האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג`ק , ג`וזף ומורטון מנדל   לבוש ותכשיטים - שאלה של זהותלבוש

לבוש

הדפסשלח לחבר
 

בין היבדלות לטמיעה

פיזורם של היהודים בגלויות יצר דו־שיח מתמשך עם סביבתם שהשפיע על לבושם.
מצד אחד ביקשו היהודים להיות מובדלים בלבושם בשל האיסור המקראי, "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח: ג), שלפי פירוש הרמב"ם נוגע ללבוש; מצד אחר אימצו לעצמם היהודים ממנהגי הלבוש של שכניהם.
מאז ימי־הביניים, ברוב הארצות שיהודים חיו בהן – תחת שלטון מוסלמי או נוצרי – הם הובדלו בלבושם על־ידי חוקים וצווים שנועדו להדגיש את מעמדם הנחות ולהבחינם מן האוכלוסייה הסובבת. במאה ה־19 במזרח אירופה חוקקו חוקים שדווקא אסרו על היהודים להיבדל במראם וחייבו אותם להתלבש כבני המקום. עם מתן האמנציפציה ליהודים באירופה, התפשטות ההשכלה והמודרניזציה, החלו להסתמן שתי מגמות - מצד אחד ביקשו יותר ויותר יהודים להיטמע בחברה הסובבת, ואילו אחרים – שלבוש הגויים ייצג בעבורם את סכנת ההתבוללות – דבקו בלבוש המסורתי והמתבדל.
בעידן המודרני את הלבוש מכתיבים צווי אופנה, ורק יהודים דתיים נבדלים בהופעתם, מי בכיסוי ראש ומי במערכת בגדים שלמה המגדירה את זהותו.

 כיסוי ראש לאישה

במקרא אין ציווי מפורש להסתרת שֹער ראשה של אישה, אך כיסויו הוא כלל צניעות יסודי בהלכה היהודית. חז"ל ראו בשֹער האישה ערווה וביקשו לרסן את הפיתוי והיצריות הגלומים בשֹער, עד כדי היתר לבעל לגרש את אשתו בלי תשלום דמי כתובתה אם לא כיסתה את שֹערה (כתובות ז, ו). חובה זו היתה להלכה מחייבת בכל קהילות ישראל ונוצר מגוון עשיר של כיסויים – כובע, מטפחת או פאה נכרית. יש המקפידות לכסות כליל את ראשן, ואחרות משאירות קווצות שֹער גלויות.
בעבר העיד סוג כיסוי הראש על שיוך לקהילה ועל מקום מגוריה של האישה. בדורות האחרונים מבחין כיסוי הראש בין אישה דתית לחילונית, ובתוך החברה הדתית מסמן השתייכות קבוצתית פנימית.

כיסוי לראש הגבר

מנהג הגברים לכסות את ראשם, במיוחד בשעת לימוד או תפילה, הוא ביטוי ליראת שמים. אזכורו בשולחן ערוך – קובץ הלכות מהמאה ה־16 המקובל בכל קהילות ישראל – לא העניק לו תוקף הלכתי מחייב. רק בסוף המאה ה־19 הפך כיסוי הראש למוסכמה מחייבת, ואז גם החלו לחבוש כיפות, המכסות את הקדקוד בלבד.
בעבר יהודים שחיו בקרב נוצרים ומוסלמים כאחד צוו לחבוש כובעים שהעידו על זהותם, ולעתים על מעמדם – רבנים או פרנסי הקהילה הורשו לחבוש לראשם כיסויים מפוארים.
בחברה הישראלית כיסוי הראש מבחין בין חילונים לדתיים, והסוג מלמד על השתייכות לקבוצה. דוגמה מובהקת היא הכיפה הסרוגה, המזוהה עם הציבור הדתי־לאומי.

 
  בניית אתרים  בניית אתרים