האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג`ק , ג`וזף ומורטון מנדל   אמנות יהודית בעיצוב חדשני

אמנות יהודית בעיצוב חדשני

הדפסשלח לחבר
 

בכל הדורות שולבו בתשמישי הקדושה והמצווה צורות וסמלים מסורתיים לצד מגמות עיצוב של המקום ושל הזמן שנוצרו בהם, ובלבד שתאמו את דרישות ההלכה.

בראשית שנות ה־30 ביקשו אמנים יהודים ליצור ברוח חדשה. יצירותיהם משקפות את המגמות המודרניסטיות בעיצוב, ולפיהן האסתטיקה היא פרי של פונקציונליות, פשטות, הרמוניה, מרקמים חלקים ונאמנות לחומר. דרך זו נראתה להם הולמת את הצניעות ואת הטוהר שביהדות. הגישה המודרניסטית מבטאת רעיונות שהתגבשו ב'בּאוּהאוּס' – בית־הספר לעיצוב, אמנות ואדריכלות שפעל בגרמניה בין 1919 ל־1933 – והופצו בישראל ובארצות־הברית על־ידי מעצבים שלמדו שם. הם היו למורים והעמידו דורות של תלמידים שהמשיכו את דרכם.

כנגד מגמה זו, משנות ה־80 ניכר גם כיוון פוסט־מודרניסטי בעיצוב. עם שבירת כללי המודרניזם, הפשטות והפונקציונליות כבר לא היו קו מנחה. טכניקות וחומרים חדשים שימשו את המעצבים ביצירות צבעוניות ומעוטרות יותר, שיש בהן מקום לביטוי אישי של האמן, להומור ולהקשר תרבותי שאינו מבוסס דווקא על צורות מסורתיות מן העבר.

 

 
  בניית אתרים  בניית אתרים