אוספים
על אודות
 
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
מוזיאון ישראל נוסד ב- 1965 והוא מוסד התרבות הגדול ביותר בישראל ומן המוזיאונים לאמנות וארכאולוגיה המובילים בעולם. באוספיו האנציקלופדיים מגוון עצום של חפצים, מפריטים פרהיסטוריים ועד לעבודות אמנות עכשווית. המוזיאון מחזיק את האוסף המקיף ביותר בעולם של חפצים ארכאולוגיים מתקופת המקרא ומארץ הקודש, ובהם מגילות מדבר יהודה, וכן אוסף גדול וייחודי בעולם של חפצי קודש ותרבות יהודית. 
ב-45 שנותיו העמיד המוזיאון בעזרת תרומות וחוג של פטרונים בני כמה מדינות, אוסף מגוון ובו כחצי מיליון פריטים. 
למידע נוסף – מחלקת העיתונות, טל. 02-6708935
 
מוזיאון ישראל מציג:
יצירה חדשה ומרהיבה של האמן אליעזר זוננשיין
"אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל"
היצירה מוצגת בתערוכה "חדש באוסף" ובה יצירות שרכש המוזיאון בשנת 2014 

יום שני, 29 בדצמבר, 2014 >>>                                                         

האמנית האמריקנית ליסה אופנהיים מגיעה לישראל לטקס הענקת פרס שפילמן 2014
האמנית תרצה על עבודתה בטקס, שיתקיים במוזיאון ישראל

יום שלישי, 16 בדצמבר, 2014  >>>

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים  לרגל 25 שנה למרכז סוזן דלל:
עד אשר נמצא מקום, על המעגל באמנות המחול בישראל
2 בדצמבר 2014 עד 28 בפברואר 2015 >>> מוזיאון ישראל מציג בארמיטאז':

דאדא וסוראליזם מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים
16 בנובמבר 2014 >>>

מוזיאון ישראל בירושלים נערך  לחגיגות היובל להיווסדו בשנת 2015
לרגל חגיגות היובל יציג המוזיאון תערוכות ייחודיות הנותנות ביטוי לעושרם ולחשיבותם של אוספי המוזיאון, שבזכותם נחשב מוזיאון ישראל לאחד המוזיאונים החשובים בעולם 
נובמבר 2014  >>>

פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום לשנת 2014
26.10.2014

פרס פינס לגרפיקה ישראלית  לשנת 2014 יוענק לאלכס קרמר
21 באוקטובר 2014 >>>

הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ישראלית ולצילום לשנת 2014
20 באוקטובר 2014 >>>

מוזיאון ישראל גאה להציג:
מטמון זהב נדיר שנתגלה לאחרונה לרגלי הר-הבית ובו מדליון יחיד במינו עם דגם מנורת המקדש
21.9.2014 

מוזיאון ישראל מציג: חדש באוסף
יצירות חדשות ומרתקות שרכש מוזיאון ישראל בשנה החולפת מוצגות לראשונה לקהל הרחב 
פתיחה: 16 בספטמבר 2014

חדש במוזיאון ישראל, ירושלים
בית על העץ

מוזיאון ישראל בירושלים מכריז על פתיחתו לקהל הרחב של הפרויקט הבינלאומי :
Big Bambú  מיצב הבמבוק הענק של האחים סטארן
15.6.2014

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת  2014 
יוענק במוזיאון ישראל, ירושלים
לזוכה: ירמי פינקוס

דיוקן מונומנטלי של עץ אשוח על צידו  בעבודת הווידאו הפיוטית של איה-ליסה אטילה: אופקי
תערוכה חדשה. הפתיחה 7.6.14

אי שקט: חדש באמנות עכשווית
חוסר הוודאות הקיומי בתערוכה חדשה:
אוצרת: ריטה קרסטינג

חומר מכושף באמנות אפריקה
פסלי כוח אפריקנים עוצרי נשימה המכילים "חומרים מכושפים" מהחי והצומח
21.5.2014 - 31.12.2014

ביום העצמאות
כניסה חינם למוזיאון ישראל  ירושלים
שפע תערוכות מרהיבות והרקדה לקהל
29.4.2014

המסכות העתיקות בעולם
נפגשות בפעם הראשונה במוזיאון ישראל
5.3.2014

בתערוכה ראשונה מסוגה
מוצגים תצלומים נדירים מצנעא שבתימן   בבית טיכו, ירושלים

שפת הלבוש - DRESS CODES
תערוכת הדגל של 2014 במוזיאון ישראל
29.1.2014

 



מוזיאון ישראל מציג:
יצירה חדשה ומרהיבה של האמן אליעזר זוננשיין
"אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל"
היצירה מוצגת בתערוכה "חדש באוסף" ובה יצירות שרכש המוזיאון בשנת 2014

 

מוזיאון ישראל פועל באופן קבוע להעשרת אוספיו ביצירות של אמנים ישראלים ובינלאומיים מן השורה הראשונה. בתערוכה "חדש באוסף" מוצגות כמה מהיצירות הבולטות שרכש המוזיאון בשנת 2014; השבוע הצטרפה לתערוכה זו יצירתו רחבת ההיקף של אליעזר זוננשיין: "אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל" - 59 קומפוזיציות מרהיבות ויוצאות מגדר הרגיל של זני פרחי בר וחרקים בישראל, פרי מחקר מקיף של ארבע שנים שערך.

הפרויקט השאפתני הזה כולל שתי מהדורות: מהדורה מהודרת ולצידה מהדורה מוערת ובה, נוסף על התצלומים - רישומים, הגיגים ומידע מדעי בכתב ידו של האמן. במחקר הושלמו שמותיהם של זנים רבים שהיו חסרים בשפה הערבית.
היצירה נרכשה עבור המוזיאון בנדיבות קבוצת "כאן עכשיו" לרכישת אמנות ישראלית, של אגודת הידידים של מוזיאון ישראל.

התערוכה תוצג באולם ספרטוס בתאריכים 30/12/14- 28/2/15
אוצרת: איה מירון

האמן אליעזר זוננשיין כותב :
 
צריך להיות בשום מקום בשביל להבין שאין מקום כזה

אני מניח שאין ילד שאינו זוכר מפגש עם ניחוח הנרקיס, עם רשת עכביש מושלמת על שער הכניסה לחצר, עם חיפושית משה רבנו (מושית השבע) נחה על דש החולצה או עם צרחות היסטריה ממקק מגעיל. דומה שככול שאנו מתבגרים אנו מתרחקים מהמרחב הטבעי הקרוב שלמרגלותנו, וכמו מטפס הרים עולים גבוה גבוה אל פסגת הר שממנו אפילו העצים הגדולים אינם אלא כתמי צבע. זאת, על אף שבכל עץ ומתחת לכל סלע מסתתר מיקרוקוסמוס, עולם עשיר של פלאות, חכמה ותחכום, ואולי אפילו עתידנו. אין חרק או צמח, אכיל או מזיק, שאינו יכול להעשיר את עולמנו בתחומי המזון, הרפואה, איכות הסביבה או הטכנולוגיה. אנו מתבשרים על התחממות כדור הארץ, על התפוצצות האוכלוסין, על עליית גובה פני–הים ועל המחסור במים ובאנרגיה, וממשיכים להביט אל הכוכבים, לחלום כבני אלים, לשכוח, ולדרוס את מה שלמרגלותנו, את עתידנו.

עד כאן לא אמרתי דבר חדש, וגם ה”אגד” אינו מגלה חרק חדש או ממליץ על צמח רפואי לחליטה בתה. לא צירפתי מחקרים, לא הפלגתי בסיפורים מיתולוגיים, לא ההצגתי את גלגולו של חרק או פרוק–רגליים (ביצה, זחל, גולם). לא רדפתי אחרי נקבה לשם הצגתה לצד הזכר ולהפך, לא הצגתי משפחה שלמה של זנים ועוד הרבה דברים שיכולתי להוסיף לא הוספתי. אינני ביולוג, טקסונום, בוטניקאי או אנטמולוג, וכמו לא די בכך - אני גם חסר סבלנות, נטול יכולות ראליות, סוליסט מוצהר, ואף גרוע מכך - הזיכרון שלי מעולה בלא לזכור דבר כמעט.

בגיל עשר עברנו מהשיכונים הצפופים של שכונת שפרניצק בחיפה לבית מבודד ורחוק בסוף שכונת דניה. לא היו שם שכנים או חברים, רק הרי טרשים - ירוקים ומלבלבים בחורף, יבשים וקוצניים בקיץ. ברשותי היה רק ידע מדעי בסיסי והספרות הטקסונומית היבשה לא עניינה אותי. מבחינתי, גדלתי בשום מקום ולא היה תחליף למגע הקרוב עם עקרב שחור בצנצנת, עם בצבוצו של צבעוני יחיד מתוך סבך או עם ניחוח אדמה אחרי הגשם מתובל בריח נרקיסים, קורנית בר ואלת המסטיק. את כל אלה, שהיו כמו שכניי החדשים, אי אפשר לבטא בשום ספר, מגדיר או אגד.

זמן רב ביטלתי כל מחשבה על הפקת מגדיר משלי. להציג בבינאלות, במוזיאונים ובתערוכות מכובדות נראה לי הרבה פחות מורכב מלחבר ספר טקסונומי משלי. רק על איסוף המידע הייתי יכול לבזבז חיים שלמים. בקיץ 2011, אחרי קרוב לשלושים שנה של הימנעות, התחלתי, ומאז אינני מפסיק. אין ביכולתי להציג את כל המידע על כל פרט ופרט. במקום זה, השתמשתי ביכולותיי הטכניות והיצירתיות. שמתי דגש רב בייחודו הצורני והאסתטי של כל פרט והוספתי כמה מילים אישיות, רישומים והגיגים. השקעתי זמן ומאמצים רבים מאוד בניסיון למצוא את שמם המלא של כל החרקים גם בערבית. ביולוגים ואנטמולוגים ערבים שפגשתי אמרו לי בצדק שהמשימה בלתי אפשרית. לא לכל הזנים היו שמות, ולכן נאלצתי, אחרי שנה מתסכלת של נבירה באינטרנט ובספרים בערבית, להמציא חלק מהם בעזרת ידידי עאטף חלאחלה, שגם דבריו היו בגדר המלצה בלבד.

אגד זה אינו תחליף לאנציקלופדיה או למגדיר מדעי ואינו עומד בסטנדרטים שלהם. מטרתו העיקרית היא לפתח התעניינות אמנותית ומדעית בחלק מן הטבע העשיר שעדיין חי סביבנו.

  



האמנית האמריקנית ליסה אופנהיים מגיעה לישראל לטקס הענקת פרס שפילמן 2014
האמנית תרצה על עבודתה בטקס, שיתקיים במוזיאון ישראל

יום שלישי, 16 בדצמבר, 2014
  
האמנית האמריקנית ליסה אופנהיים מגיעה לישראל לקבל את פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום לשנת 2014. היא תרצה בטקס הענקת הפרס.
מאז ראשית האלף השלישי אופנהיים מציגה שפע של התנסויות בצילום ובתהליכי צילום שראשיתן מחקר היסטורי-חברתי מעמיק על אירועים שונים בהיסטוריה החזותית של העת המודרנית ואחריתן יצירות עדינות ומתוחכמות במגוון רחב מאד של טכניקות, תהליכים  וחומרים.
אמנותה של אופנהיים מצויה על המנעד שבין הארגון-מחדש של חומרים עיתונאיים או מדעיים לבין שחזור פועלם של ראשוני הצלמים. את הרעיונות הבסיסיים של הצילום, כגון יחסי פוזיטיב-נגטיב, היחס אל האור ואל הטבע, או המתח בין האנלוגי לדיגיטלי, אופנהיים משליכה על עולמות אחרים ותופעות אחרות, כמו נול האריגה או בעירת הגפרור, ומייצרת דימויים מרתקים בפשטותם ומהלכי קסם.
יצירתה של אופנהיים, המשקפת במידה רבה מגמות עכשוויות בשדה הצילום האמנותי, זכתה להכרה והערכה בינלאומיות בעשור האחרון, ויצירות שלה נרכשו לאוסף מוזיאון ישראל. אחת מהן מוצגת בימים אלה בתערוכה "חדש באוסף".
הכניסה לטקס הענקת הפרס ללא תשלום

---------------------------------------------------------------------------------

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים לרגל 25 שנה למרכז סוזן דלל:
עד אשר נמצא מקום, על המעגל באמנות המחול בישראל
2 בדצמבר 2014 עד 28 בפברואר 2015

המחול הבימתי בישראל עבר מסע ארוך של חיפושי דרך וזהות עד שהתבסס כאחד התחומים המצליחים באמנויות הבמה בארץ. התערוכה, הנערכת לרגל חגיגות 25 שנה למרכז סוזן דלל, מציגה כמה מאבני הדרך החשובות בדרכו של המחול האמנותי בישראל מנקודת מבט המשלבת את העבר וההווה זה לצד זה.
במרכז התערוכה עומד מוטיב המעגל והפריצה ממנו. למוטיב צורני זה משמעות מבנית-תנועתית וחברתית- היסטורית. המעגל שהתאחד והתפרק במקביל לשינויים שחלו בארץ, מאיר בין היתר את היחסים בין היחיד לקבוצה, בין הפאתוס לתנועה היום-יומית, בין מיתוסים מקומיים לאוניברסליים ובין המרחב הפתוח לחלל הסגור. התערוכה "עד אשר נמצא מקום" מציעה התבוננות במוטיב המעגל ועל השינויים שהתחוללו בו במהלך השנים, באמצעות צילומים, סרטי וידאו, רישומים וכרזות, מימי ראשית המחול בישראל ועד ימינו, ובכלל זה: רישומים של ברוך אגדתי שעשו אמני האוונגרד הרוסי, תצלומים  ורישומים של גרטרוד קראוס, תצלומים של האחיות יהודית ושושנה בורנשטיין כולל שיחזור בווידיאו של ריקוד "היריבות" מ-1930, קטעי וידיאו מיצירות של שרה לוי תנאי, תיעוד של עבודתה של נועה אשכול, כרזות למופעי מחול של דוד טרטקובר ודן רייזינגר, קטעי סרטים ויומנים משנות ה-20 עד שנות ה-50 שצולמו בידי חלוצי הצילום והקולנוע כמו נתן אקסלרוד, יעקוב בן דוד, נתן גרוס, וכמובן תיעוד של יצירות מחול ישראלי עכשווי מהעשורים האחרונים, החל בעבודות נבחרות של אוהד נהרין שצולמו ע"י גדי דגון, וכלה בעבודות של יוצרי מחול עצמאיים כדוגמת ניב שיינפלד ואורן לאור.
המחול הישראלי נוצר על קרקע בתולה, "יש מאין", בארץ שלא הייתה בה מסורת ארוכת שנים של בלט קלסי כמו בארצות אחרות. תחילתו של המחול העממי הישראלי מבוססת על ריקודי המעגל בכלל  וה'הורה' בפרט, אשר היו אחד הביטויים הבולטים למרקם החברתי המיוחד בקרב החלוצים שהגיעו לארץ והקימו את הקבוצות והקיבוצים הראשונים. מעצם צורתו - ללא התחלה וללא סוף - המעגל נושא עמו מטען סמלי שוויוני חוצה תרבויות. הוא מחזק את אחדות הקבוצה ואת תחושת האחווה והכוח של חבריה, תחושה שמתעצמת גם מהקרבה הפיזית בין הרוקדים המשלבים ידיים. המעגל הוא דימוי ישראלי מכונן וריקודי המעגל היוו נדבך חשוב ביצירת זהות תרבותית מתהווה בעשורים שלפני הקמת המדינה ובמדינת ישראל הצעירה. זהות המבוססת על האתוס הלאומי הציוני.
לצד ריקודי המעגל וההורה, ביקשו יוצרי מחול שהגיעו מהתפוצות השונות לגבש זהות אמנותית וליצור סגנון ישראלי מקורי. ברוך אגדתי, שנחשב ל"חלוץ המחול החדש בארץ ישראל", יצר בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת פסיפס של טיפוסים עממיים מתוך הנוף האנושי בארץ. דמויות תנכ"יות, חסידים, חלוצים, תימנים וערביי יפו הופיעו ביצירות שחיבר ובתלבושות שעיצב בעצמו.
החל משנות העשרים הגיעו לישראל גם יוצרים אשר למדו ויצרו תחת ההשפעה של זרם מחול ההבעה, שדחה את המחול האקדמי והשמרני לטובת רעיונות של שחרור הגוף, חזרה לטבע ויצירה שאינה כפופה לחוקים, המבטאת את האישי ואת השונה. מרגלית אורנשטיין ובנותיה, האחיות יהודית ושושנה אורנשטיין, היו החלוצות בתחום זה. אחריהן, עלתה לארץ ב-1936 גרטרוד קראוס, אמנית מהוללת באירופה, אשר המשיכה כאן במסורת מחול ההבעה. המחול עצמו, בעלייתו ארצה, השתנה וקיבל את תכונות המקום: האור, החלל הפתוח, החיפוש אחר המשותף וההתרגשות של "עם מתחדש במולדתו".
את חלוצות המחול צילמו צלמים שהגיעו גם הם ממרכז אירופה, כמו אלפונס הימלרייך שסגנונו האמנותי הושפע מהצילום הגרמני של התקופה שעסק בניגודי אור וצל ובפן דרמטי ורגשי.
סגנון מחול ההבעה ותפישת המחול האידיאולוגית יושמו גם ע"י אמניות חלוצות המחול של התנועה הקיבוצית, כדוגמת רבקה שטורמן לאה ברגשטיין וירדנה כהן, בטקסים הציבורים ובמסכתות לחגים שביימו בעיקר עבור ההתיישבות העובדת. במקביל, שרה לוי תנאי, מייסדת להקת "ענבל", הצליחה לתרגם את האתני מן המקורות התימניים ליצירה אמנותית אישית.
בשנת 1964 נוסדה להקת בת-שבע, כשברקע עומדים השינויים שחלו בחברה הישראלית בשנות ה-60 וה-70, עם המעבר מ"אנחנו" ל"אני", תוך זניחת מטרות הכלל וגילוי האישי. המעגל המחולל התפרק, ורקדנים שונים, בחיפושיהם אחר קולם הפרטי, יצאו מן המעגל הקבוצתי של הלהקה לטובת יצירה אישית (כדוגמת רינה שיינפלד, משה אפרתי, ומאוחר יותר גם ליאת דרור וניר בן גל שפרשו מלהקת המחול הקיבוצית).
שינוי זה הניע שלב נוסף בתהליך התפתחותו של המחול הישראלי המוכר לנו כיום. המעגל נפתח והתרחב. יחידים בחרו להיות חלק ממנו או להתרחק ממנו. לעיתים הוא שימש כמרחב ציבורי ולעיתים סימל מקום פרטי ואישי. המעגל עדיין נוכח במחול הישראלי, אך הוא כבר אינו אותו מעגל אותו יצרו החלוצים בהתלהבותם.
יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל: "במשך 25 שנה אני חולם על תערוכה שתעסוק במחול ישראלי במסגרת מוזאלית חשובה. חגיגות חצי היובל למרכז סוזן דלל הן סיבה מצוינת לקיומה של תערוכה שכזו. התערוכה "עד אשר נמצא מקום" מציגה מחול ישראלי, מקורי ומגוון, המתועד בצילומים ובתנועה דרך עיניהם של צלמים, יוצרים ואנשי מחול רבים. אני נרגש מכך שהציבור הרחב יוכל לבוא לתערוכה ולחוות את המחול הישראלי מזווית חדשה ומרעננת".
אוצרת: טליה עמאר



----------------------------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל מציג בארמיטאז':
דאדא וסוראליזם מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים
​16.11.14

מוזיאון הארמיטאז' בסנקט-פטרבורג, מהמוזיאונים החשובים בעולם, חוגג בימים אלה 250 שנה. במסגרת החגיגות תוצג בארמיטאז' התערוכה "דאדא וסוראליזם מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים".  בתערוכה למעלה מ-100 יצירות מופת מאוסף מוזיאון ישראל, אוסף שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם בתחום הדאדא והסוראליזם. התערוכה, המכסה פרק זמן שנמשך מסוף העשור הראשון של המאה ה-20 ועד לתחילת העשור השביעי שלה, כוללת ציורים, חפצים, תצלומים, הדבקים וחפצים מן-המוכן, המייצגים את האמנים החשובים ביותר בתנועות אלה וביניהם: מאן-ריי, מרסל דושאן, רנה מגריט, ז'ואן מירו, סלוודור דאלי,מקס ארנסט ואחרים.

התערוכה תיפתח בארמיטאז' ביום שלישי, 18 בנובמבר 2014, בנוכחות מנכ"ל מוזיאון ישראל מר ג'יימס סניידר ואוצרת התערוכה עדינה קמיאן-קשדן.

אוסף מוזיאון ישראל בתחום הדאדא והסוריאליזם – שתיים מתנועות האמנות המרכזיות של המאה ה-20 – נודע בהיקפו וברמתו בכל העולם, והפך את מוזיאון ישראל למרכז עולמי לחקר הדאדא והסוראליזם. זכות גדולה באוסף זה שמורה לאספן וחוקר הסוראליזם ארטורו שוורץ, אשר תרם למוזיאון ישראל אוסף ובו למעלה מ-700 יצירות מאת מאתיים אמנים וכן ספרייה המונה יותר מאלף פריטים.

קטלוג עב כרס של יצירות מאוסף הדאדא והסוראלים שראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאת מוזיאון ישראל, תורגם לרוסית לכבוד התערוכה והוצא לאור בהוצאת הארמיטאז'.

התערוכה מבטאת מדיניות רבת-שנים של מוזיאון ישראל להציג תערוכות ויצירות מופת בעולם כולו. תערוכת הדאדא והסוראלים הוצגה לפני זמן קצר גם במוזיאון הלאומי בבודפשט, והיא מצטרפת לשורה של תערוכות שהציג מוזיאון ישראל בשנה החולפת מטייוואן והונג קונג  ועד ניו יורק וסן פרנציסקו.

אוצרת התערוכה – עדינה קמיאן קשדן
אוצרת משנה – אפרת קליין.

 

 

 

 


 
---------------------------------------------------




 
מוזיאון ישראל בירושלים נערך  לחגיגות היובל להיווסדו בשנת 2015
לרגל חגיגות היובל יציג המוזיאון תערוכות ייחודיות הנותנות ביטוי לעושרם ולחשיבותם של אוספי המוזיאון, שבזכותם נחשב מוזיאון ישראל לאחד המוזיאונים החשובים בעולם 

מוזיאון ישראל, ירושלים יציין בחודש מאי הקרוב 50 שנה להיווסדו. לרגל שנת היובל יציג המוזיאון תערוכות חדשות החוגגות את עושרה של העשייה האנושית כפי שהיא באה לידי ביטוי בישראל וברחבי העולם. התערוכות יתבססו על אוספי המוזיאון, הידועים בחשיבותם הרבה בעולם כולו, לצד שיתופי פעולה עם מוזיאונים מובילים מקבילים במדינות אחרות.
מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש ג'רום ואן פישר, ג'ימס ס. סניידר מציין כי "מאז הקמתו של המוזיאון התקדמנו משמעותית בבניית אוסף נרחב ומשובח המקיף את כל תולדות העולם ומשקף את התרבות והנרטיב ההיסטורי המשותפים לכל מבקרינו. בשנת 2015 נציין את הישגי המוזיאון בחמישים השנים האחרונות וכן את התפתחותה של התרבות החזותית בישראל בזמן זה במקביל להתפתחותה של תרבות חזותית מודרניסטית באירופה אשר הייתה הבסיס למורשת האסתטית של ישראל. עם פתיחתו המחודשת של המוזיאון בשנת 2010 החל הפרק הבא בתולדות המוזיאון, ואנו כותבים אותו יחדו עם  ידידינו הרבים מהארץ ומהעולם".
"זוהי זכות גדולה עבורי לעמוד בראש חבר הנאמנים של מוזיאון ישראל בתקופה משמעותית זו שבה עולה בידינו להתקרב להגשמת חזונו של טדי קולק, מייסדו ואביו הרוחני של המוזיאון, על הקמת מוזיאון אנציקלופדי אמיתי בישראל" אומר עו"ד יצחק מלכו, יו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון. "בתקופתנו לא יכול להיות מסר חשוב יותר מאשר מסר האוניברסליות היוצא מירושלים ומותיר את חותמו על הנוף התרבותי בעולם."
מוזיאון ישראל יקדיש במהלך שנת היובל תשומת לב למסלול התפתחותה של התרבות החזותית בישראל עצמה, החל בשורשיה באירופה לפני יותר ממאה שנים, עבור בתקופת הקמתו של המוזיאון ב-1965 וכלה בימינו אנו. לציבור יוצגו גם יצירות חשובות אשר נתרמו לאוספיו השונים של המוזיאון מאז שיפוץ הקמפוס ב-2010. מגוון היצירות מבליט את היקף התמיכה שהמוזיאון זוכה לה ברחבי העולם, אשר הודות לה יכול המוזיאון להרחיב את אוספיו.
התכנית החגיגית לשנת היובל תוצג במלואה בתחילת שנת 2015, אך כבר היום אנו מציעים הצצה ראשונה אל כמה מהתערוכות המרכזיות שיוצגו בשנה זו:
שנת היובל עתידה להיפתח בתערוכה "6 אמנים, 6 פרויקטים": שש תערוכות יחיד של אמנים ישראלים שפועלם מהווה ייצוג למגוון ולעושר הסצנה האמנותית העכשווית בישראל. כל אמן יציג פרויקט אמנותי שיוצג לראשונה בתערוכה זו. ששת הפרויקטים שנבחרו מתחברים לפסיפס ישראלי עכשווי של מבעים אמנותיים שונים כגון: צילום, וידאו, מיצב ועוד.
בחודש מרס תעלה התערוכה  "1965 היום", אחת מגולות הכותרת של אירועי שנת היובל. אוצרי תערוכה זו בחרו לחזור חמישים שנה אחורה לשנת 1965- שנת ייסוד המוזיאון - ולבחון את אופייה החזותי והאמנותי. בלבה של התערוכה יוצג היבול האמנותי של שנה זו והיחסים שבין האמנות הישראלית דאז לאמנות הבינלאומית.
בחודש מאי יפתח המוזיאון את "קיצור תולדות האנושות: התערוכה", בהשראת ספרו רב המכר של יובל נח הררי. התערוכה מספרת את סיפורו של המין האנושי משחר האנושות ועד ימינו, באמצעות פריטים המלמדים על נקודות המפנה המרכזיות בהיסטוריה של הציוויליזציה, החל מגילוי האש לפני 800,000 שנה וכלה בתורת היחסות.
תערוכה מרכזית נוספת תעלה במחצית השנייה של שנת היובל: "דמדומים בברלין" (שם זמני) המציגה יצירות מופת שמגלמות את החופש האוונגרדי ששגשג בגרמניה מתחילת המאה ה–20 ואת השפעתה של עליית הנאציזם עליו. תערוכה זו מציינת גם חמישים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה. לצידה תועלה גם תערוכה המוקדשת לשלושה מעצבים גרפיים שמקורם בגרמניה ובהשפעתם על התרבות החזותית בישראל.
מקום של כבוד בחגיגות היובל שמור להיכל הספר, אשר יעלה תערוכה המוקדשת לתולדותיו של ההיכל עצמו ולעיצובו הייחודי. כמו כן, לתצוגת מגילות ים המלח הקדומות תתווסף הגרסה של המאה ה-21: ספר התנ"ך הקטן ביותר בעולם, ה-Nano Bible.
תוכנית התערוכות המלאה והאירועים הייחודים שיתלוו אליהן תפורסם בתחילת 2015.

מאז הקמתו ב-1965, הפך מוזיאון ישראל לאחד המוזיאונים המובילים בעולם לאמנות וארכאולוגיה. אוספיו כוללים מאות אלפי פריטים החל מן התקופה הפרהיסטורית ועד ימינו ובכלל זאת האוסף המקיף ביותר בעולם לארכאולוגיה מקראית. המוזיאון מהווה מוקד משיכה ראשון במעלה בזכות מוצגים ייחודים המעניקים מבט רחב על היצירה האנושית, משחר האדם ועד ימינו.
האגף לארכאולוגיה ע"ש שמואל וסיידי ברונפמן מקשר בין רבות מהתרבויות והדתות העתיקות בעולם באמצעות תערוכות, פרסומים ומחקר. האגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, גוז'ף ומורטון מנדל אוצר מגוון חפצי קודש וחול של קהילות ישראל ברחבי העולם, לצד תצוגה ייחודית של בתי כנסת מאירופה, אסיה ואמריקה. אגף אדמונד ולילי ספרא לאמנויות מחזיק יצירות אמנות מכל התקופות ועד ימינו וכולל גם מחלקות המתמחות באמנות אסיה, אמנויות אפריקה, אוקיאניה ויבשת אמריקה, רישומים והדפסים, צילום, עיצוב ואדריכלות.
בנוסף לגידול העצום באוספי המוזיאון, התרחב גם שטחו של המוזיאון פי עשרה מאז פתיחתו בשנת 1965. הקמפוס המקורי שתוכנן בידי אלפרד מנספלד ודורה גד הוגדל ב-2010 במסגרת מיזם התחדשות מקיף תחת שרביטם של המעצב ג'יימס קרפנטר מניו יורק והאדריכלים הישראלים צבי אפרת ומאירה קובלסקי. מטרותיו של המיזם היו להדגיש את האופן שבו המבקרים חווים אמנות ואדריכלות על רקע האדריכלות של מבנה המוזיאון עצמו והנוף שבו הוא נמצא.
המוזיאון מציג גם מחוץ לכתליו, במוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה, שם מוצגים חפצי ארכאולוגיה מארץ ישראל ובבית טיכו ההיסטורי במרכז ירושלים, שבו מוצגת אמנות ישראלית עכשווית.

 


------------------------------------------------------------------------------------------------

פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום לשנת 2014
26.10.2014

פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום לשנת 2014 מוענק לאמנית האמריקאית ליסה אופנהיים. מאז ראשית המילניום מציגה אופנהיים שפע של התנסויות בצילום שראשיתן מחקר היסטורי-חברתי מעמיק על אירועים שונים בהיסטוריה החזותית של העת המודרנית ואחריתן יצירות עדינות ומתוחכמות במגוון רחב מאד של טכניקות וחומרים. אמנותה של אופנהיים משוטטת בין ההסדרה-מחדש של חומרים עיתונאיים או מדעיים לבין שחזור פועלם של ראשוני הצלמים. את הרעיונות הבסיסיים של הצילום, כגון יחסי פוזיטיב-נגטיב, היחס אל האור ואל הטבע, או המתח בין האנלוגי לדיגיטלי, משליכה אופנהיים על עולמות אחרים לחלוטין, כמו נול האריגה או בעירת הגפרור, ומייצרת דימויים מרתקים בפשטותם ומהלכי קסם. יצירתה של אופנהיים, המשקפת במידה רבה מגמות עכשוויות בשדה הצילום האמנותי, זכתה להכרה והערכה בינלאומיות בעשור האחרון, ואנו גאים להוקיר יצירה ייחודית זו ולעודד את המשכה. שופטי הועדה: מר קנטן באז'אק, ראש המחלקה לצילום, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק; גב' מוניקה פאבר, ראש מכון הצילום בונארטה בווינה; גב' גלית אילת, אוצרת הביאנלה לאמנות עכשווית בסאן פאולו; פרופ' רות איסקין, המחלקה לאמנויות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; דר' נעם גל, אוצר המחלקה לצילום, מוזיאון ישראל. הפרס יוענק בטקס חגיגי במוזיאון ישראל, ב-16 בדצמבר 2014, במעמד הזוכה. 
 לאתר הפרס >>>>

------------------------------------------------------------------------------------------------ 

פרס פינס לגרפיקה ישראלית  לשנת 2014 יוענק לאלכס קרמר
21 באוקטובר 2014

עוד מתקופת לימודיו ב"בצלאל", בסוף שנות ה-80, אלכס קרמר (יליד 1966) עוסק בהדפס במקביל לעיסוקו האינטנסיבי בציור. הוא מתמחה בטכניקות התחריט השונות וכן בהדפס רשת ובחיתוך-עץ. חיבתו העמוקה לתחום אמנותי זה נובעת מתהליך ההכנה המורכב ומהסקרנות לגבי התוצאה, שיש בה מן הבלתי צפוי. ההדפסים עוקבים אחר הנושאים הרווחים בציוריו; למשל דמויות בתנועה נמרצת וחיות-פרא. אולם, בהדפס הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת להשפעת החומר - התוואים הטבעיים של לוחות העץ והתהליך הכימי הכרוך בעיבוד לוחות המתכת בתחריט - על אופי היצירה. קרמר אף פיתח שיטות עבודה ייחודיות, שהן וריאציה של הטכניקות המסורתיות. מקוריותו והתמדתו, כמו גם התמקדותו בשנים האחרונות בחיתוך-עץ, עשו אותו בעינינו מועמד ראוי לזכות בפרס פינס. פרס זה מנציח את יעקב פינס, האמן הירושלמי הוותיק והנדיב, שעסק גם הוא בשני תחומי יצירה עיקריים: חיתוך-עץ (המרכזי והמהותי שבהם) וציור בצבעי-שמן. הוא שאב את השראתו מהאמנות היפנית שאותה אסף בדבקות, ומהאקספרסיוניזם הגרמני שלאורו התחנך.
 שופטי הועדה:רונית שורק, אוצרת במחלקה לרישומים ולהדפסים, מוזיאון ישראל ; אריק קילמניק, מנהל סדנת ההדפס ירושלים; ג'ודי פינס-ויינגרוט, נציגת המשפחה

 

 

________________________________________________________


הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ישראלית ולצילום לשנת 2014

20 באוקטובר 2014

פרסי מוזיאון ישראל  לאמנות ולעיצוב לשנת 2014 יוענקו בטקס חגיגי במוזיאון ב-6 בינואר 2015.  מדי שנתיים המוזיאון מעניק פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, הוקרה ועידוד לפועלם ולעשייתם האמנותית.

פרס קולינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2014יוענק לנבט יצחק. נבט יצחק היא אמנית וידאו ומיצב שהעמידה בשנים האחרונות גוף עבודה מקורי ומרתק. רבים מהמיצבים שהיא יוצרת מקיימים דיאלוג עם התרבות המוסלמית דרך מקורות אמנותיים כמו שטיחים פרסיים, כתבי יד וחפצים אחרים או דרך המוזיקה של פאריד אל אטרש ואום כולתום. היחס למקורות אלו ארוג ביצירתה בתוך מערכת היחסים השברירית והטעונה שבין האסלאם וישראל של היום. דרך יצירתה היא מצליחה לחבר זיכרונות וכיסופים לתרבות עשירה שהייתה חלק מעולמם של היהודים יוצאי מדינות ערב למציאות של ימינו.
שופטי הועדה: אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל; איה מירון, אוצרת משנה, המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל; יובל ביטון, אוצר מוזיאון אשדוד לאמנות; ורדית גרוס, מנהלת מתחם האמנים ארטפורט, תל אביב.

פרס סנדברג לאמנות ישראלית 2014 יוענק למשה ניניו, אמן, תאורטיקן ואוצר הפועל משנות השבעים והשפעתו על שדה האמנות הישראלית עמוקה וייחודית. יצירתו עוסקת בממד הפילוסופי של שאלת הדימוי הצילומי וזיקתו לממשי ויש בה ממד דתי לצד שאלות מושגיות פנים-אמנותיות. ניניו מצליח ליצור מערכת של משמעויות מרובדת וחידתית דרך עבודה על דימוי אחד לאורך סדרות רבות ותוך הצבה מדויקת בחלל. באמצעות העברת דימויים ממערכת סימנים אחת לאחרת ניניו מצליח ליצור מרחק מנקודת המוצא של יצירתו אל עבר הטרנסנדנטלי ומפגיש בין חול וקודש, חומר ורוח, פיזי ומטפיזי.
שופטי הועדה: יונה פישר, לשעבר האוצר הראשי לאמנויות מוזיאון ישראל; יגאל צלמונה, לשעבר אוצר ראשי בין-תחומי, מוזיאון ישראל; מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות, מוזיאון ישראל; אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.

שני פרסי קבלין לצילום על מפעל חיים לשנת 2014 יוענקו לרלי אברהמי ורונית שני. לרלי אברהמי הפרס מוענק על עבודתה רבת השנים בצילומי דיוקנאות ומשפחות שרבים מהם נותרו חקוקים בזיכרון הישראלי הקיבוצי ועודם מלווים את מבטה של החברה הישראלית על עצמה. מבכירות הצילום העיתונאי בישראל, אברהמי מעמידה מול מצלמתה מאמצע שנות השמונים ועד היום פנים ושמות מכל מעמד, גיל, מוצא ומגדר ותמיד תוך נאמנות עיקשת הן לדיוק האסתטי הן למעורבות המצולמים בעבודתה.
לרונית שני פרס קבלין מוענק השנה על הוראה רבת שנים שסללה את דרכם של אמניות ואמנים ישראלים מזה כארבעה עשורים, ועל פעילותה האמנותית והאוצרותית בתערוכות ובפרסומים שונים על צילום מקומי. עבודותיה של שני מתאפיינות ברגישות לפרטי היום-יום ולחיבורים הנעלמים בין האדם וסביבתו הקרובה והמשתנה, לצד התנסות מתמדת בטכניקות ובסוגות צילום מגוונות. שופטי הועדה: דר' יוחאי רוזן, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה; גב' מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות, מוזיאון ישראל; דר' נעם גל, אוצר המחלקה לצילום, מוזיאון ישראל.

פרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום יוענק למתן מיטווך, בוגר מכללת מנשר לאמנות (2011), והתכנית לתואר שני באמנות מטעם בצלאל (2014). בשלוש השנים האחרונות בלט חלקו של מיטווך בתערוכות קבוצתיות שונות בארץ. עבודתו רב-גונית, מקורית ומשעשעת. נראה כי עשייתו עודה משוחררת מהתבססות בנישה מסוימת של האמנות העכשווית, אך אמיצה דיה להתייחס אל שדה הצילום בכללותו ואף לבקר את מקומו של מעשה האמנות בתוכו. שופטי הועדה: דר' ניסן פרז, מכון שפילמן לצילום, תל אביב; דר' גל ונטורה, החוג לתולדות האמנות, האוניברסיטה העברית בירושלים; דר' נעם גל, אוצר המחלקה לצילום, מוזיאון ישראל. 
 
--------------------------------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל גאה להציג:
מטמון זהב נדיר שנתגלה לאחרונה לרגלי הר-הבית ובו מדליון יחיד במינו עם דגם מנורת המקדש
 
מטמון זהב נדיר נחשף לאחרונה במבנה ציבור מן התקופה הביזנטית, סמוך לכותל הדרומי של הר הבית, בחפירות של המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, בראשותה של ד"ר אילת מזר, ובשיתוף עם אמבסדור קולג', אדמונד, אוקלהומה, שבארה"ב. 
 
המטמון נארז במקור בשני תיקי בד שלא שרדו, והכיל מטבעות וחלקי תכשיטים עשויים כסף וזהב, וכן מדליון זהב מעוטר בסמלים יהודיים, שהוא המדליון הגדול ביותר שנתגלה אי-פעם. במרכז המדליון מרוקעת מנורת שבעת הקנים, כשראשי קניה המעוגלים נתמכים במוט פשוט ושהיא ניצבת על שלוש רגליים; משמאלה שופר, ומימינה דגם לא מזוהה: אולי אגד של לולב והדסים כמקובל בתיאורי התקופה, ואולי ספר תורה שעיצובו יחיד במינו. גודלו יוצא הדופן של המדליון מעורר סימן שאלה באשר לשימושו: יש חוקרים הסבורים שהוא נועד לעטר ספר תורה או רהיט ואילו חוקרים אחרים טוענים ששימש תכשיט לענידה בטקסים. כך או כך, צירוף הסמלים שעליו, כמו על ממצאים רבים מתקופה זו, מבטא את רעיון הכמיהה היהודית לתקומת המקדש שנחרב בידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ואת התקווה לגאולת עם ישראל בארצו.  
 
באחד מתיקי המטמון נארזו 36 מטבעות זהב, מעוטרים מצדם האחד בדיוקנאות הקיסרים הביזנטיים, בשמותיהם ובתואריהם, ומצדם השני בצלבים או בדמויות אלים. המטבע המאוחר ביותר הוא משנת 602, והוא מעיד כי המטמון הוסתר בראשית המאה ה-7 לספירה, כנראה בזמן הכיבוש הפרסי של שנת 614.  
 
לא ברור לשם מה נאסף המטמון, ואם הטמנתו בקרבת הר הבית מקרית, או שהיא קשורה למטרה שלשמה נאסף, אולם ללא ספק מדובר באחת התגליות המעניינות והמרגשות של השנים האחרונות. 
 
הממצאים החשובים הוצגו לקהל הרחב החל ב-9 בספטמבר 2014 בגלריה הביזנטית של מוזיאון ישראל, המגוללת את סיפורן של שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות: יהדות, נצרות ואסלאם בתקופה הביזנטית בארץ ישראל. התצוגה התאפשרה תודות לנדיבותם של הזוג דניאל מינץ ומרדית ברקמן מניו-יורק, שמימנו גם את החפירה שבה נמצא המטמון. התצוגה נאצרה על ידי דוד מבורך, אוצר בכיר לארכאולוגיה של התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. 

 -------------------------------------------------------------------------

20 באוקטובר 2014

הוכרזו הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ישראלית ולצילום לשנת 2014

פרסי מוזיאון ישראל  לאמנות ולעיצוב לשנת 2014 יוענקו בטקס חגיגי במוזיאון ב-6 בינואר 2015.  מדי שנתיים המוזיאון מעניק פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, הוקרה ועידוד לפועלם ולעשייתם האמנותית.

פרס קולינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2014יוענק לנבט יצחק. נבט יצחק היא אמנית וידאו ומיצב שהעמידה בשנים האחרונות גוף עבודה מקורי ומרתק. רבים מהמיצבים שהיא יוצרת מקיימים דיאלוג עם התרבות המוסלמית דרך מקורות אמנותיים כמו שטיחים פרסיים, כתבי יד וחפצים אחרים או דרך המוזיקה של פאריד אל אטרש ואום כולתום. היחס למקורות אלו ארוג ביצירתה בתוך מערכת היחסים השברירית והטעונה שבין האסלאם וישראל של היום. דרך יצירתה היא מצליחה לחבר זיכרונות וכיסופים לתרבות עשירה שהייתה חלק מעולמם של היהודים יוצאי מדינות ערב למציאות של ימינו.
שופטי הועדה: אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל; איה מירון, אוצרת משנה, המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל; יובל ביטון, אוצר מוזיאון אשדוד לאמנות; ורדית גרוס, מנהלת מתחם האמנים ארטפורט, תל אביב.

פרס סנדברג לאמנות ישראלית 2014 יוענק למשה ניניו, אמן, תאורטיקן ואוצר הפועל משנות השבעים והשפעתו על שדה האמנות הישראלית עמוקה וייחודית. יצירתו עוסקת בממד הפילוסופי של שאלת הדימוי הצילומי וזיקתו לממשי ויש בה ממד דתי לצד שאלות מושגיות פנים-אמנותיות. ניניו מצליח ליצור מערכת של משמעויות מרובדת וחידתית דרך עבודה על דימוי אחד לאורך סדרות רבות ותוך הצבה מדויקת בחלל. באמצעות העברת דימויים ממערכת סימנים אחת לאחרת ניניו מצליח ליצור מרחק מנקודת המוצא של יצירתו אל עבר הטרנסנדנטלי ומפגיש בין חול וקודש, חומר ורוח, פיזי ומטפיזי.
שופטי הועדה: יונה פישר, לשעבר האוצר הראשי לאמנויות מוזיאון ישראל; יגאל צלמונה, לשעבר אוצר ראשי בין-תחומי, מוזיאון ישראל; מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות, מוזיאון ישראל; אמיתי מנדלסון, אוצר המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.

שני פרסי קבלין לצילום על מפעל חיים לשנת 2014 יוענקו לרלי אברהמי ורונית שני. לרלי אברהמי הפרס מוענק על עבודתה רבת השנים בצילומי דיוקנאות ומשפחות שרבים מהם נותרו חקוקים בזיכרון הישראלי הקיבוצי ועודם מלווים את מבטה של החברה הישראלית על עצמה. מבכירות הצילום העיתונאי בישראל, אברהמי מעמידה מול מצלמתה מאמצע שנות השמונים ועד היום פנים ושמות מכל מעמד, גיל, מוצא ומגדר ותמיד תוך נאמנות עיקשת הן לדיוק האסתטי הן למעורבות המצולמים בעבודתה.
לרונית שני פרס קבלין מוענק השנה על הוראה רבת שנים שסללה את דרכם של אמניות ואמנים ישראלים מזה כארבעה עשורים, ועל פעילותה האמנותית והאוצרותית בתערוכות ובפרסומים שונים על צילום מקומי. עבודותיה של שני מתאפיינות ברגישות לפרטי היום-יום ולחיבורים הנעלמים בין האדם וסביבתו הקרובה והמשתנה, לצד התנסות מתמדת בטכניקות ובסוגות צילום מגוונות. שופטי הועדה: דר' יוחאי רוזן, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה; גב' מירה לפידות, אוצרת ראשית לאמנויות, מוזיאון ישראל; דר' נעם גל, אוצר המחלקה לצילום, מוזיאון ישראל.

פרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום יוענק למתן מיטווך, בוגר מכללת מנשר לאמנות (2011), והתכנית לתואר שני באמנות מטעם בצלאל (2014). בשלוש השנים האחרונות בלט חלקו של מיטווך בתערוכות קבוצתיות שונות בארץ. עבודתו רב-גונית, מקורית ומשעשעת. נראה כי עשייתו עודה משוחררת מהתבססות בנישה מסוימת של האמנות העכשווית, אך אמיצה דיה להתייחס אל שדה הצילום בכללותו ואף לבקר את מקומו של מעשה האמנות בתוכו. שופטי הועדה: דר' ניסן פרז, מכון שפילמן לצילום, תל אביב; דר' גל ונטורה, החוג לתולדות האמנות, האוניברסיטה העברית בירושלים; דר' נעם גל, אוצר המחלקה לצילום, מוזיאון ישראל.
 

לפרטים מחלקת העיתונות, טל. 02-6708935

 

 

 

--------------------------------------------------------------------------------------

מוזיאון ישראל מציג: חדש באוסף
 
יצירות חדשות ומרתקות שרכש מוזיאון ישראל בשנה החולפת מוצגות לראשונה לקהל הרחב 
פתיחה: 16 בספטמבר 2014
אוצרים נעם גל, איה מירון וריטה קרסטינג
 
יצירות וידאו, צילום ופיסול עכשוויות ומרתקות, אשר נרכשו השנה עבור מוזיאון ישראל, מוצגות בתערוכה חדשה הכוללת עבודות של אמנים ישראליים ובינלאומיים מובילים ובהם זואי לאונרד, שוש קורמוש, הדס סט, בן הגרי ויעל אפרתי. היצירות המוצגות בתערוכה - כמו גם עבודות אמנות נוספות שרכש מוזיאון ישראל השנה - משקפות את החשיבות הרבה שמקנה המוזיאון לאמנות עכשווית הנוצרת בארץ וברחבי העולם, ואת הרצון להציג לקהל הרחב את הנעשה כעת בעולם האמנות. 
 
בין העבודות המוצגות בתערוכה: 
 
עבודת הווידאו החדשה והשאפתנית של בן הגרי, FRESH, המוצגת בהקרנה גדולת-ממדים. בסרט מלא הומור זה – שהיה פרויקט הגמר של הגרי בלימודי תואר שני בקולומביה  - מופיעה דמותו של האמן כאיש עשוי מירקות, העובר שלל התרחשויות מפתיעות.
 
דיפטיכון מרהיב וגדול-ממדים שיצרה האמנית הצעירה והמבטיחה הדס סט, ובו נוף ביצה רבת-השתקפויות המחברות בין מים לשמיים.
 
עבודתה של יעל אפרתי "בין שתיים לארבע": אובייקט פיסולי אשר מקורו בשני צילומים - מראשיתה ומסיומה של מנוחת הצהריים - המחברים בין ארכיטקטורה, זמן ואקלים מקומיים.
 
עשר עבודות פוטו קולאז' אישיות ומלאות מסתורין של שוש קורמוש, שיצירתה הצטרפה לראשונה לאוסף המוזיאון. קורמוש, מהצלמות החשובות ביותר שפעלו בישראל, הלכה לעולמה לפני 13 שנה, אולם השפעתה על האמנות המקומית ניכרת כיום יותר מתמיד.
 
שתי סקנוגרמות של דור גז ,שנבחר השנה לראש המחלקה לצילום בבצלאל. העבודות מתייחסות הן לביוגרפיה שלו כבן למשפחה פלשתינאית, נוצרית ויהודית הן לסוגיות מהותיות בנושא הקשר בין צילום לארכיון. 
 
עבודתה של האמנית האמריקאית זואי לאונרד, כוכב עולה בשמי הצילום העולמי, מאירה את התצוגה עם צילום של שמש – נושא הנתפס כמאתגר במיוחד ללכידה באמצעות מצלמה. 
 
הסדרה  Luna-gramms מאת ליסה אופנהיים, המתארת את מחזור הירח בצילומים שנוצרו באמצעות אור הלבנה. 
 
עבודת הווידאו של האמנית הצרפתייה קמיל אנרו, אשר זכתה ב-2013 בביאנלה לאמנות בוונציה בפרס אריה הכסף. בסרטה, Coupé / Décalé, מתחקה אנרו אחר טקס שנערך בוונואטו שבדרום האוקינוס השקט, שבמהלכו קופץ גבר כשקרסוליו קשורים לענפי עץ. הטקס, שהיווה השראה לקפיצת הבאנג'י, נערך כיום כטקס ראווה לתיירים, ומעלה שאלות לגבי האותנטיות של האחר. 
 
חלק מהיצירות יוחלפו במהלך התערוכה.
 
יצירות האמנות הישראלית שבתערוכה "חדש באוסף" נרכשו באמצעות קבוצת "כאן ועכשיו" - קבוצת הרכישה של מוזיאון ישראל, אשר מזה חמש שנים עוסקת ברכישת אמנות ישראלית עכשווית של אמנים בראשית דרכם. עד כה רכשו חברי הקבוצה 83 עבודות של 48 אמנים, בסכום כולל של 3,213,000 מיליון שקל. 
 
 
--------------------------------------------------------------------------------------
חדש במוזיאון ישראל, ירושלים
בית על העץ
 
חצר משחקים חדשה הוקמה ברחבת אגף הנוער של מוזיאון ישראל ובלבה בית עץ שעיצובו משלב בין שפת המוזיאון המוקפדת לפנטזיית הילדות הקלסית  .
הילדים מוזמנים לטפס על בית העץ ולהשקיף על סביבת המוזיאון ועל המבקרים בו 
 
מי מאתנו לא חלם בילדותו להקים בית עץ משלו שבו יוכל לבלות ולהשקיף מגבוה על סביבתו? 
פנטזיית הילדות האולטימטיבית הזו קיבלה ביטוי רב-השראה בחצר המשחקים החדשה שהוקמה ברחבת אגף הנוער של מוזיאון ישראל. במרכז הרחבה, סביב עץ אורן תמיר, נבנה בית עץ המשלב בין שפת המוזיאון המוקפדת לפנטזיית הילדות הקלסית.
מבעד לזגוגית החלון רחב הידיים של בית העץ יכולים הילדים להשקיף על סביבתם ועל הקהל הרחב  המגיע למוזיאון. בכך מהווה בית העץ מעין מקום מפלט קסום, מנותק מהקרקע ומעולם המבוגרים שלמטה, המציע זווית ראייה חדשה על המוזיאון ועל סביבתו.
 
רחבת אגף הנוער של מוזיאון ישראל נמצאת במיקום מרכזי, ומושכת אליה משפחות ומבקרים רבים המוצאים בה מקום למנוחה ולמשחק. זוהי גם נקודת היציאה לסיורים מודרכים במוזיאון, ומאות קבוצות מבקרים נאספות בה מדי שבוע.
 
במסגרת שיפוץ הרחבה צופו 150 המטרים הרבועים שלה בקורות עץ ובמשטחי גומי למשחק ולמנוחה. גרם מדרגות מוביל אל בית העץ, אשר במרכזו עומד עץ האורן העבות. הבית עצמו עשוי מקורות של עץ איפיאה כבד אך הוא מעניק תחושה נעימה וקלה. 
 
את האווירה המיוחדת, המשלבת בין אמנות לילדוּת, משלימים "גבעות" הגומי הרך שעל הרחבה, המתחקות אחר קווי המתאר של קרקע טבעית, וכן רשת חבלים, המגנה על גזע עץ האורן ומזכירה בצורתה ערסל מתוח.
 
לדברי אדריכליות הפרויקט, דבורה ורשבסקי ויפעת פינקלמן, "תנאי השטח וגזעו ושורשיו הסבוכים והרגישים של עץ האורן זימנו לנו אתגרים רבים ותבעו פתרונות אדריכליים יצירתיים במיוחד. בית העץ הוא מבנה קונזולי (זיזי) הנשען על מספר עמודים מינימלי, ותלוי ממסגרת פלדה היקפית. כמו ביצור חי, שלד פלדה זה מגדיר את סטרוקטורת המבנה ונושא את המעטפת שלו וכך  מצליח לייצר חוויית חלל מגוונת הכוללת מקום התכנסות למשחק, למנוחה ולהתבוננות".
הקמת הבית על העץ זימנה לא מעט אתגרים. מאחורי המבנה הקליל, אשר נדמה כי הוא מרחף באוויר, עומדת קונסטרוקציה מורכבת, אשר לצורך הקמתה נדרש המוזיאון להתחשב בתנאי השטח הקשים (קרקע סלעית מצד אחד ושורשי עץ עמוקים שאסור היה לפגוע בהם מצד שני). התוצאה הסופית היא מבנה ייחודי, המצליח לשלב בין יצירת אמנות למתקן משחקים לילדים.
 

--------------------------------------------------------------------------------------
 
מוזיאון ישראל בירושלים מכריז על פתיחתו לקהל הרחב של הפרויקט הבינלאומי :
Big Bambú  מיצב הבמבוק הענק של האחים סטארן
 
בתום 7 שבועות של הקמה בהשתתפות צוות מטפסי הרים בינלאומי, הפכו 10,000 מוטות במבוק ו-80 ק"מ של מיתרי טיפוס, למיצב חוץ עצום ממדים המתפרס על שטח של 500 מ"ר ומתנשא לגובה 16 מ' 
 
קהל המבקרים מוזמן לבקר ב-Big Bambú, לצעוד בשבילים המתפתלים בתוכו ולהתרווח במרפסות הנמצאות בגבהים שונים, שמהן נשקף נוף ירושלמי עוצר נשימה 
 
16 יוני – 31 אוקטובר 2014
 
מוזיאון ישראל, ירושלים פותח את עונת הקיץ עם פתיחתו לקהל הרחב של הפרויקט הבינלאומי- Big Bambú - מיצב הבמבוק הענק של האמנים, האחים התאומים האמריקאים, דאג ומייק סטארן. 
 
במהלך שבעת השבועות האחרונים, שבהם הוקם ה-Big Bambú על ידי צוות בינלאומי של 28 מטפסי הרים ועוזרים, הגיעו מבקרים רבים לצפות בתהליך ההקמה המרתק של המיצב. הבנייה נעשתה ללא תכנית מסודרת ובתהליך עבודה קבוצתי, כאשר כל אחד מחברי צוות ההקמה תרם את חלקו ליצירת יצירה קבוצתית אדירת ממדים. בעודם תלויים בין שמיים לארץ, עסקו חברי הצוות בקשירת מוטות במבוק אלה לאלה, ביצירת עשרות מטרים של שבילים המתפתלים בתוך "יער הבמבוק" ובהקמת מרפסות קסומות, אשר לכל אחת אופי משלה ומראה ייחודי הנשקף ממנה. 
 
עתה, עם פתיחתו של ה- Big Bambú לקהל הרחב, יכולים המבקרים לשוטט על הקרקע בתוך סבך הבמבוק, להלך בשבילים הרבים ולהתרווח על הספסלים הפזורים במרפסות וביניהן. מעבר לנקודות המבט החדשות על ירושלים, מאפשר הטיפוס על ה- Big Bambú התבוננות לתוך לבו של המבנה המסועף והכאוטי, שהוא כל כולו תוצאה של אלפי קשרים ומפגשים בין החומר ובין אנשי הצוות, כעין מטאפורה לקשרים האנושיים ולתלות ההדדית שיוצרת את החברה כולה. 
 
חוויית הטיפוס משנה את התפישה האסתטית של ה-Big Bambú, שכן כשנמצאים בתוך סבך הבמבוק אין דרך לראות את המבנה במלואו ולייצר פרספקטיבה כוללת. מצד שני, מחוץ ל Big Bambú - לא ניתן לראות את כל חלליו הפנימיים והאינטימיים. רק מכלול הפרספקטיבות – החיצוניות והפנימיות - מאפשר למבקרים להבין את מהותו הכוללת של ה- Big Bambú.
 
האחים סטארן רואים את המבנה כאורגניזם חי עם DNA  משלו. במרכזו עומד מגדל עם סליל כפול – מעין צופן גנטי של ה-Big Bambú. אולם מתוך המגדל המסודר התפתח ה- Big Bambú באופן כאוטי תוך שהוא מושפע מהסביבה המקיפה אותו ומהצוות הגדול שיצר אותו. בדומה לאחים סטארן, שהם תאומים זהים אך שונים זה מזה בשל השפעת הסביבה והאנשים שמקיפים אותם, כך גם לחללים הפנימיים ולשבילים של ה- Big Bambú יש את אותו צופן גנטי למרות שהם שונים אלה מאלה. 
בשעות הערב מואר ה- Big Bambúבתאורה ייחודית, והשיטוט בו בשעות אלה מעניק חוויה יוצאת דופן ושונה לחלוטין מזו הנחווית בשעות היום. 
 
האחים סטארן פעילים בעולם האמנות כצוות, החל משנות ה-80. לפני מספר שנים החלו האחים בפרויקט ה-Big Bambú - מיצבי חוץ עצומים עשויים אלפי מוטות במבוק. עד כה נוצרו פסלי Big Bambú על גג מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, בביאנאלה לאמנות בוונציה, במוזיאון לאמנות מודרנית ברומא ובמוזיאון נאושימה ביפן; עקרונות היסוד הם דומים אך בכל מדינה מקבל הפסל צורה ואופי בהתאם למקום שבו הוא נוצר ולצוות האנשים שהקימו אותו. עבודתם במוזיאון ישראל היא היצירה הגדולה ביותר שנוצרה עד כה במסגרת ה-Big Bambú, והאמנים כינו אותה בשם "5,000 זרועות לאחוז בך".
 
ה- Big Bambú יוצג בגן האמנות של מוזיאון ישראל עד לסוף אוקטובר 2014.
 
הכניסה מגיל 6 ומעלה. 
כניסת ילד מגיל 6 עד 13 עם מבוגר מלווה בלבד (עד שני ילדים לכל מבוגר).
הכניסה עם נעליים סגורות בלבד.
מספר המבקרים ב- Big Bambúמוגבל 
ומומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר האינטרנט של המוזיאון לשעה המבוקשת
מחיר כניסה: 5 ₪ לילד עד גיל 17 ולאזרח וותיק, 10 שקלים למבוגר 
שעות הכניסה ל Big Bambu'  הן בהתאם לשעות הכניסה למוזיאון
 
--------------------------------------------------------------------------------------

פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת  2014
יוענק במוזיאון ישראל, ירושלים
לזוכה: ירמי פינקוס
טכס הענקת הפרס יתקיים ב31 לאוקטובר במוזיאון ישראל 
תערוכה מיוחדת בספריית אגף הנוער תציג את האיורים המקוריים של הספרים הזוכים
 
פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים  ע"ש בן-יצחק מוענק מדי שנתיים למאיירים מצטיינים בישראל, החל משנת 1978. על פי מיטב המסורת של תמיכה באמנויות השונות, מוזיאון ישראל, ירושלים רואה חשיבות רבה בעידוד מאיירים של ספרי ילדים. למטרה זו הוקמה קרן בן-יצחק, לזכר רבקה (סופר) ומיכאל בן-יצחק שנהרגו בכיכר ציון בשנת 1975. 
השנה הוגשו לפרס למעלה מ-250 ספרים אשר יצאו לאור בעברית עם איורים מקוריים בשנתיים האחרונות 2012-13 .
חבר השופטים: 
יו"ר: אורנה גרנות, אוצרת משנה לאיור ספרי ילדים, מוזיאון ישראל.
ד"ר טלי גביש, מנהלת אגף הנוער והחינוך לאמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים.
גבי קון, מרצה וחוקרת ספרות ילדים ונוער, מרכז ימימה, בית ברל, האוניברסיטה הפתוחה.
פרופ' עדי שטרן , מעצב, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, האקדמיה לאמנות בצלאל.
 
 
חבר השופטים החליט להעניק את פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק לירמי פינקוס  על איוריו לספר "מר גזמאי הבדאי" בהוצאת נח וספריית הפועלים. עוד החליטו השופטים להעניק ציונים לשבח לאורית ברגמן על איוריה לספר "יומנה של לוכדת כרישים" בהוצאת אסיה, לנטלי וקסמן-שנקר על איוריה לספר "לילה טוב מפלצת" בהוצאת עם עובד, לשמרית אלקנתי על איוריה לספר "על זנבה של ארנבת" בהוצאת עם עובד, וציון מיוחד לשחף מנאפוב על איוריה לספר "הנעליים הישנות של אדון מינאסה" בהוצאת מועדון תרבות.
 
האיורים המקוריים של הספרים הזוכים יוצגו בחודש אוקטובר 2014 בספריית האיור של אגף הנוער, מוזיאון ישראל,ירושלים בתערוכה: "איור זה כל הסיפור". 
 -------------------------------------------------------------------------------------
דיוקן מונומנטלי של עץ אשוח על צידו  בעבודת הווידאו הפיוטית של איה-ליסה אטילה: אופקי
תערוכה חדשה. הפתיחה 7.6.14
אוצרת ריטה קרסטינג
 
יצירתה של האמנית הפינית איה-ליסה אטילה היא דיוקן בתנועה של  עץ אשוח עצום ממדים.  כדי להציגו בשלמותו  בחלל מוזיאון  בחרה האמנית להקרין את  הדימוי באופן שונה מהמקובל: אופקי ולא מאונך. שינוי פשוט זה באופן ההצבהיוצר מפתיע ויוצר הזרה ומאפשר מבט מחודש על מציאות מוכרת. 
 
כיצד משתנים עקרונות תיאור הדיוקן ומוסכמותיו כאשר המתואר אינו אדם? עבודת הווידאו "אופקי" (2011) המציגה דימוי נע של עץ אשוח סקנדינבי ענק, עוסקת בשאלה זו בדרך פיוטית. האמנית, שביקשה ליצור תמונה של העץ בגודל טבעי, הבינה עד מהרה שבשיטות הצילום הרגילות לא יהיה אפשר לצלם תקריב נאמן למציאות של העץ העצום, שהפריים אינו יכול להכיל את כולו במידותיו הטבעיות ושהתרחקות ממנו תיצור תמונה פנורמית שהעץ יהיה רק אחד ממרכיביה.
 
אטילה צילמה את האשוח בחלקים, וכך הם גם מוקרנים. אלא שחלל התצוגה, שגובהו מותאם למידות אדם, נמוך מלהכיל את הדימוי גדול הממדים, ועל כן היא החליפה את הפורמט האנכי הקלסי של תיאורי דיוקן בפורמט אופקי של תיאור נוף ובה בעת שמרה על האינטימיות ועל הדיוק המאפיינים את תיאור הדיוקן. 
 
"השכבת" העץ מערערת על הדרך השגורה לתיאור המציאות. תנוחתו הלא אופיינית יחד עם הרוח הנושבת בין בדיו כמו מפיחים בו חיים ומזמינים את הצופה  להרהר בממדי הזמן והמרחב השונים של היצורים המאכלסים את עולמנו. על הגבול בין ציור לקולנוע, יפה ומוזר, "אופקי" בוחן את התפיסה האנושית ואת תקפותן של השפות המשמשות אותנו כדי לייצג את האחר.
 
היצירה "אופקי"(2011) נרכשה בנדיבות הוועדה לרכישת אמנות עכשווית של ידידי מוזיאון ישראל בארה"ב.
 
--------------------------------------------------------------------------------------

אי שקט: חדש באמנות עכשווית
חוסר הוודאות הקיומי בתערוכה חדשה  
אוצרת: ריטה קרסטינג
 7.6.14 – 1.11.14 
 
הרס שגרמה סערה לספינת תענוגות בלב ים - כפי שהופיע בקטע וידאו ביו טיוב – משוחזר בקפדנות בנייר וקרטון; צילום שנלקח מתוך תא הזכוכית שבו ישב אדולף אייכמן במשפטו – מנקודת המבט של הפושע הנאצי; עבודה מונומנטלית המורכבת מקטעי סרטים המתעדים ניסוי בנשק גרעיני שערכה ארצות-הברית; ציור המבוסס על תצלום מטושטש של הכור הגרעיני בדימונה ומציג דימוי רפאים של מקום מסתורי. עבודות מרתקות אלה - ועוד רבות אחרות - יוצגו בתערוכה החדשה "אי שקט" במוזיאון ישראל, ירושלים, העוסקת במצבים של אי-יציבות: פיזית, פוליטית, גאוגרפית ופסיכולוגית; יצירות המשקפות את חוסר הוודאות הקיומי, ואת החוויות המעצבות והמטלטלות את החברה ואת עולמו של היחיד. 
 
בין העבודות המוצגות בתערוכה: עבודת הווידאו "Pacific Sun" של תומס דמנד מ-2012, המשחזרת מראות דרמטיים שהתחוללו בספינת תענוגות בעת סערה בלב ים, נקלטו במצלמת מעקב והועלו לסרטון ביו טיוב. דמנד שיחזר בדקדקנות, בנייר ובקרטון, את כל רכיבי הסצנה - מלבד בני-האדם שהיו בה - וצילם 2,000 תצלומים המשחזרים במדויק את תנועתם הכאוטית של החפצים הנזרקים מצד אל צד בחלל האנייה. עבודתו, המוקרנת על מסך ענק, נעה על התפר המטושטש שבין אימה לבידור, בין סדר לתוהו ובוהו.
יצירת המופת "הצטלבות" של האמן הבין-תחומי הנודע ברוס קונר היא סרט שחור-לבן  (1976) ששמו  וחומריו  לקוחים מתיעוד ארכיוני  של "מבצע הצטלבות" - ניסוי הנשק הגרעיני שערכה ארצות-הברית באי ביקיני שבאוקיינוס השקט ב-1946. קונר צירף זה לזה קטעי סרטים של הפיצוץ, והוסיף להם פסקול מוזיקלי מהפנט שחיברו מלחיני האוונגרד פטריק גליסון וטרי ריילי. הדימויים המרתיעים והמרהיבים  כאחד מעוררים מחשבה על מה שמכונה "הנשגב האטומי".
 
"אברהם אברהם" ו"שרה שרה" של נירה פרג, הן עבודות ווידאו שבהן מוצג  תהליך פינוי מערת המכפלה ליהודים בלבד ולמוסלמים בלבד - תהליך המתרחש מספר פעמים בשנה. בעבודה אחת מתועדים פינוי מתחם בית-הכנסת והקמתו של מסגד במקומו, ובעבודה השנייה - פינוי המסגד והקמת בית-כנסת במקומו. העבודות, בעלות המבנה הסימטרי, יוצרות תנועה מרתקת ועוסקות בקיום המקביל של מוסלמים ויהודים - בעימות, בהפרדה, בפינוי - ובמכנה המשותף ביניהם. 
 
עומר פסט לוקח את הצופה לאפגניסטן ב- "5,000 רגל זה הכי טוב" - עבודת וידאו נוקבת  המשלבת בין בדיון למציאות. העבודה מתבססת על עדותו של מפעיל מטוס ללא טייס, המבצע משימות מעקב וירי  בשטחי אפגניסטן ופקיסטן בעודו יושב במשרדו בארה"ב. בעבודה מושמעת העדות האמתית מפיו של  שחקן המגלם את המפעיל, כשהמראות המופיעים על המסך  על פי רוב אינם תואמים למקומות שהוא מזכיר  בדבריו – אלא ממציגים אתרים שונים ברחבי ארה"ב. בתפר זה שבין מציאות ובדיה, אידאולוגיות, גופים, כלי נשק ונופים כמו חורגים אל מחוץ לגבולותיהם ומעלים שאלות הנוגעות בהיבטים האתיים והאסתטיים של טכנולוגיות מלחמה עכשוויות. 
 
עיסוק בפרספקטיבה – פוליטית, היסטורית, מוסרית  – מאפיין גם את "גלאס III" שיצר משה ניניו ואשר מציג מבט מבפנים של תא הזכוכית שבו ישב אדולף אייכמן בעת משפטו שהתקיים בירושלים ב-1961. התא כלא את אייכמן ובודד אותו מסביבתו, אך גם הגן עליו מפני התקפה אפשרית. נקודת המבט הלא-שגרתית יחד עם הגוונים המרכיבים את הדימוי – שחור, לבן ואפורים – מרמזים לרעיון תיעוד האמת, בעוד שמסגרת העץ וחיפוי הזכוכית משכפלים את נושא הצילום ומדגישים את המתח בין תוקף למותקף  המגולם בתא הזכוכית עצמו.
 
עוד מוצגות בתערוכה יצירות של קלרה לידן, לוק טויימנס, פרנסיס אליס, ג'ייסון דודג', וולפגנג טילמנס וקטינקה בוק. 
----------------------------------------------------------------------------------------

תערוכה ראשונה מסוגה!
חומר מכושף באמנות אפריקה
פסלי כוח אפריקנים עוצרי נשימה המכילים "חומרים מכושפים" מהחי והצומח
מוזיאון ישראל ירושלים  | 21.5.14 – 31.12.14
אוצרת: דורית שפיר
 
60 פסלים ומסכות מיסטיים, הטומנים בתוכם "חומרים מכושפים",   כגון שורש זנגוויל כתוש, אגוזים לעוסים, מקור ציפור, גולגולות, שערות ודם, מוצגים בתערוכה המרתקת "חומר מכושף באמנות אפריקה" אשר תוצג במוזיאון ישראל.  
 
קשה לדמיין את האמנות המודרנית ללא "גילוי" הפיסול האפריקני על ידי האמנים המערביים, אשר שאבו ממנו השראה. התערוכה "חומר מכושף" שבה אל המהות הפולחנית והטקסית של המסכות והפסלים האפריקנים, אשר נוצרו בראש ובראשונה - במרבית המקרים - כמשכן לחומרים מאגיים; חומרים אשר נחשבו לבעלי עוצמות על-אנושיות שבכוחן לרתום את הרוחות והאלים למטרותיו של האדם. 
 
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות חשפו את החומרים שהוצפנו בפסלים או כיסו אותם.  התערוכה מאפשרת הצצה נדירה אל תוך הקרביים של פסלים ומסכות אלה, באמצעות צילומי רנטגן החושפים את "החומרים המכושפים" השוכנים בהם - שנלקחו רובם ככולם מן החי והצומח.  
 
בין המוצגים בתערוכה: חפץ המכוסה בגולגולות של קופים, שנועד להגן על החובש אותו מכוחות רעים; מסכה שהחומר המעצים אותה הוא רוק וגללים, שנוצרה לרגל הולדת תינוק במטרה להבטיח לו חיים טובים; פסל עטוי ציפורני חיה, קרניים וטפרים שהם – לפי האמונה – בעלי סגולות של ריפוי; ומסכה שבה חבויים מחטי קיפודים ונוצות, שמטרתה להעניק חיים ארוכים.
 
לצד הפסלים והמסכות המרשימים יוצגו בתערוכה יצירות אמנות מודרנית שנוצרו בהשראת פיסול אפריקני, הטוענות את הפסלים והחפצים מאפריקה במשמעויות נוספות.
 

----------------------------------------------------------------------------------------
ביום העצמאות
כניסה חינם למוזיאון ישראל  ירושלים
 
שפע תערוכות מרהיבות והרקדה לקהל
 
 
ביום העצמאות הקרוב, יום שלישי, 6 במאי, יהיה מוזיאון ישראל פתוח לקהל ללא תשלום משעה 10 בבוקר ועד 9 בלילה. הציבור מוזמן לבקר בשלל התערוכות החדשות והמרהיבות שתהיינה פתוחות לקהל במשך כל היום: 
"שפת הלבוש – ארון הבגדים היהודי" - תערוכה חדשה המציגה 200 שנה של אופנה של קהילות ישראל מכל רחבי העולם;
"פנים אל פנים – המסכות העתיקות בעולם" – אשר נבחרה לאחת מארבע התערוכות החשובות בעולם לחודש הזה; 
"מסעות" – התערוכה לכל המשפחה, מזמינה קטנים כגדולים לחוות את התרגשות הגילוי של ארץ לא נודעת; 
"ריצ'רד אבדון: תמונה משפחתית" – תערוכה חדשה של אחד מגדולי הצלמים במאה העשרים.
 
כמו כן יהיו כל תצוגות הקבע של המוזיאון פתוחות לקהל, ובכלל זה: היכל הספר - משכן המגילות הגנוזות - האגף לאמנות ובו תצוגה עשירה של אמנות ישראלית ובינלאומית, האגף לאמנות ותרבות יהודית הכולל 4 בתי כנסת משוחזרים מרחבי העולם והאגף לארכאולוגיה.
 
חוגגים כמו פעם
בשעות 11:00 - 14:00 יתקיימו הרקדה המונית בהנחיית מימי קוגן והופעה של להקת הורה אפרוחים ירושלים עם ריקודים ישראלים מקוריים בשלל תלבושות. 
הקהל מוזמן להצטרף לריקודים ולחגוג עמנו את יום העצמאות ה-66 למדינה.
------------------------------------------------------------------------------------------
בתערוכה ראשונה מסוגה  מוצגים תצלומים נדירים מצנעא שבתימן   בבית טיכו, ירושלים
3.5.14 – 31.8.14
אוצרת אסתר מוצ'בסקי-שנפר
 
60 תצלומים נדירים אשר צולמו בתימן  בידי הצלם יחיא חייבי בשנים 1944-1930 מוצגים לראשונה בתערוכה בבית טיכו בירושלים . 60 התצלומים מן התקופה שלפני המודרניזציה מתארים רגעים משמעותיים בחיי היהודים בצנעא, טקסים של משפחת המלוכה בתימן ואירועים פוליטיים אשר חלקם היו אסורים לצילום.
 
מוזיאון ישראל רכש את אוסף התצלומים מידי אלמנתו של הצלם, רומה חייבי, בנוסף לציוד הצילום שלו, הכולל את שתי , המוצגים בתערוכה אף הם.
 
הצלם יחיא חייבי היה צלם יחיד במינו שפעל בתימן. הוא כיוון את עדשתו אל עיר הולדתו ותיעד את חיי היום יום שלה וכן את האירועים החגיגיים שנחגגו בקרב משפחתו וחבריו בקהילה . תצלומיו מגלים בין היתר את כללי הלבוש של גברים, נשים וילדים ומתעדים את מנהגיהם, חפציהם, בתיהם ובתי הכנסיות שלהם. קרבתו למצולמים אפשרה לו לצלם רגעים פרטיים ומיוחדים והיא מתעדת תיעוד היסטורי את בני הקהילה, שהיא מן העתיקות בקהילות היהודים. 
 
חייבי עבד במרפאת הרופאים האיטלקים כאב בית, מתורגמן ועוזר רפואי. את מצלמתו קיבל במתנה ממעסיקיו האיטלקים והם גם לימדו אותו בפיתוח לפתח ולהדפיס את התצלומים.  בעינו החדה השכיל לצלם רגעים נדירים בחיי קהילתו היהודית והתמונות נשלחו לבני משפחותיהם שכבר חיו בארץ לפני קום המדינה. הוא צילם גם טקסים יהודיים כמו חתונות, צילומים שכיום מאפשרים לנו תובנות אתנוגרפיות והיסטוריות עשירות. 
 
בין צילומיו של חייבי נמצאות תמונות המתעדות רגעים שהוא צילם בהיחבא - הוצאות להורג פומביות, ותלייתן של הגופות ערופות הראשים לעיני הציבור; יתום יהודי, שככל היתומים היהודיים הוכרח להתאסלם (גזירת היתומים), מצולם כשהוא לבוש בבגדי המוסלמים ופאותיו גזורות וסצנה שבה נשרים מנקרים פגרי חיות -  פגרים שמלאכת איסופם והרחקתם מרחובות העיר אל מעבר לחומות הוטלה על היהודים. 
את התערוכה מלווה קטלוג ובו 60 תצלומים ומאמר מרתק על יהודי צנעא בתקופה הזו ועל חשיבותה ההיסטורית והאתנוגרפית של מורשתו של יחיא חייבי.
 

------------------------------------------------------------------------------------------
המסכות העתיקות בעולם
נפגשות בפעם הראשונה במוזיאון ישראל
5.3.2014
 
 
ירושלים, 6  במרץ, 2014 – מוזיאון ישראל מאגד יחדיו לראשונה קבוצה נדירה של מסכות אבן נדירות בנות 9000 שנה, העתיקות ביותר הידועות כיום בעולם, בתערוכה חלוצית וייחודית מסוגה שתיפתח בחודש מרץמרס. התערוכה פנים אל פנים: המסכות העתיקות בעולם, המסכמת מחקר של כמעט עשור של מחקר, התערוכה מכנסת קבוצה נדירה של 12 . התערוכה מציגה 12 מסכות יוצאת דופן מהתקופה הנאוליתית, שהתגלו כולן התגלו באזור אחד בארץ ישראל – בהרי יהודה ובמדבר יהודה - וחלקן התפזרו ברחבי בעולם. התערוכה תהיה פתוחה לציבור מ-11 במרץ במרס ועד 13 בספטמבר, 2014. זו הפעם הראשונה שמסכות אלו מוצגות יחדיו, לא הרחק מהמקום שבו התגלו, ולרובן זו גם הפעם הראשונה שרובן יוצגוהן מוצגות לקהל הרחב.
 
לכל המסכות מאפיינים סגנוניים משותפים: חורי עיניים גדולים ופיות חשופי שיניים המזכיריםיםיוצרים מראה המזכיר  גולגולת אדם. חורים בשולי המסכה שימשו ככל הנראה לקשירתה לקשירתן על הפנים ולהוספת שיער, שהעניק כדי ליצור מראה אנושי יותר, . המסכות נעטו על הפנים או נתלולתליית המסכות על מוטות או עמודים. מן הדמיון בין המסכות לבין גולגולות קדומות שנמצאו בכפרים בני אותה תקופה, אנו מסיקים שהןמסכות ייצגו את רוחותיהם של האבות הקדמונים וכי הן שימשו בטקסים דתיים וחברתיים ובפולחני ריפוי כשפים. ייתכן שבאמצעות שחזור דמות אדם למטרות פולחן, הביעו החברות החקלאיות הקדומות בנות התקופה הנאוליתית את שליטתן הגוברת והולכת בעולם הטבע.
 
"האפשרות להציג זו לצד זו מסכות אבן עתיקות ונדירות, שמוצא כולן באותו אזור בארץ היא מופלאה" אומר ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל ע"ש אן וג'רום פישר. "העובדה שהצלחנו לקבץ מסכות רבות כל כך, לערוך מחקר השוואתי מעמיוק ביניהן עליהן ולהציג אותן לקהל הרחב היא התאפשרה הודות למוסדות ולאספנים השונים ששיתפו עמנו פעולה והעמידו אוצרות אלו לרשותנו. בהתחשב במוצאן הגאוגרפי של המסכות ובהקשר הרחב שהן מוצגות בו באגף לארכאולוגיה הסמוך, הצגת המסכות במוזיאון ישראל בירושלים נושאת עמה משמעות ייחודית, המבליטה את מקומן בתולדות הדת והאמנות".
 
התערוכה מסכמת מחקר מדעי שארך יותר מעשר שנים. שתי מסכות אבן - האחת ממערה בנחל חמר שבמדבר יהודה, והשנייה מחורבת דומה שבהרי יהודה - שמורות זה שנים באוספי המוזיאון. תגלית מקרית של תצלומים שבהם נראו מסכות דומות הובילה את ד"ר' דבי הרשמן, האוצרת לתרבויות פרהיסטוריות על-שם אילזה כץ לייבהולץ במוזיאון ישראל, לחקור את הנושא. הרשמן גייסה את עזרתו של פרופסור יובל גורן, מומחה למיקרוארכאולוגיה השוואתית מאוניברסיטת תל-אביב, כדי לבחון את מקורןוצאן הגאוגרפי של המסכות, וכן את שירותי המעבדה לארכאולוגיה ממוחשבת באוניברסיטה העברית כדי לנתחערוךאותן ניתוח תלת-ממדי שלהן. תוצאות המחקר הניתוח שופכות אור על מאפייניהן של המסכות ועל ותפקידיהן השונים. התערוכה הנוכחית משקפת את פירותיו של מחקר מעמיק זה, ומקבצת בפעם הראשונה תריסר מסכות מרשימות ומסתוריות לא הרחק ממקום מוצאן. 
 
 
 
 
-------------------------------------------------------------------------------------------

שפת הלבוש - DRESS CODES
תערוכת הדגל של 2014 במוזיאון ישראל
 
ארון הבגדים היהודי נפתח בתערוכה מרהיבה, המעניקה מבט רב תרבותי על אפנות הלבוש של קהילות ישראל ברחבי העולם מניו יורק ועד בגדד, משבדיה ועד תוניסיה הזדמנות נדירה לראות את התלבושות ההיסטוריות  המשמשות השראה למעצבי אופנה בכל העולם עד היום.
 
מוזיאון ישראל בירושלים, יציג החל בחודש מרס תערוכה חדשה - "שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי".  בתערוכה מוצגים למעלה מ- 100 בגדים ופריטי לבוש, מראשית המאה ה-19 ועד המאה ה-20, מרחבי העולם. אוסף נדיר של שמלות, חליפות, בגדי חתן וכלה, בגדי ילדים והלבשה תחתונה, המאפשרים הצצה לתרבותם העשירה של יהודים בקהילות שונות ולהתפתחות אופנות לבוש שונות בארצות רבות. 
 
בעקבות התערוכות המדוברות של השנים האחרונות – תערוכת "החסידים" ב-2012 ותערוכת "הורדוס" ב- 2013 - בחר מוזיאון ישראל להציג השנה תערוכת לבוש מהעידן הקדם-מודרני, המעניקה מבט השוואתי חובק עולם.  תערוכה גדולה זו מראה כיצד הבגד מהווה טקסט תרבותי עשיר המלמד הן על הזהות והדימוי העצמי של הלובש הן על חיי הפרט, החברה, הפוליטיקה והכלכלה. הבגדים חושפים עולם מיוחד של צבעוניות, כיסוי וגילוי, מרקמים עשירים ומלאכת מחשבת – מפתיע לגלות עד כמה כל אלה משמשים מקור השראה למעצבי אופנה מכל העולם  עד היום.  
 
בין הפריטים הנדירים ניתן למצוא חצאיות ייחודיות אשר עוצבו באיראן בהשראת לבוש רקדניות הבלט הפריזאיות (הטוטו), פריטי הלבשה תחתונה לנשים מבוכרה שנתפרו בשפע של צבעים ודוגמאות נועזות, שמלת כלה לבנה אשר הושפעה משמלת החתונה של המלכה ויקטוריה, וגלימת הרב הראשי בתורכיה אשר עיצובה נקבע על ידי השלטון  העות'מאני ואשר היה השראה לגלימת הרב הראשי הספרדי בישראל, גלימה הנלבשת עד ימינו. לצדם מוצגים איזאר מבגדד משולב ברעלה אשר נארג בידי מנשה יצחק סעאת– גדול האורגים בבגדד - ומערכת לבוש כלה מתוניס הכוללת מכנסיים בהיקף של כ-3 מטרים שנועדו לכלות אשר משפחתן עודדה אותן להרבות באכילה לקראת חתונתן כסמל של בריאות ועושר.
 
בד בבד מוצג סיפורם הייחודי של חלק מן הפריטים: בגד שנועד להגן על הילד שלבש אותו מפני מחלה, שמלת יולדת שליוותה את האישה במהלך חייה עד אשר במותה שימשה תכריכים לקבורתה, שמלת הפאר היוונית שיצאה לנדודים בכל אירופה עד שהגיעה לקיבוץ אפיקים; וסיפורים רבים נוספים המאפשרים לנו 'היכרות אישית' עם האנשים שלבשו את הבגדים הללו.
 
ראשיתו של אוסף הלבוש של מוזיאון ישראל בשנות ה-30 של המאה שעברה בבית הנכות בצלאל, אשר לימים הועברו אוספיו למוזיאון ישראל. מטרתם של חוקרים ואוצרים היתה ועודנה  להציל את תרבויותיהן של קהילות ישראל השונות  ולשמרן, ובכלל זה את המגוון האדיר של תלבושותיהן. במשך השנים, בעקבות סקרים אתנוגרפיים שנערכו בארץ ומחוצה לה, גדל האוסף והתפתח. אט אט, בעבודת נמלים, נוצר אוסף יוצא דופן של למעלה של 10,000 פריטים פריטי לבוש נדירים שהעתיקים ביניהם בני כ-200 שנה. יצירת האוסף חייבה גם את מעבדות מוזיאון ישראל להתמודד עם האתגר האדיר של שימור הבגדים והגנה עליהם מפני שיני הזמן. בזכות עבודת האיסוף והשימור יוצאת הדופן הזו, מוזיאון ישראל יכול כיום להציג לציבור הרחב תערוכה נדירה בעצמתה ובהיקפה של התפתחות הלבוש בכל קצווי תבל.
 
אוצרת התערוכה אפרת אסף-שפירא, אוצרת אחראית: דייזי רקח-ג'יברה, מהאגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל
 
התערוכה תוצג החל ב-11 במרס  2014  במשך שישה חודשים.
 
 
  בניית אתרים  בניית אתרים