אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות   אמנויות אפריקה, אוקיאניה ויבשת אמריקהאמריקהמרכז אמריקה והאיים הקריביים

מרכז אמריקה והאיים הקריביים

הדפסשלח לחבר
 
מרכז אמריקה והאיים הקריביים : צומת תרבויות
 
באוקטובר 1492 נחת כריסטופר קולומבוס ב״עולם החדש״, לחופיו של אחד מאיי בָּהָאמָה. אינדיאנים עדויים עיטורי נוצות מפוארים יצאו לקראתו. לא חלפו מאה שנים והם וצאצאיהם, עמי הטַאיְנוֹ והקָריבּיים, נפלו קרבן לאלימות ולמחלות שלא ידעו כמותם ונמחו כליל מעל פני האדמה. גורל דומה נפל בחלקם של העמים ששכנו במצרי היבשה של פנמה. הם חדלו להתקיים בצורתם המסורתית, וידיעותינו עליהם הן בעיקר הודות לעדויות אֶתנוֹ־היסטוריות, ממצאים ארכאולוגייים ויצירות אמנות.

העדויות הראשונות לקיומן של יחידות אוטונומיות, שכללו כפרים אחדים והונהגו על־ידי שליט אחד, באזור הקריביים
(קובה, הרפובליקה הדומיניקנית והאיים האנטיליים( ובאזור הדרומי של מרכז אמריקה )ניקרגואה, קוסטה־ריקה ופנמה) הן משנת 3000 לפני הספירה. אף־על־פי שהאזור שימש גשר בין אמריקה התיכונה לאמריקה הדרומית, ולמן המאה ה־16 – גם בין אירופה ליבשת אמריקה כולה, התרבות העירונית האדירה שהיתה נפוצה באמריקה התיכונה ובהרי האנדים לא התפשטה אליו. ואולם, הפריטים הראויים ביותר לציון שיצרו שוכני המקום הם כלי האבן והחרס וכן חפצים יקרים עשויים זהב ואבן ירקן. אלה מספרים על אמונות קוסמולוגיות ושאמאניסְטיות, על אירועים טקסיים ועל מעמדם של בני השכבה הגבוהה שנשאו ונתנו עם הכוחות הקוסמיים והפעילו אותם לטובתם.
 
  בניית אתרים  בניית אתרים