[email protected]
972-2-6708811+

חוגגים פורים במוזיאון ישראל - 10-11.3
בפורים הכניסה לילדים חינם
עשויים להפליא
תערוכת יצירות נבחרות באמנות עכשווית עד יוני 2009
כחול על גבי לבן | מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל
עד 14 במארס 2009
על המפה
בתערוכה מפות סיפור ומפות משחק, מפות מקראיות ומפות סמליות - בספריית האגף הנוער - עד 22.3.2009
מרכז ההדרכות מציע הדרכה מיוחדת בתערוכה כחול על גבי לבן
לרגל פרויקט השדרוג והשיפוץ של המוזיאון אולמות תצוגות הקבע סגורים למבקרים

יוונים, רומים ויהודים

תקופת בית שני

לאור מיעוט הממצאים הארכאולוגיים מן התקופה הפרסית  (333-538 לפני הספירה) נטו בעבר לחשוב שזו היתה תקופה  של עוני יחסי,  שבה לא הצליחה הארץ להתאושש לחלוטין מן החורבן של תקופת הברזל המאוחרת. אולם היום רואים בתקופה הפרסית תקופה של פריחה ושגשוג, במיוחד בערי החוף, שגשוג שנגרם בעיקר הודות להתפתחות המסחר הימי.

ערים גדלו במהירות, כשהן נבנות בתכניות היפודמיות (מערך רחובות מאונכים זה לזה). למרות שהכוח היה בידי הפרסים, הופנתה פעילות מסחרית בעיקר לכיוון האזורים האגאיים ופניקיה; מעידים על כך המטבעות שחדרו למסחר, שהיו יווניים ופניקיים, לא פרסיים. גם כלי חרס מיובאים, בסגנונות שונים, מילאו את השווקים בתקופה זו: ממזרח יוון, מקורינת ומאתיקה.

התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, שהחלה עם כיבושה בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפני הספירה, מציינת נקודת מפנה עבור תושביה. ההשפעה היוונית היתה עכשיו חזקה מתמיד, כשמוסדות פוליטיים ותרבותיים כמו הפוליס והגימנזיום מפיצים השקפת עולם חדשה, השקפת עולם הלניסטית. תחת השלטון ההלניסטי, נוסדו ערים חדשות ויושבו בידי חיילים מקדוניים בדימוס,  שכירי חרב יווניים וסוחרים, ולצדם גם אנשי המקום. באותה העת, נשמרו רבים מערכי הליבה של תרבות המקור - מוסדות פולחניים וחוקים אזרחיים למשל. יתירה מזו, למרות שהיוונית הפכה לשפת המנהל ושפת המסחר הבינלאומי, הארמית נותרה שפתם של רבים מתושבי המקום, בעיקר באזורים הכפריים.  החפצים מתקופה זו נוטים לשקף מיזוג של תכונות מזרחיות ומערביות. מיזוג זה הוא שסיפק קרקע פורייה לצמיחתם של רעיונות חדשים ותנועות דתיות חדשות.

בעקבות מותו של אלכסנדר ובמהלך ראשית המאה השלישית לפני הספירה נשלטה יהודה בידי מלכי מצרים התלמיים. מאוחר יותר עברה ישראל לשלטון מלכי סוריה, הסלווקים.  באמצע המאה השנייה לפני הספירה, הביסו החשמונאים את צבאות הסלווקים וממלכה יהודית עצמאית קמה. חיים יהודיים ותרבות יהודית זכו לעדנה מחודשת, בניינים מפוארים וקברים נבנו  כשהם מציגים לראווה תערובת של סגנונות  הלניסטיים ומזרחיים. נטבעו מטבעות עצמאיים שנשאו עליהם נושאים פולחניים ותעמולה. למרות שמרד החשמונאים היה, במידה מסוימת לפחות, מכוון נגד ההלניזם, עצמת אחיזתם של המוסדות והאידאלים של התרבות הזאת לא נחלשו.

התקופה הרומית ביהודה החלה בשנת 37 לפני הספירה, כאשר נתפס מקומה של השושלת החשמונאית בידי הורדוס המלך שנהנה מפטרונות רומית. בישראל מחולקת תקופה זו לשתי תת-תקופות: המוקדמת והמאוחרת. התקופה המוקדמת היא התקופה ההרודיאנית (37 לפני הספירה עד 70 לספירה), והתקופה הרומית המאוחרת שהחלה אחרי חורבן בית המקדש השני  (70 לספירה – 326 לספירה לערך).

המוצגים מן התקופה ההרודיאנית במוזיאון מדגישים את הממצאים העשירים שהתגלו בחפירות השיטתיות, רחבות ההיקף שנערכו בירושלים אחרי שנת 1967, בעיקר בעיר העליונה (הרובע היהודי של היום), האזורים שמדרום וממערב להר הבית ובקברים יהודיים בנקרופוליס שהקיפה את העיר בעת העתיקה. הווילות של משפחות הכוהנים האמידות שנמצאו באזור של הרובע היהודי של היום, שנהרס בשנת 70 לספירה בידי חייליו של טיטוס, הניבו עושר ממצאים המעידים על חיי יום יום, שהיו קבורים תחת הריסות שרופות והרוסות. בין הממצאים הללו היו כלי אבן וכלי זכוכית רבים שהעידו על הקפדה יתירה שהקפידו על קיום חוקי טומאה וטהרה ( כלי אבן וכלי זכוכית ניתנים לטיהור אחרי שנטמאו בניגוד לכלי חרס שאינם ניתנים לטיהור). כלי חרס פסוודו-נבטיים מעידים על ההשפעה האסתטית של עם דרומי זה (הורדוס עצמו היה צאצא לנבטים; אביו היה גר אדומי). דוגמאות של כלי חרס רומיים מטרה סיג'ילטה שיובאו ממקומות שונים במזרח התיכון מלמדים על קשרי מסחר רחבי טווח. הורדוס הרחיב וייפה מאוד את המקדש ואת המתחם הסובב אותו, והפך אותו לאחד מפלאי העולם העתיק. בימיו האחרונים של המרד הגדול של השנים 70-66 לספירה נחרב המקדש בידי חייליו של טיטוס שהטילו את שבריו של  המקדש המפואר אל מרגלות הבמה המוגבהת. שברים רבים כאלה נמצאו במצבור השרידים הגדול שלמרגלות הר הבית וכמה מהם מוצגים באולם בית שני. אחד מן השרידים האלה הוא כתובת המורה על המקום שבו היו הכוהנים תוקעים בשופרות כדי להכריז על תחילת החגים ועל חידוש הלבנה. אולי כתובת זו ממש נראתה לעיניו של ישו כשצעד במתחם הר הבית. בהקשר זה יש להזכיר גם את הגלוסקמה (קופסה מלבנית ששימשה לקבורה משנית) שעליה הכתובת 'שמעון בונה המקדש'. כמו כן יש להזכיר ממצא נוסף בעל חשיבות היסטורית ותאולוגית רבה: הגלוסקמה של יוסף קייפס, הכהן הגדול, אשר לפי המסופר בברית החדשה, השפיל את ישו והסגיר אותו לידי פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי, למשפט. גם שמו של פילטוס, חרות על כתובת הקדשה על אבן שנמצאה בקיסריה, מוצג.

המאה הראשונה לספירה היתה תור זהב באמנות היהודית, כאשר גם החשמונאים וגם הורדוס המלך עשו כמיטב יכולתם כדי להשיב למקדש את זוהרו מימי הבית הראשון. אלמנטים ארכיטקטוניים מעוטרים, גלוסקמות ומנורות מקושטות, מטבעות, תכשיטים וחפצים אחרים כולם מעידים על חוש אסתטי שהושפע על ידי המסורת ההלניסטית-הרומית, למרות האיפוק שנכפה על ידי  דגמים יהודיים ועל ידי קיום  איסורים יהודיים.


דוד מבורך          
אוצר לתקופה ההלניסטית,
רומית וביזנטית       

אמנויות
ארכאולוגיה
אמנות יהודית ואתנוגרפיה
אגף הנוער
היכל הספר
גן האמנות
מוזיאון רוקפלר
בית טיכו
@ מוזיאון ישראלצור קשרבחסותכל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-2008
Sadna design  בניית אתריםבניית אתרים