על אודות   הודעות לעיתונות

הודעות לעיתונות

הדפסשלח לחבר
 

 

לפרטים:
מחלקת העיתונות, 02-6708935
 

חנוכה מחדש של מוזיאון ישראל ושל התצוגה המחודשת של אוספיו ב-26 ביולי 2010

ביתני כניסה, אולמות תצוגה וחללים ציבוריים חדשים מעצימים את חוויית המבקרים במוזיאון ובאוספיו האנציקלופדיים

ירושלים, 21 ביולי 2010 – חנוכה מחדש של מוזיאון ישראל, ירושלים וגניו המשתרעים על פני 80 דונם, של ביתני הכניסה וההכוונה, של אולמות התצוגה ושל החללים הציבוריים החדשים תיערך ביום שני, 26 ביולי 2010. מיזם ההתחדשות וההתרחבות הרב-שנתי של המוזיאון מעצים את חוויית המבקרים במוזיאון ובסביבותיו והוא נעשה ברוח התכנון האדריכלי המקורי של המוזיאון. את המיזם שעלה 100 מיליון דולר הובילו משרד ג'יימס קרפנטר לעיצוב בניו-יורק ומשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים בתל-אביב והוא כולל גם חידוש מקיף מבחינה תוכנית וצורנית של תצוגת שלושת אגפי האוסף של המוזיאון – האגף לארכאולוגיה, אגף האמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית, ועריכה מחדש של אוספיהם האנציקלופדיים.

סדרת תערוכות של רכישות חדשות ויצירות מופת מאוספיו הרב-תחומיים של המוזיאון יחנכו את אולמות התצוגה המחודשים, ובהן התערוכה המשולשת "שלושה אמנים, אוסף אחד: צבי גולדשטיין, סוזן הילר, ינקה שוניברי" שהאוצרים-האורחים השותפים לה הם אמנים ידועים בזכות עצמם. במוזיאון המחודש יוצגו גם שתי עבודות אמנות מונומנטאליות שנרכשו באחרונה, "והיתה הקשת" מאת אולאפור אליאסון ו"היפוך העולם, ירושלים" מאת אניש קאפור, שמגיבות באופן ישיר לסביבת המוזיאון ולמבנים החדשים שנוספו עליו.

לרגל חגיגות החנוכה תוכננה סדרה של אירועים מיוחדים לציבור הרחב שתתפרש על פני שבוע ימים ובה מופעי מוזיקה של יוצרים מן השורה הראשונה, פעילויות באולמות לכל סוגי הקהל ופסטיבל לילי של אמנות ומוזיקה שיכלול הופעות של אמנים, סופרים ואמני מיצג באולמות המחודשים של המוזיאון ובגן האמנות.

"ארבעים וחמש שנה לאחר פתיחת המוזיאון הנפלא הזה, השלמנו עכשיו מיזם התחדשות המאפשר לנו לשרת את הציבור באופן הטוב ביותר ולתת מענה הולם לצרכיו התרבותיים", אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון. "זאת היתה המשימה השאפתנית ביותר בתולדותינו והיא חוללה שינוי אמיתי בכל רחבי המוזיאון. אנו מצפים בכיליון עיניים למבקרים הרבים שיגיעו כדי ליהנות מהתערוכות המרתקות ומהחללים הציבוריים היפים ולחוות חוויה עשירה ומהנה יותר מן החפצים והיצירות שאין שני להם ומן הסביבה הטבעית היפהפיה של גבעת המוזיאון".

יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל יצחק מלכו, שהיה ממובילי מיזם ההתחדשות, אמר היום: "תמיד האמנתי שהאתגר האמיתי של מדינת ישראל בטווח הרחוק אינו פוליטי, ביטחוני או כלכלי אלא דווקא תרבותי-חברתי. השלמת פרויקט ההתחדשות והכשרת המוזיאון לדורות הבאים מחזקת את מעמדו כאחד מעמודי התווך התרבותיים בארץ, כאחד המוזיאונים החשובים בעולם וכמוקד עלייה לרגל לאנשים מן הארץ ומהעולם".  

מוזיאון ישראל, שתוכנן בידי האדריכל אלפרד מנספלד והמעצבת דורה גד כאזכור מודרניסטי של כפר ים-תיכוני, גדל בצורה אדירה מאז נפתח בשנת 1965. מאפייניו האדריכליים שבו ושוחזרו ואוספיו גדלו מאוד עם השנים ובמיוחד בעשר השנים האחרונות. מיזם ההתחדשות שהחל ביוני 2007 כולל מבנים חדשים בשטח 7,800 מ"ר וחידוש והרחבה של מבנים קיימים המשתרעים על פני 19,000 מ"ר, מתוך 58,000 מ"ר של המעטפת הארכיטקטונית כולה.

אדריכלות חדשה

התכנון האדריכלי של המיזם החדש שעשה משרד העיצוב של ג'יימס קרפנטר בניו-יורק מאשש את תכנית המוזיאון המקורית והיא מהדהדת בו. תכנון זה מציע למבקרים חוויה משולבת של אמנות וארכאולוגיה, נוף ועיצוב אדריכלי. בכניסה למוזיאון נבנו שלושה ביתני זכוכית – ביתן הקופות והמודיעין, ביתן חנות המוזיאון וביתן הקפה והמסעדה. ביתנים אלה שתכנונם עוקב אחר צורתו האדריכלית המודרניסטית המקורית של המוזיאון מוצלים ברפרפות טרקוטה שמסננות את האור הים-תיכוני העז מצד אחד ומאפשרות דיאלוג פנים-חוץ מצד אחר.

לאחר הכניסה מוזמנים המבקרים לבחור ולהתקדם דרך מעלה קרטר הפתוח המשקיף אל גן האמנות ששוקם וחודש או דרך המעבר המקורה הממוקם ממש מתחתיו. מעבר זה מוביל היישר ללב המוזיאון והוא פנינה עיצובית המרחיבה את חוויית המבקר ומקלה את זרימת המבקרים במרחבי המוזיאון. מצדו האחד קיר זכוכית שמים זורמים על קצהו העליון. מים אלה מלווים גם את אלה שהולכים במעלה קרטר.

המעבר מוביל את המבקרים לקומתו התחתונה של ביתן הכניסה לתערוכות התלת-קומתי. ממנו אפשר להגיע לתצוגת שלושת אגפי האוסף ולתערוכות המתחלפות שבקומה השנייה וכן לרחבת אידה קראון – רחבת הכניסה ההיסטורית של המוזיאון - שבקומה העליונה. כמו ביתני הכניסה שבקדמת המוזיאון גם ביתן זה בנוי זכוכית ומעטפת של רפרפות טרקוטה – ניגוד משלים ללוחות האבן המחפים את בנייני המוזיאון המקוריים. 

תצוגה מחודשת של האוספים ותערוכות פתיחה

חלק נכבד ממיזם ההתחדשות הוא הבנייה וההצבה מחדש של תצוגת שלושת אגפי האוסף – האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונמפמן, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. הבנייה מחדש של אולמות קיימים אלה נעשתה על ידי משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים והעיצוב מחדש של האגף לארכאולוגיה על ידי חברת פנטגרם מלונדון ושל האגף לאמנות ותרבות יהודית והאגף לאמנויות על ידי סטודיו דה לנגה מתל-אביב. כמה מן התצוגות באגף לאמנויות עוצבו בידי אורן שגיב והלינה חמו. חידושים נבחרים במוזיאון הם הצומת המחבר את שלושת אגפי האוסף; תצוגת האגף לארכאולוגיה המגוללת את סיפורה של ארץ-ישראל העתיקה; תצוגת הקבע של האמנות הישראלית הערוכה על פי כמה מנושאי הליבה שהעסיקו אמנים בישראל במאה השנים האחרונות; הכפלת שטחה של תצוגת האמנות המודרנית; ושדרת בתי-כנסת שעוצבה מחודש כציר מרכזי לאורך תצוגת האגף לאמנות ותרבות יהודית. עיצובם מחדש של האולמות הקיימים וניצול חכם של שטחם הכפיל את שטחי התצוגה לטובת חשיפתם של אוספי המוזיאון לציבור הרחב.

סדרה של תערוכות פתיחה המשקפת את המגוון העצום של היצירות והחפצים שבאוספי המוזיאון מוצגת באולם לתערוכות מתחלפות ע"ש הרי ובלה ווקסנר ובאולמות התצוגה של האוספים. מבחר מהן הוא:

שלושה אמנים, אוסף אחד: צבי גולדשטיין, סוזן הילר, ינקה שוניברי

תוצג עד ינואר 2011 באולם ע"ש הרי ובלה ווקסנר
את התערוכה המשולשת אוצרים האמנים הידועים צבי גולדשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי. שלושתם, אך כל אחד בדרכו, מציעים מבט רענן ואישי על היצירות והחפצים השמורים באוספי המוזיאון האנציקלופדיים ומציבים זה לצד זה יצירות מן האגפים השונים. התערוכה המיוחדת הזאת הן מבחינת אופייה הן מבחינת מידותיה, מציגה יצירות מופת מאוספי המוזיאון ודיאלוג בין האמנים לאוספים.

פעימות
תוצג עד אפריל 2011, באגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
התערוכה בוחנת את השימוש בתנועה איטית ומהורהרת במיצבים, בעבודות וידאו, בעבודות צילום ובעבודות נוספות מאוסף האמנות העכשווית רחב היריעה של המוזיאון הכולל עבודות מאת קרלוס אמורלס, אולאפור אליאסון, מונה חטום, ג'וניה אישיגמי וביל ויולה. 

מתנה נדירה: אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין
תוצג עד 2 באוקטובר 2010 באגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין, שהוענק למוזיאון ישראל בשנת 2008, הוא מאוספי הצילום הפרטיים החשובים בעולם. בתערוכת הבכורה שלו מוצגות 117 עבודות המתפרשות על פני 170 שנות צילום.

עבודות קשורות-מקום
במוזיאון המחודש מוצבות גם שתי עבודות מונומנטליות קשורות-מקום: "והיתה הקשת" מאת אולאפור אליאסון שאורכה 2.3 מ'  והיא מורכבת מ-360 ציורים וממוקמת בקצה המעבר המקורה החדש; ו"היפוך העולם, ירושלים" מאת אניש קאפור – פסל עשוי פלדת אל-חלד המתנשא לגובה 5 מ' מעל רחבת אידה קראון, בנקודה הגבוהה ביותר בקריית המוזיאון. עבודות עצומות אלה מתייחסות ישירות לסביבת המוזיאון ולמבנים החדשים והן בגדר חוליה נוספת בשרשרת של שיתוף פעולה בין המוזיאון לאמנים עכשוויים.

אירועי פתיחה
המוזיאון יפתח את שעריו ביום שני 26 ביולי 2010 בסדרה אירועים מיוחדים לציבור הרחב שתתפרש על פני שבוע ימים ותכלול מופעי מוזיקה, פעילויות לכל סוגי הקהל ופסטיבל לילי של מוזיקה ואמנות ובו הופעות של אמנים, סופרים ואמני מיצג באולמות המחודשים של המוזיאון ובגן האמנות. כל האירועים יוצעו ללא תשלום נוסף למבקרי המוזיאון. בשבוע הזה יורחבו שעות הפתיחה, יוצעו סיורים בתערוכות החדשות ובמיצבים, ייערכו סדנאות לילדים וקבוצות נגנים ינגנו באולמות. ביום שלישי, 27 ביולי, ייערך מופע של שלום חנוך בגן האמנות ע"ש בילי רוז וביום חמישי, 29 בחודש, יגיעו חגיגות הפתיחה לשיאן עם מופע של יהודית רביץ בגן האמנות ולאחריו "נקודת מגע" – לילה של פעילויות ברחבי המוזיאון ויציע מפגשים דרמטיים בין אמנים, סופרים ואנשי מיצג ובין יצירות אמנות בגלריות ובגן, וכן "מסיבה שקטה" - מסיבת ריקודים עם מוזיקה שתושמע באוזניות סביב פסלו של אניש קאפור "היפוך העולם, ירושלים" ברחבת אידה קראון.

חגיגות הפתיחה ימשיכו גם בחודש אוגוסט בפסטיבל טעימות היין ובעפיפוניאדה, במופע החדש של יהודה פוליקר ובאירועי אמנות ומוזיקה לכל המשפחה שיתרחשו ברחבי המוזיאון.


  מוזיאון ישראל, ירושלים

מוזיאון ישראל הוא מוסד התרבות הגדול ביותר במדינת ישראל ונמנה עם המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. האוסף האנציקלופדי של המוזיאון מוצג בארבעה אגפים: אגף בצלאל לאמנות, אגף ברונפמן לארכאולוגיה, אגף מנדל לאמנות  ותרבות יהודית ואגף הנוער לחינוך לאמנות. מוזיאון ישראל נוסד בשנת 1965, ובעזרת תמיכתו של חוג פטרונים מכל רחבי העולם ותרומות רבות הצליח ב-45 שנות קיומו לבנות אוסף נרחב ומגוון ובו כחצי מיליון פריטים המשקפים את מלוא המגוון של התרבות החומרית.

מוזיאון ישראל הוא מוסד התרבות הגדול ביותר במדינת ישראל ונמנה עם המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. האוסף האנציקלופדי של המוזיאון מוצג בארבעה אגפים: אגף בצלאל לאמנות, אגף ברונפמן לארכאולוגיה, אגף מנדל לאמנות  ותרבות יהודית ואגף הנוער לחינוך לאמנות. מוזיאון ישראל נוסד בשנת 1965, ובעזרת תמיכתו של חוג פטרונים מכל רחבי העולם ותרומות רבות הצליח ב-45 שנות קיומו לבנות אוסף נרחב ומגוון ובו כחצי מיליון פריטים המשקפים את מלוא המגוון של התרבות החומרית.

בקיץ זה, נשלם מיזם בן שלוש שנים של חידוש, שדרוג והרחבה, הגדול מסוגו בתולדותיו של המוזיאון שהתפרש על פני כל שמונים הדונמים של קריית המוזיאון. המיזם נוהל בידי חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו יורק ומשרד אפרת-קובלסקי אדריכלים מתל אביב. מטרתו של המיזם  להעצים את חוויית המבקרים בו ובמהלכו עוצבו מחדש הגלריות הקיימות באגפי האמנות, הארכאולוגיה והאגף לאמנות ותרבות יהודית ואף נתווספו גלריות חדשות, הוגדלו מתקני הכניסה ונבנו מעברים  נגישים ומרחבים ציבוריים.

היכל הספר הוא המשכן למוצגים שהם מן החשובים ביותר במוזיאון ומן התגליות הארכאולוגיות החשובות ביותר:  מגילות מדבר יהודה. המגילות  הן כתבי היד המקראיים העתיקים ביותר בעולם, והן  נכתבו החל במאה ה-2 לפני הספירה ועד למאה ה-1 לספירה. את משכנן, היכל הספר, תכננו האדריכלים פרידריך קיסלר וארמנד ברטוס והבניין זכה למוניטין עולמיים בזכות עצמו.

בסמיכות להיכל נמצאת אחת התוספות החדשות והמרתקות ביותר למוזיאון: דגם ירושלים בימי הבית השני. הדגם משחזר את אופייה הטופוגרפי והארכיטקטוני של העיר בשנת 66 לספירה, שנת פרוץ המרד הגדול נגד הרומאים אשר הוביל בסופו של דבר להרס העיר ולחורבן המקדש. סמיכות ההיכל והדגם יוצרים הקשר היסטורי רציף.

גן האמנות על-שם בילי רוז נחשב לאחד מגני הפסלים היפים במאה ה-20. הוא תוכנן בידי הפסל היפני-אמריקני איסאמו נוגוצ'י ומהווה נקודת מפגש לתרבויות שונות – המזרח הרחוק, המזרח הקרוב והמערב – למול נופיה הדרמטיים של ירושלים. באוסף הפסלים המוצגים בגן נכללות עבודותיהם של מנשה קדישמן, הנרי מור, קלאס אולדנברג, פבלו פיקאסו, אוגוסט רודן וג'יימס טורל.

אגף הנוער לחינוך לאמנות על שם רות מצטיין הן בגודלו, הן בהיקף הפעילויות שהוא מציע. בכל שנה נהנים יותר מ-100 אלף תלמידים מכל רחבי הארץ ממגוון רחב של פעילויות במקום. באגף הנוער אולמות תצוגה רחבי-ידיים, סדנאות, חדרי הרצאות, ספרייה ובה ספרי ילדים מאוירים, חדר מִחזור וחדר אוספים.

נוסף על התכניות הרבות המתקיימות בו, מוזיאון ישראל גם אחראי לניהול שני אתרים נוספים בירושלים: מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה אשר נבנה בשנת 1938 במימונו של ג'ון רוקפלר לצורך הצגתם של ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בארץ ישראל; ובית טיכו, לשעבר ביתם של רופא העיניים ד"ר אברהם טיכו ושל אשתו הציירת אנה, אשר הורישה את הבית על אוספיו וספרייתו לתושבי ירושלים, כדי שישמש מרכז אמנות לשירות הציבור.


   

אגפי אוסף מחודשים

פן מרכזי בהתחדשות מוזיאון ישראל הוא העריכה וההקמה מחדש של תצוגת שלושת אגפי האוסף – האגף לארכאולוגיה, האגף לאמניות והאגף לתרבות ואמנות יהודית, שהגישה אליהם מן הציר המרכזי שבבניין הכניסה החדש נוחה ופשוטה יותר היום. הראייה האוצרותית החדשה יחד עם העיצוב החדשני של התצוגות מאפשרים למבקרים לנווט בחופשיות בין האוספים האנציקלופדיים של המוזיאון ולעקוב אחר התפתחות התרבות החומרית לאורך ציר הזמן מהתקופה הפרהיסטורית במזרח-התיכון ועד לעבודות אמנות עכשווית מרחבי העולם.

האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
האגף לארכאולוגיה מספר את סיפורה של ארץ ישראל העתיקה, שהיתה ביתם של עמים בעלי תרבויות ואמונות שונות, באמצעות חפצים יחידאיים מאוסף הארכאולוגיה של ארץ ישראל שברשותו שהוא האוסף החשוב בעולם. האגף המחודש ערוך בצורה כרונולוגית, למן התקופה הפרהיסטורית ועד לתקופה העות'מאנית, ומציג בשבעה "פרקים" את סיפורה של הארץ. בתוך הסיפור שזורים אירועים היסטוריים מכוננים, הישגים תרבותיים, פיתוחים טכנולוגיים והצצה על חיי היומיום של העמים שחיו באזור, והוא מלווה בתצוגה נושאית המאירה היבטים בארכאולוגיה הישראלית שמיוחדים לאזור ובהם: הכתב העברי, זכוכית ומטבעות. אוצרות מן התרבויות השכנות שהשפעתן על ישראל היתה מכרעת, כגון תרבויות מצרים, ארצות המזרח הקרוב, יוון, איטליה והעולם המוסלמי, מוצגים באולמות הסמוכים והמחברים. באולם מיוחד שבכניסה לאגף יוצגו ממצאים חדשים ותצוגות מתחלפות. 

מבחר מוצגים באגף לארכאולוגיה:
♦ כתובת "בית דוד" (המאה ה-9 לפני הספירה) כתובת זאת שהיא חלק ממצבה ענקית המנציחה את ניצחונותיו הצבאיים של חזאל מלך ארם היא העדות הארכאולוגית המוקדמת ביותר שיש בידינו לקיומה של שושלת בית דוד בארץ ישראל.
♦ תצוגה השוואתית של שני מקדשים זה לצד זה (המאה ה-8 עד ה-7 לפני הספירה): אחד של עם ישראל שככתוב בתנ"ך אין בו דימויים אנושיים, והאחר – אדומי, עתיר דימויים אנושיים של מאמינים המביאים מנחות למקדש.
♦ כתובת הליודורוס (178 לפני הספירה) כתובת זאת החקוקה ביוונית באבן מספקת תובנות חדשות באשר לסיפורו הדרמטי של הליודורוס בבית-המקדש ולאירועים שהובילו למרד החשמונאים/המקבים, כפי שהוא מגולל בספר מקבים ב'. מאז הוצגה בראשונה ביוני 2007 במוזיאון ישראל, התגלו חלקים נוספים של המצבה והם מוצגים עתה יחד בפעם הראשונה מזה 2,200 שנה.
♦  בית מרחץ הרודיאני מלכותי (המאה ה-1 לספירה) בית המרחץ מארמונו של הורדוס בהרודיון על עמודיו, תמשיחי הקיר, הפסיפסים והאריחים שנמצאו בו. בית המרחץ המעוטר בנדיבות נבנה בטכנולוגיה הרומית המאוחרת והוא כולל רצפת פסיפס מורמת וצינורות חרס שהותקנו בתוך קירותיו כדי לחמם את החלל כולו.
♦ ניצחון הדריאנוס: כתובת מקשת ניצחון (שנת 136 לספירה) קטעי כתובת לטינית מונומנטלית שהיתה חלק מקשת ניצחון אשר הוקמה לכבוד הקיסר הדריאנוס וכנראה נועדה להנציח את דיכוי מרד בר כוכבא. הכתובת שהתגלתה בתל שלם היא הכתובת הגדולה ביותר שהתגלתה בישראל וזו הצגתה הראשונה לפני הציבור הרחב.
♦ בסיסי זכוכית-זהב מהקטקומבות ברומא (המאה ה-4 לספירה) לוחיות זכוכית עגולות, נדירות ועתיקות, המעוטרות במוטיבים יהודיים מסורתיים ובהם התיאורים המוקדמים ביותר של סמלים יהודיים מתקופת הבית השני שהופיעו בגלות.
♦ שחזור בימות של בית-כנסת וכנסייה (המאה ה-4 עד ה-7 לספירה) הצבה חדשה ומרשימה של שני בתי תפילה העורכת השוואה בין יסודות אדריכליים של בית-כנסת וכנסייה בני אותה תקופה. התצוגה משחזרת את בימת בית-הכנסת בסוסיא ובימת כנסייה הכוללת ממצאים מ-17 כנסיות.
♦ תמשיח-קיר מסמטת הבתולה מרים שבעמק יהושפט (המאה ה-12) תצוגה ראשונה של תמשיח-קיר נדיר מן התקופה הצלבנית שהיה עיטורה העיקרי של הסמטה שנהרסה לפני מאות שנים והתגלה בחפירת הצלה של קבר מרים שליד גת שמנים.
♦ 'מיחראב' מאיספהאן, איראן (המאה ה-17 עד ה-18) ה'מיחראב', גומחה במרכז הקיר הפונה למכה והאזור המעוטר ביותר במסגד, נבנה בפעם הראשונה באולם לאמנות האסלאם שבאגף לארכאולוגיה והוא עשוי אריחי חרס מפוארים ומעוטר בפסוקים מן הקוראן.

בראש צוות האוצרים של האגף לארכיאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן עומדת מיכל דייגי-מנדלס, אוצרת ראשית לארכיאולוגיה ע"ש תמר וטדי קולק. מעצבי האולמות החדשים הם פנטגרם פרטנרס, לונדון.

אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
האגף לאמנויות משקף את אופיים הבינתחומי הרחב של אוספי המוזיאון והוא מחזיק יצירות אמנות מכל התקופות, מתרבויות המערב והמזרח כאחד. עיצובו מחדש מבליט את הקשרים בין היצירות שנוצרו באירופה במאה ה-16 עד ה-19 ובין יצירות אמנות מודרנית ובינן לבין עבודות אמנות עכשווית, אמנות ישראלית, וכן אמנויות אפריקה, אוקיאניה ואמריקה, אמנות אסיה, צילום, עיצוב ואדריכלות, רישומים והדפסים. התצוגה מדגישה את הזיקות החזותיות ואת הנושאים המשותפים בין יצירות מתקופות וממקומות שונים בעולם ומבליטה את המשותף בתרבות האנושית. במסגרת ארגונה מחדש של תצוגת הוקמה תצוגת קבע חדשה של אמנות ישראלית, הוכפל שטחה של תצוגת האמנות המודרנית, נוצרו נקודות חיבור משמעותיות בין אמנות מערבית לאמנות תרבויות המזרח וחלל בגודל 2,200 מ"ר מוקדש לתערוכות מתחלפות מאוספי המחלקה לאמנות עכשווית.

מבחר מן התצוגה החדשה:
♦ אוסף הצילום של נואל והרייט לוין ובו 125 עבודות מ-170 שנות צילום מוצג לציבור בפעם הראשונה מאז הוענק למוזיאון במתנה בשנת 2008.
♦ אוסף ז'אק ליפשיץ מוצג כ"חדר פלאות" ובו אלפי חפצים מאפריקה ומאוקיאניה, מיבשת אמריקה ומאסיה, מאמנות ימי-הביניים באירופה ומן העולם העתיק. החפצים, שאסף האמן בכל שנות חייו, מוצגים באולמות האמנות המודרנית לצד עבודות פיסול שלו ששאבו מהם את השראתן.  
♦ גוסטב קורבה, נוף ז'ורה עם רועה וחמור (1866 בקירוב) הוא תיאור של ז'רום, חמורו המפורסם של קורבה על רקע האזור הכפרי שהוא הרבה לצייר אותו.
♦ אלברטו ג'אקומטי, דייגו בסטודיו (1952) ציורו הראשון של צייר ופסל חשוב זה שפעל במאה ה-20 באוסף מוזיאון ישראל ובו תיאור נוגה של אחי האמן, מוצג לציבור בפעם הראשונה.
♦ אוהד מרומי, הנער מדרום תל-אביב (2001), פסל עצום ממדים של נער מתבגר אפריקני העומד בניגוד הצורם לחיי העוני המשפילים של פליט וניצב על רקע תפאורתו השלווה של המוזיאון כהיכל של תרבות. רכישה זאת משנת 2008 מוצגת בקומה העליונה של המוזיאון המחודש.
♦ קרלוס אמורלס, ענן שחור (סטודיו חבוי) (2007) מיצב מונונמנטלי של 15 אלף פרפרי עש עשויים נייר שחור. העבודה שנרכשה בשנת 2009 מוצגת בפעם הראשונה בתערוכת הפתיחה של האמנות העכשווית "פעימות".
♦ גביע בצורת ילד הנאחז בקנה לוטוס, סין (המאה ה-17) גביע זה שגולף מקרן קרנף הוא מן החפצים היפים והחשובים מסוגו בעולם. הקרנף, שנכחד בסין, נחשב שם לחיה יקרת-ערך בזכות קרנו שתכונות מיוחדות יוחסו לה, כגון און וגבריות.  הסינים האמינו, כי גביעים שגולפו מן הקרן מפיגים את כוחו של רעל שנמזג לתוכם.
♦ מסכת מותניים בצורת ראש נמר מממלכת בנין, ניגריה (המאה ה-17) היא דוגמה נדירה למין תליון שענדו פקידים רמי-דרג על צדם השמאלי של המותניים תחת הנדן או החרב. המסכה, שניתנה למוזיאון לרגל חידוש האולמות, יצוקה בפליז עם מסמרות נחושת שהוחדרו אליה בתהליך מורכב המעיד על גילה המוקדם ועל מקוריותה.

בראש צוות האוצרים של אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות עומדת סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות האגף ולצדו גם המעצבים אורן שגיב והלינה חמו.

האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל
האגף לאמנות ותרבות יהודית מציג את תרבותן החומרית של קהילות היהודים ברחבי העולם מאז ימי-הביניים ועד ימינו ומשרטט תמונה רחבה של חיי התרבות היהודית על היבטיהם הדתיים והחילוניים. התצוגה ההשוואתית ערוכה בחמישה נושאים עיקריים והיא מבליטה את ערכם האסתטי של המוצגים ואת משמעויותיהם החברתיות וההיסטוריות ומשקפת את חיי הפרט והקהילה, את הקודש ואת החול, את מסורת העבר וחידושים יצירתיים מן ההווה. בתצוגה המחודשת שדרת בתי-כנסת, ייחודית למוזיאון ישראל, ובה שחזור של ארבעה בתי-כנסת על תכולתם המקורית מאירופה, אסיה ואמריקה; תצוגת מבוא דרמטית המתמקדת במחזור החיים היהודיים ובה אוצרות יחידים במינם מן האוספים הקשורים לטקסי הלידה, החתונה והמוות היהודיים; חלל תצוגה חדש ובו כתבי-יד מאוירים נדירים ועבודות אמנות ואמנות יהודית עכשוויות.

מבחר מן התצוגה החדשה:
♦ משנה תורה לרמב"ם (המאה ה-15) עותק נדיר של החיבור ההלכתי הכביר של הרמב"ם שאויר להפליא בצפון איטליה ברוח הרנסנס והוא כולל שו"ת שחלקן לא היו ידועות עד כה. כתב-היד ניתן באחרונה למוזיאון בהשאלה ארוכת-טווח, שומר במעבדות המוזיאון והוא מוצג בראשונה בחלל התצוגה החדש לכתבי-יד לצד כתבי-יד נדירים אחרים כגון מחזור נירנברג מן המאה ה-14 והתנ"ך הספרדי מסוֹריה מן המאה ה-13.
♦ בית-הכנסת "צדק ושלום" (המאה ה-18) בית-הכנסת ששירת בעבר את הקהילה היהודית הפעילה של סורינם הצטרף לבתי-הכנסת מגרמניה, מאיטליה ומהודו ששוחזרו במוזיאון ובו הרהיטים ותשמישי הקדושה המקוריים שנוצרו במאה ה-17 וה-18 במסורת ההולנדית והועלו לישראל.
♦ סוכת פישאך ששומרה מחדש (המאה ה-19) סוכה זו, שהוקמה בבית משפחה יהודית בפישאך שבגרמניה ועוטרה בתמונות המתארות את גרמניה הכפרית ואת ירושלים, רופאה ושומרה מחדש. במסגרת זאת התגלו פרטים חדשים ומפתיעים על גלגולי הסוכה.
♦ כרכרה של החברה קדישא מהונגריה (המאה ה-19) כרכרה מלכותית עשויה עץ צבוע ומגולף ששימשה בהלוויות להובלת הנפטר והיא עדות נאמנה למסורת היהודית החשובה של כיבוד המת.
♦ רביד 'אוֹגָדֶרוֹ' וצמידים מאיזמיר, תורכיה (סוף המאה ה-19) תכשיט שהוענק לכלה בידי חתנה או אביו ושימש לקניית חלקת הקבר שלה עם מותה.
♦ שכמייה לגבר ('אכניף') מהרי האטלס (סוף המאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20) שכמייה עם ברדס שלבשו גברים יהודים ומוסלמים בהרי האטלס. צבעה שחור ובחלקה האחורי עיטור ארוג ומורכב. היהודים לבשו אותה הפוך, צדה הפנימי כלפי חוץ, במצוות השלטונות כדי שתעיד על זהותם. רק כאשר הפשילו את שולי השכמייה אל הכתפיים נחשף העיטור במלוא הדרו.
♦ חפצי "בצלאל" מאוסף אלן וריבה סליפקה במוזיאון ישראל (ראשית המאה ה-20) חפצים שיצרו אמנים שעבדו בירושלים בתקופת "בצלאל" הראשונה (1929-1906). מנורות חנוכה ותכשיטים מן האוסף משולבים בתצוגה באולמות. תצוגה עצמאית של יצירות מפתח מוצגת בחלל המחבר את האגף לאמנות ותרבות יהודית עם האגף לאמנויות ומדגיש את הזיקה ההדוקה של רגע היסטורי זה לשורשיו באמנות אירופה של המאה ה-19 ולעולם הדימויים היהודי שהעניק את השראתו לאמנות הישראלית המוקדמת שנוצרה בראשית שנות ה-20.
♦ תצוגה של 120 מנורות חנוכה מ-15 ארצות הצבה חדשה המרמזת לחלונות שנוהגים להניח בהם את מנורות החנוכה בשמונת ימי החג. אוסף המנורות של המוזיאון הוא השלם ביותר בעולם ורבות מהן מוצגות כאן בפעם הראשונה.

בראש צוות האוצרים של האגף לאמנות ותרבות יהודית עומדת דייזי רקח-ג'יברה, אוצרת ראשית לאמנות ותרבות יהודית. סטודיו דה לנגה, תל-אביב, פיקח על העיצוב מחדש של אולמות.

שלושה אמנים, אוסף אחד
עד ינואר 2011; אולם בלה והרי ווקסנר
לכבוד פתיחתו מחדש בקיץ הקרוב הזמין מוזיאון ישראל שלושה אמנים עכשוויים ידועי שם - צבי גודלשטיין, סוזן הילר וינקה שוניברי – להתבונן באוספיו האנציקלופדיים ולאצור באמצעותם תערוכות משלהם. תערוכות אלה יחנכו את האולמות החדשים לתערוכות מתחלפות והן אף חוגגות את פתיחתם מחדש של שלושת אגפי האוצרוּת במוזיאון - ארכאולוגיה, אמנות ותרבות יהודית ואמנות. שלוש התערוכות מציגות שיח בין אוספיו הנרחבים של המוזיאון והאמנים עצמם, המיוצגים כולם באוסף. הפרויקט הייחודי בהיקפו ובאופיו, חובק את כל אוספי המוזיאון ומעניק לצופים חוויה מוזיאלית רחבה ומיוחדת מנקודת מבטו של כל אחד מהאמנים.

צבי גולדשטיין: רדוף חפצים

האמן הישראלי  צבי גולדשטיין מקבץ בחלל אחד יותר מ-400 חפצים הכוללים יצירות מאוספיו העשירים והמגוונים של המוזיאון וחפצים ממחסני המוזיאון ומהמשרדים - במיצב עשיר ומרוכז מאוד, המכסה את קירות החלל לאורכם ולרוחבם. בתצוגה ברוח "חדר פלאות" wunderkammer)) שלובים 62 קטעי שירה ופרוזה מספרו של גולדשטיין  Room #205 היוצרים ביניהם קשר אסוציאטיווי. השירים מתארים אירוע שארך כדקה ובו היה האמן נתון להזיות ולפנטזיות בחדר בבית מלון תל-אביבי. אופן התלייה אינו הייררכי, והמארג שנוצר מדגיש מתחים בין גבוה לנמוך, בין מרכז לפריפריה וכן קורא תיגר על תפיסות מוזיאליות ואוצריות עכשוויות. בין החפצים שנבחרו: אלות פריון פרהיסטוריות, כדים יווניים קלסיים, מסכות אפריקניות, מחיצות יפניות, וחפצים מן-המוכן מזרם הדאדא, ובהם יצירות של מרסל דושאן. לצד אלה תוצג עבודתו של דונלד ג'אד, עבודתו של גולדשטיין עצמו וצילומים של אנדרה קרטס, הרולד אג'רטון, מנואל אלווארס בראבו ועוד.

סוזן הילר: עבודה בתהליך

האמנית סוזן הילר, ילידת ארה"ב המתגוררת בלונדון, בחרה לתערוכה יצירות מהמוזיאון, בעיקר מאוספי האמנות המודרנית והעכשווית. היא יצרה מקבצים של אסוציאציות וארגה את העבודות יחד לסיפור אישי. חוטי ההקשרים החדשים השזורים לאורך התערוכה עוסקים בין השאר בפירוק, בחיים ומוות, בזיכרון, בטקסט, בפרחים ובצבע האדום. ההצבה של העבודות בהקשרים האישיים של האמנית הופכת את החלל כולו למעין מיצב, עבודה מרחבית אחת המכונה תערוכה. הילר משתפת במודע את הקהל במלאכת הענקת המשמעויות החדשות ליצירות, והתערוכה היא אפוא "עבודה בתהליך" גם למבקר המתבונן בה. התצוגה כוללת יצירות במגוון טכניקות של אמנים מרחבי העולם ובהם אנסלם קיפר, כריסטאן בולטנסקי, אליזה ואנדרה ברטון, גסטון צבי איצקוביץ', וליד אבו-שקרה וברברה קרוגר. 

ינקה שוניברי: אדמה, אוויר, אש, מים

ינקה שוניברי נולד בלונדון, גדל בניגריה וחי ופועל בלונדון. הוא עורר עניין רב בארץ עת הציג תערוכה מיצירותיו במוזיאון לפני כשמונה שנים. הרעיון של שוניברי לתערוכת הפתיחה עוסק בהשפעה של תרבות אחת על תרבות אחרת. מעל 200 החפצים ויצירות האמנות שהוא בחר מהאוספים מסודרים בחלל על-פי עיקרון מארגן של ארבעת היסודות - אדמה, אוויר, אש ומים. החפצים מחוברים ביחסים אסוציאטיוויים ואסתטיים ומסמלים את היצירה האנושית. כמו כן יוצגו בתערוכה ארבע דמויות שיצר שוניברי במיוחד לתערוכה, כל אחת מהן מייצגת את אחד היסודות ולבושה בבגדים בסגנון ויקטוריאני העשויים מבדי בטיק צבעוניים בסגנון אפריקני – יצירות כלאיים תרבותיות שהן סימן היכר לעבודתו. המיצב המתקבל, המדגיש את קווי הדמיון בין בני אדם, מעל ומעבר לכל קונפליקט, כולל בין היתר: כלי אבן פרהיסטוריים, פסלונים מצריים מהתקופה הרומית ובובה טקסית דרום-אפריקנית של חניכה ופוריות, לצד יצירות של יאסומסה מורימורה, פבלו פיקאסו, מאן ריי, אנדרה סראנו ואטורה סוטסאס הבן.
אוצרת-על: סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ ואוצרת לאומנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו 

פעימות
עד אפריל 2011; הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס
התערוכה מתמקדת בהילוך אטי ומהורהר בכמה מדיות ובהן עבודות מיצב, וידאו וצילום מן האוסף הנרחב של יצירות אמנות עכשווית במוזיאון ישראל. בתערוכה עבודות נבחרות מאת קרלוס אמורלס, אולאפור אליאסון, מונה חאטום, יוניה אישיגמי, ביל ויולה ואחרים. כל אחת מהן נוקטת עמדה משלה כלפי היסוד המהורהר בתנועה ומציגה בדרכה כיצד יכולה תנועה אטית לרתק, אפילו להפנט, וכיצד היא יכולה לשנות את תפיסת החלל שלנו ואת האופן שבו אנו חווים יצירות אמנות.
אוצרת: סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ע"ש יולה וז'אק ליפשיץ ואוצרת לאומנות עכשווית ע"ש משפחת לנדו

מתנה נדירה: אוסף הצילומים של נואל והרייט לוין  במוזיאון ישראל
עד 2.10.2010;אולם רנה (פיש) ורוברט לוין ואולם הנרי ר' קראביס ורעייתו, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
אוסף הצילום של נואל והרייט לוין משתרע על פני 160 שנים ונחשב לאחד מאוספי הצילום הפרטיים החשובים בעולם. זוהי הצגתו הראשונה של האוסף לקהל הרחב מאז הוענק למוזיאון ב-2008. באוסף צילומים בריטיים מן המאה ה-19, עבודות צילום מודרניסטיות ועבודות עכשוויות וכן צילומים מפורסמים מאת אנדרה קרטס, פול אאוטרבריג', מאן ריי, אוגוסט סנדר, סינדי שרמן ואחרים.
אוצר: ניסן פרז, אוצר בכיר לצילום ע"ש הורס וגרייס גולדשמידט ואוצר המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין

למה רישום?
עד אוקטובר 2010; אולם רנה (פיש) ורוברט לוין ואולם קרן הילדגרד וסימון רוטשילד (שווייץ), הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס
מאז ומתמיד נקשר הרישום לאינטימיות ולישירות, והוא האמנות הקרובה ביותר למחשבה הטהורה וזו המגלמת את הקסם ואת הנס שביצירה האמנותית. בתערוכה מוצגים רישומים מכל מיני תקופות ומקומות. המבקרים בה מוזמנים להרפתקה של הסתכלות "תמימה", כמעט בלא התערבות מילולית, שכן הרישום הדורש התבוננות בוחנת הוא שפה לעצמה שאינה מבקשת תרגום. כל הרישומים הם מאוסף המוזיאון והם מחולקים ל-10 פרקים לפי מאפיינים הנרמזים בטקסטים הקצרים המלווים אותם, כגון "רישומי הכנה", "הדבק", "התחרטויות" ו"גבולות הרישום". הכוונה היא לעורר שאלות ולהניחן בלא תשובות. בסוף התערוכה הותקנה תכנית אינטראקטיווית המרחיבה על נושאים המוצגים בה ומציעה תשובות אפשריות לשאלות. בין האמנים המוצגים: איל פרמיג'נינו, פאול קלה, ז'ן-אונורה פרגונאר, אביגדור אריכא, אביבה אורי, מיכה אולמן, ז'ן-לאון ז'רום, משה גרשוני, משה קופפרמן ועוד.
אוצרת: מאירה פרי-להמן, אוצרת בכירה להדפסים ורישומים ע"ש מיכאל ברומברג

 

לאורכה ולעומקה: חלוצי הארכאולוגיה בארץ-הקודש
עד אפריל 2011; אולם לתערוכות מתחלפות, האגף המחודש לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן
התערוכה סוקרת את המחקר הארכאולוגי באמצע עד סוף המאה ה-19 באמצעות תמונות וכלים אישיים של אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ-ישראל וכן באמצעות ממצאים מחפירות, צילומים ואיורים שנעשו על-ידי 3 דמויות הנחשבות לאבות התחום: פליסיין דה סוסי הצרפתי, סר פילנדרס פיטרי הבריטי וקונרד שיק הגרמני. לכולם מניע משותף: למצוא את הערים המקראיות ואת אוצרות המלכים ולהחיות את ההיסטוריה.  
אוצרת: חגית מעוז-לין, עוזרת לאוצרת ראשית לארכאולוגיה

אייזק ג'וליאן, "איגוד מערבי, סירות קטנות"
עד אוקטובר 2010; אולם לתצוגות מיוחדות
מיצבי הקולנוע המורכבים והפיוטיים של אייזק ג'וליאן ממזגים תחכום רעיוני עם יופי חזותי בלתי רגיל. עניינו המתמשך של האמן בהשפעת המקום ומסעותיו בין יבשות ותרבויות, הגיעו לשיאם בטרילוגיה של מיצבים – "צפון אמיתי" (2004), "פנטום אפריקני" (2005) ו"איגוד מערבי: סירות קטנות" (2007). זה האחרון נרכש לא מכבר על-ידי מוזיאון ישראל והוא מתאר את חוויותיהם של צפון-אפריקנים שמנסים להימלט מן המלחמה והרעב דרך הים התיכון. הסרט, שנעשה לאחר 4 שנות מחקר, עוסק באותם מהגרים סמויים שניסו להגיע באלפיהם לסיציליה ולמקומות אחרים, מעטים הצליחו במשימה.
אוצרת: סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות ואוצרת לאמנות עכשווית

פשר החלונות
עד 19.2.2010; אולם ויינשטיין ואולם בנינגסון, אגף הנוער
האמן ואיש הרנסנס לאון בטיסטה אלברטי ראה כבר במאה ה-15 את מסגרת הציור כאילו היתה חלון פתוח, חלון כמטפורה לעולם שלם. בתערוכה זו באגף הנוער, הכוללת יצירות מאוספיו המגוונים של המוזיאון, יוצגו חפצים וציורים המשקפים היבטים שונים של החלון באמנות, והיא תזמין את המבקרים למסע בנופים של רומנטיקה, מסתורין וכמיהה. התערוכה תעסוק בשאלות ההתבוננות מבעד לחלון מן הפנים אל החוץ  ומן החוץ אל הפנים, בחלון הסגור, בחלון כנקודת מעבר ובשאלות מעניינות אחרות ותציג ציורים מסורתיים של בני-אדם ליד חלון.
אוצרת: חגית אלון, אוצרת בכירה לתערוכות, אגף הנוער

תערוכות סתיו 2010

ארבע העונות
אוקטובר 2010-יולי 2011; אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
משחר ההיסטוריה, סבבו חייהם של בני האדם על-פי לוח השנה החקלאי וארבע העונות שבו. תיאור העונות רווח מאוד באמנות מימי הביניים ובמיוחד בימי הרנסנס והבארוק. סמלים קבועים כגון דמויות מן המיתולוגיה הקלסית ייצגו כל אחת מהעונות, והסוגה כולה פרחה בסדרות של הדפסים בגרמניה ובארצות השפלה.
מסוף המאה ה-19, כאשר החלו אמנים לעזוב את הסטודיו שלהם ולצייר בחוץ, ציור העונות הפך מקובל בציור האימפרסיוניסטי  שהמתמקד בחברה החקלאית לצד תיאורי נוף עירוני.
התערוכה בוחנת את נקודת המעבר הזאת בהיסטוריה של האמנות באמצעות יצירותיהם של תחריטאים בני המאה ה-17 וציירים אקדמיים בני המאה ה-19 לצד אמנים מודרניים כגון גוסטב קורבה, קמי פיסארו, אוגוסט רודן, לסר אורי ומקס ליברמן.   
אוצרת: שלומית שטיינברג, אוצרת המחלקה לאמנות אירופה

חלום יעקב: שטיינהרט – הדפסים, רישומים וציורים
נובמבר 2010-מרס 2011; אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות
התערוכה מוקדשת לעבודתו של יעקב שטיינהרט, אמן חשוב בזירת האמנות הגרמנית שהקים ב-1912 בברלין את "הפתטיים", קבוצה אוונגרדית אקספרסיוניסטית. עם עליית הנאצים לשלטון עלה האמן לארץ-ישראל, כאן עבד ולימד עד מותו ב-1968. ביצירתו הוא התמקד בראש ובראשונה בנושאים חברתיים ותנ"כיים ולצדם תמונות מהעיירה במזרח אירופה ותיאורי ירושלים. בתערוכה יוצגו כ-120 חיתוכי עץ, רישומים וציורים לרגל הענקת עיזבונו האמנותי למוזיאון בידי משפחתו.
אוצרת: רונית שורק, אוצרת-משנה להדפסים ורישומים

מסע לאורך עולמות יהודיים: מבחר מאוסף ברגינסקי לכתבי-יד ולספרים עבריים
דצמבר 2010-אפריל 2011; אולם לתצוגות מיוחדות
אחד האוספים הפרטיים של כתבי-יד וספרים עבריים החשובים בעולם מוצג לקהל בפעם הראשונה במסע ובו שלושה מוקדים ושיאו בירושלים. העבודות, הלקוחות מהאוסף המקיף של האספן רנה ברגינסקי, משתרעות על פני שבע מאות שנה ובהן יצירות-מופת נדירות כגון קמיע 'שמע ישראל' מהמאה ה-5 עד ה-6, לוח כסף קטן ובו חרותים פסוקי תנ"ך בצירופים לא-שגרתיים והוא נועד להגן על הנוסע בדרכים והגדה מן המאה ה-19 שאיירה שרלוט פון-רוטשילד בהדרכת האמן היהודי-הגרמני הנודע מוריץ דניאל אופנהיים. לצד חפצים נדירים אלה ואחרים מאוסף ברגינסקי יוצגו חפצים הנקשרים אליהם מאוסף מוזיאון ישראל.
אוצרת: רחל צרפתי, אוצרת במחלקה לאמנות יהודית


  מוזיאון ישראל ייפתח מחדש במתכונתו המורחבת והמשופרת ב-26 ביולי 2010. פרויקט חידוש  המוזיאון ופיתוחו שנעשה ברוח חזונם האדריכלי של מתכנניו המקוריים, האדריכל אלפרד מנספלד והמעצבת דורה גד, עלה  100 מיליון דולר והוא משדרג את כל המבנים, המעברים, אולמות התצוגה, והשירותים המגוונים המוצעים לקהל המבקרים, מקל את ההתמצאות ברחבי המוזיאון וגניו המשתרעים על פני  80 דונם, ובעיקר - מעצים את חוויית הביקור בו. תכנון הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה בין משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים ובין חברת העיצוב של ג'יימס קרפנטר מניו-יורק , אדריכלי ההפקה הם א. לרמן , ת"א. תכניתם כוללת מערך כניסה חדש, מעבר מקורה מהכניסה הראשית שבחזית המוזיאון אל אולם כניסה ראשי וחדש אשר ממנו יפנו המבקרים לאגפים השונים של המוזיאון; עריכה מחדש והרחבה של תצוגות הקבע והקמת חלל תצוגה מרכזי חדש לתערוכות המתחלפות.
חלק חשוב בפרויקט ההתחדשות הוא ההקמה וההצבה מחדש של תצוגות אוספי שלושת האגפים של המוזיאון: אגף ברונפמן לארכאולוגיה, אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות והאגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש מנדל. התכנון החדש יאפשר למבקרים לראות בעין רעננה את אוספיו האנציקלופדיים של המוזיאון ולנוע על פי נטיית לבם במרחבי תולדות התרבות החומרית בעולם למן התקופה הפרהיסטורית במזרח הקדום ועד לאמנות עכשווית ישראלית ובינלאומית, מאמריקה ועד מזרח אסיה. 

 

 

 

  

    

 

 

 
  בניית אתרים  בניית אתרים