront for Art and Architecture בניו יורק ובמוזיאון ישראל בירושלים. בנוסף, הוא אצר את התערוכה Wood: The Cyclical Nature of Materials, Sites and Ideas ב-New Institute ברוטרדם (2014) ותערוכה על האדריכל אברהם יסקי שתיפתח במוזיאון תל אביב ב-2016.

הנדל עומד לקראת סיום הדוקטורט שלו בפקולטה לאדריכלות בטכניון.

בשנה האחרונה הציג מוזיאון ישראל את תערוכת "דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנצ'סקה ברוך והנרי פרידלנדר" העוסקת בראשית הטיפוגרפיה בארץ ישראל. התערוכה זכתה להצלחה רבה ובמסגרתה אף יצא קטלוג חלוצי בתחום. בחודש יולי הקרוב יפתח המוזיאון תערוכה שתוקדש כולה לאדריכלות בימי המנדט הבריטי באוצרות אורן שגיב. בשלוש השנים האחרונות מוזיאון ישראל הרחיב את אוסף העיצוב שלו בשורה של רכישות חדשות ומתנות מעשה ידיהם של מעצבים בולטים לצד מעצבים צעירים, המוצגים כעת בגלריה לעיצוב במוזיאון. 

המחלקה לעיצוב ולאדריכלות הוקמה על ידי איזיקה גאון שעמד בראשה למעלה משני עשורים והביאה לקהל המקומי את המגמות העדכניות בתחום בארץ ובעולם. אלכס וורד שכיהן כאוצר בין השנים 1999-2012 הוביל את תחום העיצוב במוזיאון לרמות חדשות של מקוריות והציג כמה מהתערוכות המסעירות בעיצוב ובאדריכלות. מנכ"ל המוזיאון ג'יימס סניידר ברך על המינוי "בחירתו של הנדל כאוצר המחלקה מבשרת על פרק חדש בפעילות המוזיאון בשני תחומים כה מרכזיים בתרבות ובחיים עכשוויים". 
 
---------------------------------------------------------------- תערוכה חדשה במוזיאון ישראל: 

פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר 

בכורה עולמית לתערוכה המציגה את תקופת שלטונה של האימפריה המצרית על ארץ ישראל הקדומה

לפני 3,500 שנה יוצאת האימפריה המצרית לכבוש את כנען ● בית שאן, יפו ועזה הופכות למעוזים מצריים חשובים, מהם שולטים המצרים על כנען כולה ● הם משפיעים על התרבות, על חיי היום-יום, על הארכיטקטורה וגם על הדת ● גם האימפריה המצרית מושפעת מן המגע בין התרבויות ואלים כנעניים "מאומצים" על ידי המצרים ● המפגש בין שתי התרבויות הביא לאחת ההמצאות החשובות ביותר שידע המין האנושי – הכתב האלפביתי 
הפתיחה: 4 במרס 2016
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל מציגה לראשונה בעולם את סיפורה של התקופה שבה שלטה האימפריה המצרית על ארץ ישראל הקדומה – היא ארץ כנען. לפי התנ"ך, בתקופה זו התרחשה "יציאת מצרים". הממצאים מאותם ימים מעידים כי תקופה זו התאפיינה בקשר הדדי ועמוק בין האימפריה הכובשת לערים הכנעניות. קשר זה השפיע הן על המצרים הן על הכנענים. אלפי שנים לאחר מכן, ולמרות שסיפור שלטונה של האימפריה המצרית על ארץ כנען לא סופר עד כה לקהל הרחב, ניתן לקבוע בבירור כי קשר זה משפיע על כולנו עד היום.

בשנת 1,500 לפני הספירה יצא המלך המצרי פרעה תחותמס השלישי - "נפוליאון של מצרים הקדומה" - למסעות כיבוש נרחבים, שהביאו לביסוסה של האימפריה המצרית על שטח אדיר ממדים. הוא מביס את הכנענים בקרב במגידו ומחזק את אחיזתה של מצרים בכנען כולה. השפעת המצרים על התרבות בכנען ניכרת בכול. הכנענים בני המעמד הגבוה מתהדרים בחפצים ממצרים או כאלה העשויים בסגנון מצרי. תכשיטים, כלי אבן וחרס בסגנון מצרי נפוצים, ובערים בכנען מופיעות כתובות בשפה המצרית. מתנות דיפלומטיות כגון פסלים מצריים נשלחים לשליטים כנענים, ותבואה ומסים נשלחים מכנען למצרים. השפעת האימפריה המצרית על כנען אדירה, אולם גם מצרים מושפעת מן התרבות הכנענית. כך, למשל, כלי נשק בסגנון כנעני משמשים במצרים, עיצוב הקנקנים המצריים מושפע מכלים דומים בכנען ואפילו אלים כנעניים מרכזיים מאומצים על-ידי המצרים. 

המפגש בין התרבות המצרית לתרבות הכנענית הוביל, בין היתר, לאחת ההמצאות החשובות ביותר בעולם – האלפבית. כורי טורקיז כנענים שהועסקו בידי המצרים במכרות בחצי האי סיני נחשפו לכתובות המפארות מקדש שהיה במקום. הם התרשמו כל כך מהכתובות עד שרצו גם הם לכתוב הקדשות לאלים שלהם. כיוון שהיו כנענים, ולא ידעו לקרוא את כתב התמונות המצרי המסובך, הם לקחו מתוכו 30 סימנים בלבד והביעו באמצעות כל סימן את העיצור הראשון בתמונה שאותה הוא מייצג. כך, למשל, ציור של דג מבטא את האות ד' וציור של נחש מבטא את האות נ'. פשטותה של המצאה זו והקלות שבה ניתן ללמד אותה, הביאה למהפכה שאת פירותיה אנו קוצרים עד עצם היום הזה. המצאת הכתב האלפביתי תוצג בתערוכה גם באמצעות עזרים טכנולוגיים שפותחו במיוחד עבורה, והמבקרים אף יוכלו לכתוב את שמם בכתב האלפביתי הקדום בעולם. 

מצבות ניצחון, כתובות קיר ושרידים ארכאולוגיים ימחישו למבקרים בתערוכה את הנוכחות המצרית בכנען. התוצרים הדרמטיים של המפגש בין התרבויות מוצגים באמצעות שחזורים מונומנטליים של חלקי מבנים ובאמצעות פסלי מלכים ומגוון פריטים מחיי היום-יום ובהם תכשיטים, כלי תמרוקים, מראות, כלי אבן וחרס ועוד. ארון קבורה בסגנון מצרי שנמצא בעמק יזרעאל לפני כשנתיים יוצג לציבור בפעם הראשונה. הממצאים הרבים מעידים על הנוכחות הממושכת וההשפעה המצרית העמוקה בכנען. 

אמצעים דיגיטליים שנוצרו במיוחד לתערוכה יחזירו את המבקרים אחורה בזמן לתקופה מרתקת זו. בין היתר יוצג בתערוכה סרט, שהופק במיוחד עבורה, שבמרכזו עומדת "יציאת מצרים" על היבטיה השונים. המקרא מספר בהרחבה את סיפור יציאת מצרים, אך הממצאים מעידים כי בתקופה הרלוונטית כנען הייתה תחת שלטון מצרי. למרות המאמצים הנרחבים שהושקעו במחקר עד כה, טרם נמצא ממצא כלשהו התומך בסיפור יציאת בני ישראל ממצרים כפי שהמקרא מספר אותו. למרות זאת, הסיפור המקראי על יציאת בני ישראל ממצרים הפך לסיפור מכונן ולאבן יסוד של התרבות המערבית. בסרט ניתן לראות כיצד לאורך ההיסטוריה, עמים וקבוצות ברחבי העולם הזדהו עם הסיפור, ושאבו ממנו תקווה ונחמה. 

שנים של מחקר, היכרות עם אוספים ברחבי העולם, ובחינה של מאות ממצאים ארכאולוגיים, קדמו לגיבוש התערוכה. היא מציגה גם פריטים משמעותיים שהושאלו מהמוזאונים החשובים בעולם: הלובר בפריז, המטרופוליטן בניו יורק, המוזאון לתולדות האמנות בווינה והמוזיאון המצרי בטורינו. פריטים אלה, יחד עם אוסף מוזיאון ישראל ומוצגים שהושאלו מרשות העתיקות יאפשרו למבקרים להתבונן ולחוות את סיפור המפגש הממושך בין מצרים לכנען - סיפור ששינה את פני האזור שאנו חיים בו ואשר לא סופר עד היום.